שלטון האימים של ר' שלמה הלברנץ

אי שם בערבות קנדה, מנהל שלמה הלברנץ כת דתית קיצונית והזויה בשם "לב טהור" • קשה אפילו להתחיל לתפוס את אורחות החיים הסגפניים שהכתיב הלברנץ למאמיניו, ועוד יותר קשה לתפוס כיצד הוא שולט בחייהם מדי יום, ללא מיצרים • עדויות נדירות של אנשים שנמלטו מהקהילה, וכן מסמכים והקלטות שהגיעו לידי "ישראל היום", מתארים משטר של פחד והתעללויות נפשיות וגופניות

השעה אחת בצהריים, אבל נראה שהחנות למוצרי חשמל בראשון לציון, שבה קבעתי להיפגש עם המרואיינים, עומדת להיסגר: תריס ברזל סוגר על הכניסה עד שני שלישים מאורכו. אני מתכופפת דרך השליש התחתון ורואה אותם בפנים. בני המשפחות שיקיריהם נשאבו אל החור השחור של כת "לב טהור" מסתתרים, מפוחדים. "את לא יודעת למה את נכנסת", הם יגידו לי עוד מעט. "קחי בחשבון שהם יכולים לפגוע בכל אחד. גם בך".

קרוב משפחתה של אורית כהן נמצא בכת עם אשתו וששת ילדיו. קרובת משפחה של עודד טוויק נמצאת שם עם שבעת ילדיה. בן משפחתה של חלי (שם בדוי) נמצא בכת עם ארבעת ילדיו. אחרי העדויות על מעשי האלימות וההתעללות ועל ידם הארוכה של ראשי הכת, אני מתחילה לחשוש. נדמה שתעודת הביטוח היחידה מפני פגיעה בי, אם אמנם מדובר באנשים מסוכנים כפי שמיוחס להם, היא פשוט לכתוב על זה.

מניפולציות פיזיות ורגשיות

הסיפור הזה מתרחש במתחם קטן בעיירה קטנה במחוז קוויבק שבקנדה, אבל לא רק שם. הוא שולח זרועות תמנון גם אל מדינת ישראל ואל מקומות אחרים בעולם. 40 משפחות יש בקהילת "לב טהור", 250 אנשים בסך הכל, 100 מהם ילדים. מרביתם ישראלים, וכולם סרים למרותו העוצמתית של אדם אחד, המכנה עצמו אדמו"ר: שלמה ארז הלברנץ, ישראלי חוזר בתשובה בן 50. להלברנץ, אגב, אין אפילו תעודת הסמכה לרבנות.

עצם קיומה של הקהילה הקיצונית, המתבדלת והשנויה במחלוקת אינו חדש: מאז תחילת שנות ה-90 נקשר שמה בפרשיות שונות, ובהן כאלה שהגיעו לטיפול משטרת ישראל, ה-FBI ובתי משפט בישראל ובארה"ב. הלברנץ אף ריצה עונש מאסר בארה"ב בגין חטיפת ילד מהוריו. אלא שלידי "ישראל היום" הגיעו עדויות שלפיהן מפעילים ראשי הקהילה אלימות קיצונית, שליטה מחשבתית ומניפולציות פיזיות ורגשיות, מה שהופך אותה לכת לכל דבר. במהלך הכנת התחקיר קיימנו עשרות שיחות עם קרובי משפחה שביקרו בקהילה, עם גורמים בציבור החרדי המכירים את הקהילה מקרוב, עם אנשים שהיו חברים בה ויצאו ממנה לאורך השנים, וגם עם בני זוג שהצליחו לברוח משם לפני כשמונה חודשים. לכולם מסמכים המאמתים את הדברים, בכלל זה תצהירים חתומים שהוגשו למשטרה ומסמכים פנימיים של הקהילה.

העונשים שבהם משתמשים הלברנץ וכמה מעוזריו כוללים, על פי העדויות, הכאות אכזריות של ילדים; גירושים ונישואים כפויים בין חברי הקהילה; נישואים של קטינים וקטינות מגיל 14; השגת ציות באמצעות כאב - למשל נעילת נעליים שמידתן קטנה מדי; נידוי קיצוני והחרמה של כל מי שאינו מציית; קנסות כספיים, שלילת מזון והחרמת ספרי קודש כאמצעי ענישה; הפרדה אלימה בין הורים לילדיהם החל בגיל חצי שנה, למשך חודשים ושנים; אבחונים פסיכיאטריים לרבים מהחברים בקהילה, הנעשים בידי הלברנץ עצמו, ובעקבותיהם כפיית שימוש בתרופות פסיכיאטריות; ניתוק מוחלט מהמשפחה בישראל ועוד.

במקרה או שלא במקרה, "הרב" המתעלל אליאור חן, שהורשע באלימות סדיסטית כלפי שמונה ילדים ומרצה עכשיו עונש מאסר בישראל, מצא מקלט בקהילת "לב טהור" בטרם ברח לברזיל, ושם נלכד.

רשויות החוק מתייחסות לחברים בקהילה כאל מי שנמצאים שם מרצונם החופשי. אלא שב"לב טהור", על פי העדויות, משתמשים בדרכי עורמה ובטכניקות שליטה כדי לשכנע אנשים להצטרף ולהישאר. הכת נבנתה כמו בצל: התכונות הלא מזיקות בחוץ, והאפיונים האלימים והכפייתיים - בפנים. הלברנץ ועוזריו עובדים כמעט "לפי הספר"; הם שולטים בלוחות הזמנים של חברי הקהילה, במזון ובשעות השינה שלהם, מעודדים אותם להלשנות הדדיות, ומקיימים תהליכי טראנס על ידי מעשים רפטטיביים כמו ריקוד בלתי פוסק, הסתובבות במעגלים ושירה במשך שעות.

חלק מהמגיעים ל"לב טהור" הם חוזרים בתשובה שמחפשים קהילה דתית. אחרים מוגדרים כחלשי אופי או בעלי רקע אישי רעוע. הלברנץ מנצל את העובדות האלה. זה מתחיל בתקופה ארוכה של המטרת אהבה ותשומת לב ללא תנאי, אך בהדרגה הוא משתמש במעמדו הרם כדי להעניק או לשלול תשומת לב. הוא פוקד על חסידיו לנתק קשרים עם בני משפחותיהם ויוצר תלות מוחלטת בו, ולא פעם הוא "מתנבא" שיאבדו את חלקם בעולם הבא אם יעזו לעזוב את הקהילה, או מחתים אותם על שבועה שלפיה יפקדו אותם "כל הקללות האמורות בתורה" אם ייצאו נגדו. שבועה דתית נחשבת ביהדות לדבר חמור, ומבטיחה ציות ממושך.

הקהילה מקיימת מנהגים חריגים שלקוחים מחסידויות חרדיות שונות, ובהם הקפדה קיצונית על צניעות, אולם הממסד החרדי כלל אינו רואה בהלברנץ סמכות תורנית ואף יוצא כנגדו. "עוקר תורת משה", "נבל ברשות התורה" ו"מתחזה לאדם דתי" הם רק חלק מהביטויים שנשמעו נגדו. גם החוגים החרדיים הקיצוניים מתנערים מדרכו: "הוא סיטרא אחרא" ("הצד האחר", ביטוי המקושר לכוח השטן), אמרה לי אחת ממנהיגות נשות השָאלים (המכונות גם "טליבאן"). "הוא שקר אחד גדול".

בניו יורק מודאגים ממנו

שלמה הלברנץ (או העלבראנץ) נולד ב-1962 בקיבוץ חולתה למשפחה חילונית, בשם ארז שלמה אלברנס. אביו, פנחס, היה לוחם בצנחנים. כשהיה בן 12 עזבה המשפחה את הקיבוץ ועברה לשכונת קריית יובל בירושלים. הנער ארז, שהוקסם מחצרותיהם של אדמו"רים שונים, חזר בתשובה. אט אט החל לדבר על חצר חסידית משלו.

הוא למד תקופה בישיבת חסידות תולדות אהרן במאה שערים, הסתופף בחצרו של הרב אליעזר שיק מיבנאל, ובתחילת שנות העשרים לחייו החל להתקרב לחסידות סאטמר ולהשקפותיה האנטי-ציוניות. הוא עבר להשתמש בשמו השני, שלמה, כשם פרטי, ושינה את שם משפחתו, המסגיר את מוצאו המזרחי, מאלברנס להלברנץ. בקרב חסידיו נפוצה שמועה, שהלברנץ לא מכחיש, כי הוא נצר למשפחת הרבנים ההונגרית הידועה, משפחת אלברון. על פי העדויות, יחסו ליהדות המזרח גזעני מאוד.

את ישיבת "לב טהור" הקים הלברנץ באמצע שנות ה-80 בשכונת בית ישראל בירושלים. כבר אז, כשהיה כבן 23, התבלט כדמות כריזמטית בעלת השפעה מאגית על אחרים. הוא גיבש סביבו נערים מגיל בר מצווה ומעלה, וניתק אותם מהוריהם. זו היתה ישיבה ברוח סאטמר, עם דגשים נגד המדינה היהודית. בטקסטים שכתב נאמר כי לא רק שאסור להכיר במדינה היהודית, אלא ש"יש לעשות מעשה".

ב-1990 עזב הלברנץ את ישראל בחטף, ועימו 40-30 מתלמידיו. הסיבה היתה כנראה חקירה שנפתחה נגדו על ידי מערכת הביטחון בעבירות הקשורות לביטחון המדינה, ובהן חשדות לקשר בינו לבין גורמים קיצוניים בתנועה האיסלאמית. גורם שהתראיין לכתבה טען שהלברנץ מנוע מלהיכנס לישראל עד היום. הוריהם של הילדים נדהמו לגלות כי בניהם הוצאו מהארץ ללא הסכמתם, בדרכונים מזויפים.

הלברנץ השתקע עם קהילתו בעיירה מונסי שבמדינת ניו יורק. עד מהרה חשו אנשי סאטמר בניו יורק בסכנה הכרוכה בו והחלו להתרחק ממנו. "ועד שומרי משמרת הקודש" בניו יורק הוציא פשקווילים המזהירים מפניו בשפה חמורה: "שלמה העלבראנץ הלזה, תחת מסווה האדמו"רות, עשה מעשים חמורים מאוד, אשר כל השומע תיצלנה שתי אוזניו", כתבו. "נכשל בעוון עריות. גזל בחורים מחיק הוריהם וניתקם מהם אחת ולתמיד. צבר הון תועפות של מיליונים מבני ישראל התמימים לבית גנזיו, כדרך הרמאים. ציווה לחסידיו להתפרד מנשותיהם, ביניהם משפחות גדולות של שמונה ועשרה ילדים, בשביל שלא הסכימו הנשים להצטרף לחסידות. היכה הרבה פעמים אשתו בלי חמלה, וגם נשי חסידיו במו ידיו, ומסביר שזה מוציא כוח הטומאה שבהם ומכניס הקדושה. הנהיג בישיבתו ליתן מכות לחסידיו שהם עבדיו עד כדי התעלפות והזלת דם. מושחת מאוד בכל המידות הרעות ומצטיין במידת אכזריות ומתענג לראות כאשר יהודים מצטערים ומסתגפים...

"זאת בקשתנו אליכם. אם אינכם מאמינים כל הכתוב לעיל, אל תבטלו את הנ"ל לומר שהכל הבל, כי בזה גורמים שאנשים אחרים ייפלו גם כן ברשתו של שלמה העלבראנץ. מוטב שתשאלו את כל חסידיו בעבר, ויאמתו את הדברים, וכל מה שעליכם לעשות הוא להיות מוכנים לשמוע סיפורים שעות על גבי שעות. הורים יקרים, היזהרו בנפשות בניכם. השגיחו עליהם בעינא פקיחא".

גם רבני מונסי הוציאו נגדו קול קורא, לאחר שגבו עדויות מפורטות של אברכים שנמלטו מקהילתו. על המכתב, שעורר סערה ביהדות החרדית, היו חתומים בין השאר רבי ישראל הגר, רב קהילת ויז'ניץ, ורבי משה גרין, מראשי הישיבות בארה"ב. הם הכריזו כי דרכי התנהלותו של הלברנץ "מנוגדות לדרכי התורה והיראה... תחת מסווה של חסידות ועבודת השם, באופן מבהיל אשר לא היה כמוהו בדורותינו. על כן מודיעים אנו שאסור ליקח לקח מפיו ולהשתייך לחבורתו בשום מגע ומשא".

בשנת 1994, בעת שהותו במונסי, נעצר הלברנץ על ידי האף.בי.איי כחשוד בחטיפת הילד שי פימה בן ה-13, בן להורים ישראלים חילונים שירדו לארה"ב, ששלחו את בנם היחיד אל הלברנץ לצורך הכנה לבר המצווה. הלברנץ שבה את הילד בקסמיו, גרם לו לחזור בתשובה והורה לו להתרחק מ"הוריו הרשעים". בהכוונתו, הוסתר פימה במשך שנתיים בקהילות חרדיות שונות בארה"ב. כיוון שעמדו נגד הלברנץ תלונות נוספות על החזקת קטינים בניגוד לרצון הוריהם, הועברה החקירה לידי ה-FBI. לאחר משפט ארוך, שבמהלכו סירב הלברנץ לשתף פעולה עם הרשויות, ואף נעמד לתפילה בת שעות ארוכות במהלך המשפט, גורם לשופט להמתין עד תומה, הוא נידון למאסר בגין חטיפת קטין וכפייה דתית על קטין. הלברנץ ריצה שנתיים מאסר בכלא האמריקני.

לגבי תקופת "לב טהור" במונסי, עדויות מספרות על מנהגי מלקות, כדי "להיטהר מיצר הרע ומחטאים". "ראיתי בעיניים שלי איך נותנים מלקות לילד בן 7", העידה אישה ששמה שמור במערכת, "הורידו לו את הבגדים, השאירו אותו בתחתונים בלבד, השכיבו אותו וקשרו לו את הידיים והרגליים. נתנו לו 39 מלקות, והילד צורח ובוכה. הלברנץ ואשתו נכחו שם בשעת ההלקאה".

בסוף שנות ה-90 החליטו שלטונות ארה"ב לגרש את הלברנץ לישראל ובעקבות זאת הוא הגיע לקנדה, ושם ביקש מקלט מדיני כפליט שסכנה מרחפת על חייו בישראל. לא ברור מה גרם לשלטונות הקנדיים להיעתר לבקשתו, אך בסופו של דבר כונן הלברנץ את חצרו מחדש בעיירה הקטנה סנט אגט במחוז קוויבק דובר הצרפתית, שם הוא יושב עד היום. הקהילה מכונה "לב טהור" וגם "חסידות רימינוב" - אולי כדי לנסות וליצור זיקה אל אחד מאבות תנועת החסידות, רבי מנחם מנדל מרימינוב. על פי ההערכות, עשרות עד מאות מעריצי הכת מתגוררים בישראל ובארה"ב. החסידים שאינם מתגוררים במתחם הקהילה בסנט אגט מאמצים את אורחות החיים הקיצוניים שלה, מקדשים את ספריו של הלברנץ וכפופים להנחיותיו. עם אלה נמנית, למשל, משפחה המתגוררת באזור חרדי במרכז הארץ, שילדיה מתחנכים בחינוך ביתי, וההורים מקבלים מהלברנץ הוראות יום-יומיות.

קובע את כל השידוכים

העיירה סנט אגט שוכנת 100 קילומטרים מצפון למונטריאול, ובה כ-10,000 תושבים, מרביתם קתולים דוברי צרפתית. רוב הזמן העיירה המרוחקת שקטה, למעט כמה חודשים בחורף שבהם היא מושכת אליה תיירות סקי. כל היהודים בעיירה, זולת משפחתו של שליח חב"ד במקום, מסתופפים תחת הנהגתו הקפדנית של שלמה הלברנץ, בנו נחמן וחבורת עוזריהם, המכונים "עזרת משפחה".

250 חברי קהילת "לב טהור" מתגוררים בבתים שרכש יהודי אמיד ששמו יהושע מרקוביץ', במתחם שנפרש על פני ארבעה רחובות. במתחם נמצאים גם בית הכנסת ובית המדרש. הקהילה מתנהלת כקיבוץ קטן, עם הנהלה פיננסית משותפת. ההכנסות באות מקצבאות ילדים של ממשלת קנדה ומאיסוף תרומות, שמתבצע על ידי גברים בריכוזים יהודיים בקנדה ובארה"ב, בדרך כלל תחת שם פיקטיבי של קהילה - כמו "יסוד האמונה" ושמות נוספים.

חברי הקהילה כמעט אינם מקיימים קשר עם אנשים מחוצה לה. הנשים אינן מורשות כלל לצאת מהמתחם, להוציא בית החולים כדי ללדת, ואז מוצמדת אליהן אישה מ"עזרת משפחה", כדי לוודא שלא מתקיים "שיח מיותר" בין היולדת לבין הרופאים והאחיות.

בבתים אין טלוויזיה, אין מחשבים ואין שום חיבור לרשת האינטרנט. לעומת זאת, במשרדו של הלברנץ, על פי עדות של אדם שביקר בו, יש מחשב המחובר לאינטרנט.

"הלברנץ רואה מה מתרחש בעולם ואז מספר לקהילה שלו שהוא יודע דברים בזכות מסרים שקיבל מההשגחה העליונה", אומר האיש.

עוזריו של הלברנץ מפעילים רשת הלשנות בין חברי הקהילה, ויש חובת דיווח לרבי על כל מעשיהם במהלך היממה, כולל כל פרט אישי. הדיווחים נרשמים על ידי החסידים ומועברים לאדמו"ר. הלברנץ שולט בחייהם של הכפופים לו: כל רך הנולד בקהילה מקבל את שמו מידיו, ומידיו בלבד. במקרים רבים הוא גם משנה את שמם של הבוגרים בקהילה לפי רצונו.

כשבני ובנות הקהילה מגיעים לגיל 12 או 13, הם משודכים ומתארסים על פי קביעתו של הלברנץ, ללא עוררין. נישואים של נערים ונערות נעשים בטקס יהודי, בלי רישום במשרד הפנים הקנדי. חלק קטן מהנערים נרשמים כנשואים במשרד הפנים במדינת מיזורי שבארה"ב, שם אין חוק המגביל את גיל הנישואים. בידינו מסמכים וכתובּות המעידים על נישואים של עשר נערות בנות פחות מ-15 עם נערים או גברים בני 14 עד 35. לאחר גיל 18 נרשמים הזוגות כנשואים על פי החוק הקנדי, כדי לזכות בקצבאות הילדים.

לפי אחת העדויות, נערה בת 14 שצוותה להינשא לנער בן גילה וסירבה, נכלאה במרתף של הישיבה זמן ממושך, בקור של 20 מעלות מתחת לאפס, כדי "להוציא ממנה את יצר הרע שגרם לה להתנגד לרצון הבורא, כפי שהוא בא לידי ביטוי דרך האדמו"ר". אדם שביקר בישיבה טען כי שמע את צעקותיה של הילדה האומללה, אך נאמר לו כי היא סובלת מכאבי בטן. עדות אחרת סיפרה על ילד בן 13 ויום, שחותן עם ילדה בת גילו. למחרת נערכו גירושים, לאחר שהלברנץ הבין כי "גופו של הילד לא היה בשל ליחסי אישות".

במקרה נוסף אורסה נערה בת 14 לבן גילה, אולם סמוך למועד החתונה הגיע לקהילה חסיד חדש, רווק בן 35. החתונה עם הנער בוטלה, ובמקומה אולצה הנערה להינשא לגבר בן ה-35. ושמענו גם על נישואים בין אברך בשנות העשרים לחייו, שהתגרש מאשתו הצעירה בהוראת הלברנץ, לבין אישה מבוגרת, סבתא לנכדים, שהתגרשה גם היא בהוראתו.

הקו ההלכתי בענייני כשרות קיצוני ביותר. בהנחיית הלברנץ, חברי הקהילה אינם ניזונים מבשר עופות, מתוך אמונה שההנדסה הגנטית שינתה את מבנה התרנגולת עד שהיא כבר אינה תרנגולת. הם נמנעים גם מביצי תרנגולות ומתנזרים ממזון מתועש. רוב הירקות מותרים לאכילה, אבל רק לאחר קילוף, מחשש שקליפתם נגעה במאכל טרף.

הירקות, האגוזים וביצי האווזים, המותרים באכילה, נרכשים מהגויים. כמה מוצרים נוספים נמכרים בחנות של הקהילה, תמורת "נקודות" שאותן מקבלים החסידים בעבודות שונות שביצעו. לחם ודברי מאפה נאפים בבתים. בשר בקר כמעט לא נאכל, מטעמי כשרות. עד לפני שנתיים נאסרה אכילת קטניות, בטענה שמדובר במאכלים לא כשרים. חסיד חדש של הקהילה, הבקי בהלכות כשרות, שיכנע את הלברנץ להתיר אכילת תירס וסויה. כל המזון, כמו שקורה בכתות רבות, דל בחלבונים.

"התינוקות שם עם בטן נפוחה", מספר אחד מקרובי המשפחה הנמצאים בישראל. "התזונה שלהם מתבססת בעיקר על בצק ותפוחי אדמה. השיניים רקובות ולא מטופלות".

מגלחים את הראש מגיל 3

נוהגי הצניעות מחמירים מאוד. בנות 3 ומעלה עוטות גלימה שחורה ארוכה מהקודקוד ועד כפות הרגליים ורעלה שחורה, המכסה את הראש והצוואר ומותירה רק את הפנים גלויות. אפשר שהנוהג הזה, המקובל שם זה יותר מ-15 שנים, הוא שנתן את ההשראה ל"נשות הטליבאן" בירושלים ובבית שמש. בני 3 ומעלה מגלחים פעם בשבוע את שיער הראש, מלבד הפאות והזקן.

הבנות אינן מורשות לחשוף את כפות רגליהן מגיל 3 ומעלה, למעט במקלחת. אסור להן להסיר את נעליהן ולהתהלך בגרביים, למשל; לידינו הגיעה עדות של בת הקהילה שהונעלה בנעליים קטנות מאז ילדותה, והן לחצו על רגליה עד כדי כך שהציפורניים החלו לגדול הפוך מכיוון צמיחתן, לתוך הבשר. פעם אחת פתחה את הדלת לקרובת משפחתה ורגליה יחפות, הקרובה הלשינה עליה, והיא נענשה. ביום חתונתה, בגיל 16, היא לא יכלה לעמוד על רגליה.

הסנקציה השכיחה כלפי אבות או אמהות שחורגים מהוראותיו של הלברנץ היא הוצאת הילדים מהבית והעברתם למשפחה אחרת, בלי לאפשר להם לשהות במחיצת הוריהם. רשימה פנימית של ילדים שהוצאו ממשפחותיהם מגלה כי מדובר בילדים מגיל חצי שנה ועד גיל 15. לפי הרשימה, המתייחסת לתקופה ספציפית בלבד, 45 ילדים מ-11 משפחות שונות פוזרו בין 22 משפחות אחרות, ולא תמיד שהו באותה המשפחה במשך כל התקופה. אחדים מהם סבבו בין חמש משפחות שונות.

"פעמים רבות הם רצו להישאר עם הוריהם, אבל הם הוצאו בכוח, תוך כדי מאבק", נאמר בתצהיר שהוגש למשטרת ישראל. "באחד המקרים, הילדה בכתה ורצתה ללכת הביתה, אבל נסחבה בכוח למרות מאבק, בכי וצעקות".

בת משפחתו של עודד טוויק נמצאת בקהילת "לב טהור" שנים רבות. נולדו לה שבעה ילדים. בתה הגדולה, בת 14, אורסה כבר בגיל 12 לבן הקהילה, בשידוך שקבע הלברנץ. ילד אחר נפטר בגיל שנה מסיבה לא ברורה; יש שמועות שהוא נמחץ בידי אחד האחים בעת משחק, אולם ההורים לא יודעים לומר מה בדיוק גרם למותו. אמו לא הורשתה לבקר בקברו. לפני כשנתיים, כעונש, הורחקו ממנה שבעת הילדים. במשך שנה וחצי לא הורשו הילדים, שהופרדו גם זה מזה, לישון ולשהות בבית הוריהם.

"לילדים האלה אין מיטה קבועה", מספר קרוב משפחה שביקר בקהילה. "הם יכולים למצוא את עצמם בבית אחר בכל לילה, בגלל שההורים שלהם עשו משהו שלא מצא חן בעיני הלברנץ. הם נענשים, ואפילו לא יודעים על מה. ראיתי שם ילדים בני 7 ו-8 שעושים את צורכיהם בבגדים מתוך פחד".

"יש כמה נשים חזקות שמקורבות לרבי, והן בודקות מה קורה בבתים", מתארת אישה נוספת. "אם הן מחליטות שהאם לא מחנכת טוב את ילדיה, הילדים נלקחים ממנה בכוח. הילדים איבדו כל צלם אנוש. זו התעללות נפשית. ילד בן שנתיים-שלוש שנמצא כל לילה במיטה אחרת, בבית זר, זה יותר קשה ממכות. המטרה היא מחיקת זהות כדי להשיג ציות".

זרוע הביצוע המרכזית של שלמה הלברנץ היא בנו נחמן, שמתואר בידי גורמים המקורבים לקהילה כאכזרי במיוחד. לצידו פועל סגנו של הלברנץ, מאיר יששכר רוזנר. בן אחר, נתן (בהגייה האשכנזית הנהוגה במקום הוא מכונה 'נוסען'), בן 28, נחשב ל"כבשה השחורה" של המשפחה: הוא כבר זכה לעונשים רבים בעקבות ביקורת שהטיח באביו, ואף הוחרם על ידי הקהילה כולה, בהוראת האב. בשנה האחרונה, למשל, נסע נתן למונטריאול לקנות נעליים לכמה מהילדים, שאולצו ללכת כל העת בנעליים קטנות ממידות רגליהם. כשחזר לסנט אגט הוא נענש על מעשהו החצוף: ספרי הקודש שלו נלקחו ממנו.

"נתן הלברנץ הוא רגל פה ורגל שם", אומר אדם המקורב אליו. "מצד אחד יש לו חוש צדק בריא, מצד שני הוא גדל במשך 28 שנים בתוך הכת המעוותת הזאת, ולא ראה שום דבר אחר. בפורים לפני שנתיים, אחרי שהעז למחות נגד דברים שנעשים בכת, החסידים הוציאו אותו מחוץ לבית המדרש וכופפו לו את כפות הרגליים עד ששברו לו את הקרסוליים. אחר כך הוא היה שנה בכיסא גלגלים. עונש אחר שקיבל היה לנקות את בית הכנסת. הוא גם אולץ לקחת כדורים פסיכיאטריים".

לפני כמה חודשים הורה שלמה הלברנץ לקחת מנתן את ילדיו, כעונש על התנהגותו, ולהעבירם למשפחות אחרות. אחיו נחמן הודיע לו כי לא יקבל את ילדיו בחזרה: "גם אם ישימו אותי בכלא, אני לא מחזיר לך את הילדים", אמר לו.

לאחר מכן שלח הלברנץ שליחים לביתו של נתן כדי להוציא משם גם את אשתו חני. לדברי מקורבו של נתן, בני הזוג ישבו בסלון, חבוקים, מרפק אל מרפק, יודעים כי אנשי "עזרת משפחה" נמצאים בדרך אליהם. אשתו של נתן נתלשה מידיו בכוח והועברה לבית אחר.

נתן ביקש לפנות לדין תורה כדי להשיב את אשתו, אולם אביו השיב לו שלפי דין תורה הוא יוכל לקבל את אשתו למשך חמישה ימים בלבד, בתנאי שתענוד על רגלה אזיק אלקטרוני שיציין היכן היא נמצאת בכל רגע.

בתחילת יוני החליט נתן לברוח מהקהילה והגיע לירושלים. מאז הוא מסתתר, מפוחד, בישיבות חרדיות שנותנות לו מקלט. הוא סירב לדבר איתנו.

"בראת מלאך שחור בעולם"

חלי, אם לשלושה ובעלת עסק פרטי ממרכז הארץ, לא נבהלה כשבנה בן ה-14 החליט לחזור בתשובה. "הקשר הטוב בינינו נשמר גם אחרי השינוי שהוא עבר", היא אומרת. "הילדים החילונים שלי קינאו בקשר שהיה לי איתו".

בגיל 18 נישא הבן לחוזרת בתשובה שהיתה מחוברת לזרמים אנטי-ציוניים בעדה החרדית, ולאחר שלוש שנים, כשהם הורים לשני ילדים, נסעו לחיות בקהילת "לב טהור". "אני קניתי להם את הכרטיסים", מספרת חלי בדמעות, "לא יכולתי לשער שזאת דרך בכיוון אחד. הלברנץ הסית אותו נגדנו. אמרו לו שאסור לשבת שבעה על הורים כמונו, כי אנחנו כופרים. קיבלתי ממנו מכתבים מלאי שטנה. הייתי יושבת עם המכתבים האלה כל ערב, ממררת בבכי, עד שבעלי שרף אותם".

לפני שנה וחצי ביקרה שם חלי לראשונה. "עשו לנו הצגה שהכל בסדר. היה אירוח יפה, האוכל הגיע בזמן, הילדים - שהיו עד אז מפוזרים אצל משפחות אחרות - חזרו הביתה. בפעם השנייה שביקרתי שם, לפני שנה, התחילו להידלק אצלי נורות אדומות. מנהגים משונים כמו 100 נטילות ידיים. ילד אחד שמוגדר עילוי וילד אחר שיכול לשחק שעות עם נמלה ואף אחד לא מתייחס אליו. לנשים אסור לגעת בכסף, בטלפון סלולרי. כשהכלה שלי מדברת איתי, הבן שלי יושב ורושם את כל מה שדיברנו ומעביר להלברנץ. גם בשיחות הטלפון איתי הוא חייב לנהל רישום מדויק - מתי התחלנו לדבר, מתי גמרנו לדבר, מה הוא אמר, מה אני אמרתי.

"ואז ראיתי את האלימות, וכל ההצגה קרסה. ראיתי את הנכד שלי, בן 3, דוחף את אחיו, בן שנה. אבא שלו, הבן שלי, אמר לו 'עכשיו, בגלל שדחפת את אח שלך, בראת מלאך שחור בעולם והוא ירדוף אותך בגיהינום' - ונעל אותו בחדר למשך שעות. זה לא משהו שהוא ראה בבית שלנו, בשום אופן.

"ראיתי אמהות מכות את הילדים שלהן. מישהי החטיפה סטירה לילד בן שנה ושמונה חודשים, שהראש כמעט עף לו מהכתפיים. יצאתי נסערת ושאלתי את מלכה, אשתו של שלמה הלברנץ, אם זה הנוהל שם, להרביץ ככה לתינוקות. היא שאלה בן כמה הילד. עניתי לה, 'בן שנה ושמונה'. היא אמרה לי: 'חס וחלילה! אנחנו מחנכים ככה רק מגיל שנתיים ומעלה'.

"יצאתי מזועזעת. אני לא רוצה להזדהות בשמי האמיתי, כי אני מפחדת שהבן שלי יקבל עונשים בגלל זה. זה יכול להיות עונש קל, שיאסרו עליו לדבר איתי בטלפון, או שיחייבו אותו לשבת עם הרב לשיעור של שש עד שמונה שעות רצוף, כדי שיבין מה עשה לא טוב. העונשים היותר קשים הם שהוא יעבור נידויים, שייקחו לו את הילדים, וכמובן, שהנכדים שלי יחטפו עונשים ומכות".

בני המשפחות שאיתם נפגשתי מתארים הפעלת לחץ באמצעים שונים ומשונים. "יש שם מניפולציות נפשיות קשות, שיטות של הפחדה", מספרת אורית כהן, שקרוב משפחתה מדרגה ראשונה מקושר ל"לב טהור" זה שנה וחצי. "הלברנץ אמר לו שהוא חוזה מלחמה גדולה בישראל, אז הוא מכר את כל הרכוש שלו בתוך שעה ועלה על מטוס לקנדה. היום, הבחור הזה, שהיה איש מחשבים מבריק, הוא אדם מרוקן. רובוט, צל של עצמו. מאדם עצמאי וחושב הוא הפך להיות בובה.

"הכת הזאת מפעילה טרור כמו חיזבאללה. הלברנץ משתמש בתורה כדי לשלוט בהם באופן טוטאלי. משביע אותם על התורה. מי שחורג מהשורה, פותחים את ארון הקודש ומקללים אותו מול ספרי התורה".

מדבקות על ידי הילדים

לפי עדות של אישה שהיתה בקהילת "לב טהור" במשך שנים, הורים ומחנכים מכים את הילדים כבר מגיל 3 - בידיים, בחגורות ובקולבי מתכת. מרואיין אחר סיפר כי אחד האבות היכה את בנו בקולבי מתכת כל כך חזק, עד ששניים מהם נשברו על גוף הילד.

הכאת ילדים אינה עבירה על החוק הקנדי: מותר להכות ילד לצורכי חינוך, אם מדובר בהורה, באפוטרופוס, במורה או במחנך. בקוויבק מתירות התקנות הכאת ילדים גם שלא לצורכי חינוך. אחד המקרים שדווחו למשטרת ישראל סיפר על קבוצה של ילדות בנות 9-8 בבית המדרש, ששהו בבית המדרש ונדרשו לומר בקול את י"ג עיקרי האמונה. בתו של הלברנץ ובת נוספת לא אמרו את העיקרים בקול. הלברנץ קרא לאביה של הילדה ואמר לו שהוא מחויב להכותה על כך. הוא עצמו הכניס את בתו לצד השני של המחיצה בבית הכנסת והילקה אותה בחגורה, בעוד שאר המתפללים שומעים את צעקותיה.

אישה שביקרה בקהילה מספרת כי על כפות הידיים של הילדות רואים מדבקות צבעוניות, שמסתירות כוויות או פצעים. "מכיוון שיציאת נשים מהבית נחשבת מעשה לא צנוע, מי שנשלחות לקניות ולשליחויות הן הילדות הצעירות. מגיל 6 הן מועסקות בעבודה פיזית במשפחות שונות: צחצוח סירים וכיריים, סחיבת תפוחי אדמה במשקלים גבוהים. הנהלת הכת, 'עזרת משפחה', מודיעה לכל ילדה אצל איזו משפחה היא עובדת באותו יום, ולאמהות אין דרך להתנגד".

לפני כמה שנים אושפזה בתו בת ה-14 של שלמה הלברנץ, נ', בבית חולים מקומי בשל בעיות בקיבה, כנראה עקב תזונה לקויה. בבית החולים שמו לב להתנהגותה החריגה והוחלט להוציאה מרשות ההורים ולהעבירה למוסד אשפוז פסיכיאטרי. ההורים, שלמה ומלכה, עתרו לבית משפט נגד המהלך, אך הפסידו. נ' נמצאת עד היום בבית חולים לחולי נפש.

מעבר לסנקציות הגופניות, שיטה נוספת "לטפל" במי שמביע ביקורת או התנגדות היא אבחון של האדם כלוקה בהפרעת אישיות גבולית (BPD), מחלת נפש המאופיינת על ידי אימפולסיביות וחוסר יציבות במערכות יחסים, בתחושת העצמי ובמצבי רוח. המאבחן הוא הלברנץ בעצמו, שנתפס על ידי חסידיו כיודע-כל ורואה-כל. בעת האבחון הוא מספר כי הגיעו אליו "מסרים" מהעולם העליון על מחלת האדם. על פי חלק מהעדויות, הלברנץ מחלק תרופות לטיפול במחלות נפש, או שהוא מורה לחסידיו לטעון שהם סובלים מתסמינים מסוימים כדי להשיג את התרופות מפסיכיאטרים.

את החסידים שאיבחן כחולי BPD הוא מחתים על "שטר גילוי דעת וקבלה", שבו נכתב, תחת הכותרת "בית דין צדק דקהילת קודש לב טהור דרימינוב", ולצד חתימות של "עדי בית הדין": "אני החתום מטה... מגלה בזה את דעתי כי יודע אני שמילדותי הנני סובל ממחלת מוח קשה ומרה הנקראת אצל הדאקטורים בכמה שמות וכינויים ועיקרם BPD או פסיכופאטיא, מחלה שלפי דעת הדאקטורים אין לה רפואה ח"ו, וגורמת סבל והרס לכל מי שחי בקרוב לאדם כזה. ובגלל החולי הזה עבר עלי הרבה טלטולים ממקום למקום כל ימי חיי ולא יכולתי להישאר בשום מקום ועם שום אדם בקביעות. והנה כ"ק אדמו"ר מרימינוב שליט"א (שלמה הלברנץ; א"ע) הודיעני שבעזרת השם וברחמיו, אם אצייתו בשלמות וכראוי יוכל לרפאני... והנה מחמת שלא צייתתי לו כראוי, עברתי זמנים קשים בהתקפי מחלה זו ונגרמו צער ועוגמת נפש רבים ועצומים... ואני מצידי מקבל על עצמי שאם יקבלו בית דין דרימינוב או כ"ק אדמו"ר שליט"א את דעתם שעלי לגרש את זוגתי, אעשה כל שבעולם לגרשה מייד".

"כולם שם על תרופות", אומרת חלי. "לכאורה הכל נראה בסדר, אבל האנשים מחוקים. הם מדברים בלחש. ילדות בנות 5 מתחבאות".

שיטות אחרות לשליטה, שתיארו אנשים שהיו בקהילה, הן הכרחה לישון בבית הכנסת כעונש על איחור לתפילה; כפיית עמידה באמצע האולם בזמן התפילות, שיכולות להימשך שעות ארוכות; ושיחות אישיות עם הלברנץ למשך שעות ארוכות, בדרך כלל באמצע הלילה. שיחה רגילה עם האדמו"ר יכולה להימשך שלוש עד שמונה שעות רצופות, כשהוא כמעט ואינו לוקח אוויר לנשימה. רצף דיבורו מהיר, הוא קופץ מנושא לנושא, מערבב יידיש עם עברית ישראלית, וקשה להבין את כוונתו ולעקוב אחר דבריו.

"הבן שלי הגיע לביקור במקום אחרי נסיעה של תשע שעות ברכבת מניו יורק והוא החזיק אותו לשיחה של חמש שעות, אחד על אחד", מספרת אישה שבנה נמצא בקהילה. "אם זו לא שטיפת מוח, מה כן".

משווה עצמו לרבי נחמן

כמה מהאנשים שעימם שוחחנו תיארו את ההפחדות שהלברנץ מספר לחסידיו כדי לשמור אותם סגורים בעולמו: "האחרים" רוצים לחטוף אותם, מתכוונים לחבר להם אלקטרודות לראש ולשכנע אותם נגד התורה, והמשפחה שנשארה בישראל הם "שדים".

"אמא שלי שבורה לחתיכות, היא הזדקנה בבת אחת", מספרת אחת המרואיינות שאחיה נמצא ב"לב טהור". "כשאני מזכירה לאחי שאנחנו משפחה, הוא אומר לי: 'אל תזכירי את זה שאת אחותי, את רק רוצה ברעתי'. הוא באמת מאמין שאם ייפגש איתי אני אחבר לו אלקטרודות לראש כדי להסית אותו נגד התורה".

הלברנץ משכנע את חסידיו להאמין כי הוא בעל כוחות עליונים. אדם שביקר בקהילה בזמן שעוד ישבה במונסי, תיאר כיצד הוא יושב בכיסא רם ונישא, בזמן שתלמידיו עומדים בשורה ומחכים למוצא פיו. אסור להם להפנות לו את גבם לעולם. "אם תתבטלו כלפיי, אתם לא צריכים ללמוד, להתפלל ולעבוד את השם", אמר לצעירים, "מספיק שתתבטלו אלי, ויש לכם כרטיס כניסה לגן עדן".

אחד המרואיינים סיפר על שיחות שבהן משווה עצמו הלברנץ לרבי נחמן מברסלב ולנביאי ישראל ופוקד על חסידיו "להתקרב לצדיק אמת. בכל דור ודור יש צדיק אחד, יחיד בדורו". אחר כך הוא מסביר לאחד החסידים שכל צרותיו נובעות מ"חוסר הרצון להיות חסיד שלי, מרכבה של סופר".

חלי מספרת כי כששאלה את בנה על המנהגים הקיצוניים האלה, "הוא אמר לי: 'אמא, אל תדברי עליו כי הוא עומד בדרגה אחת עם הקדוש ברוך הוא'. אני לא אישה דתייה, אבל נראה לי שתשובה כזאת לא עולה בקנה אחד עם היהדות".

זה כנראה לא הדבר היחיד שעומד בסתירה ליהדות. הלברנץ יצר פסקי הלכה משלו, ולפיהם אם הוא מתקשר למישהו ואומר לו "אשתך מגורשת", הרי זה גט כדת וכדין, ואשתו יכולה להינתן לאדם אחר. לפי ההלכה היהודית, גט יכול להימסר רק על ידי האיש עצמו, ורק מרצונו המוחלט, שאם לא כן - נישואיו עדיין תקפים.

"חסרות לו נשים בקהילה כדי לשדך לצעירים", מספרת אורית כהן, "אז הוא מודיע לבעל שהוא חולה ב-BPD, ולמחרת האישה נשואה לחבר הכי טוב שלו. ידוע לנו על אישה שעברה שלוש פעמים מבעל לבעל, הלברנץ מחתן ומגרש לפי מצב הרוח שלו. שאלתי את קרובת המשפחה שלי אם תסכים למסור את הבת שלה לחתונה בגיל 14, והיא ענתה: 'הלוואי שהקדוש ברוך הוא ייתן לי את ההכנעה המוחלטת למסור את הבת שלי'".

למרות מראית העין של אדיקות דתית, לימוד תורה במתכונת המקובלת בישיבות אינו מתקיים כמעט בכלל. הספרים היחידים שלומדים מהם הם פרי עטו של הלברנץ: האחד הוא "דרך ההצלה", שבו הוא מפרט את משנתו האנטי-ציונית וחוזה את "ביטול המדינה הקרוב מאוד"; והשני הוא "אור הוויה", ספר שלדברי הלברנץ הוא רק הפרק הראשון מהכרך הראשון מתוך סידרה של 22 כרכים, שהוא אמור להשלים ביום מן הימים. הספרים נחשבים למקודשים; לימוד מכל ספר אחר הוא בגדר כפירה. "בחורים יושבים בבית המדרש ולא עושים כלום. לפעמים הם ישנים על השולחנות, לפעמים הולכים לשתות תה", מספר אברך שהתגורר בקהילה במשך תקופה. "קיבלתי לחתונה סט גמרא וספרי קודש אבל אף פעם לא פתחתי אותם. מה שעושים שם זה לא לימוד תורה. האדמו"ר מכיר את הקבלה ואת תורת הסוד, אבל לא יודע הרבה בלימוד תורה בסיסי כמו גמרא. יש לו דיסק של אוניברסיטת בר-אילן, וכשיש לו שאלה, הבן שלו מחפש במחשב ונותן לו תשובה. אין שם ליטאים שלמדו תורה ברצינות".

"הדו-פרצופיות שם נוראה", מספרת אישה שביקרה את קרובי משפחתה בקהילה. "החוקים נוקשים, אבל כלפי עצמו הלברנץ מוצא נימוקים לעקוף אותם. לנשים וגברים אסור להתראות ביניהם, ואפילו בין בני משפחה מפריד וילון. אבל הלברנץ עצמו מקבל בלשכה שלו נשים ביחידות, ויושב איתן שעות, פנים אל פנים. לא פעם הוא שואל אותן שאלות אינטימיות".

במסמך שהפיצו רבני ועד שומרי משמרת הקודש בניו יורק נכתב, בין היתר: "עצם התאווה להיות רבי היא תאווה ככל התאוות. כל הונם של חסידיו, נשיהם ובניהם, כולם צריכים להשתעבד אליו. הם כעבדים לפניו, ומצווים לשקר ולכזב ככל הצורך, כדי להשביע תאוותו ורצונו. בחור אחד שנזרק מביתו סיפר בעצמו שבעת שהיה משמש אצלו, עברו ימים רבים ש'הרבי' לא התפלל ולא הניח תפילין כלל וכלל. הוא בודה מליבו סיפורים שונים על אודות 'גילויים'... ועושה רושם כאילו כל דבריו הם מן השמיים. תובע מאנשיו תעניות וסיגופים שהוא בעצמו רחוק מהם. אף תלמיד חכם אחד לא יצא עדיין מבית מדרשו, מחמת שגמרא ושולחן ערוך לומדים שם רק על קצה המזלג. הוא אוכל לשובע נפשות ארוחות מלאות ודשנות בתוך צלחות יקרות ביותר... בגדיו נאים והדורים... תביעותיו מחסידיו הן קשות מנשוא, כגון שישאירו את נשותיהם בביתם לבד, או להכניס לתוך בתיהם ילדים שנגנבו מבית הוריהם".

"היא עברה שטיפת מוח"

דבורה (שם בדוי) היא נערה חרדית מירושלים, כבת 15, שעל פי הגדרות החרדים "יצאה לתרבות רעה". היא נתפסה על ידי מעריציו של הלברנץ בישראל ואלה שיכנעו אותה להגיע לקהילה בקנדה, שם שודכה לגבר גרוש בן 31 והתבקשה להודיע להוריה על ניתוק כל קשר עימם מכיוון ש"היא אינה משורש נשמתם". "זו גניבת נפש כפשוטה", אומר חסיד חרדי המעורה בסיפור. "היא עברה שם שטיפת מוח, קיבלה המון אהבה נפשית, תמיכה פסיכולוגית, תשומת לב. שיכנעתי אותה שמשהו שם לא מריח טוב, והיא הסכימה להקליט את השיחות שלה עם הלברנץ".

בהקלטות משנת 2006 שומעים איך מקבלת הנערה הנחיות מדויקות מהלברנץ כיצד לשקר למשטרת ישראל על כך שהוריה כביכול מתעללים בה, כדי לא לשוב לחזקתם. "אני אסביר לך את זה צעד אחרי צעד", מנחה הלברנץ את דבורה כיצד לצאת מחזקת הוריה ולהגיע אליו. "כדי ששופט יחליט יש פרוצדורה שלמה: את צריכה ללכת למשטרה, המשטרה קוראת לשירותי הרווחה, ושירותי הרווחה קוראים לעובדת הסוציאלית. כל בן אדם שישימו אותו לדבר איתך, תגידי אותו הדבר, אותו הסיפור ותוסיפי עוד מעשיות ומעשיות. תספרי (שההורים; א"ע) 'הורגים אותי, מענים אותי, אני לא יכולה לחיות שמה'. אל תגידי שאת רוצה להיות יותר דתייה מההורים שלך, כי זה לא עושה רושם טוב אצל הציונים.

"אני אסביר לך את זה בעברית, כי את צריכה להשתמש בשפה הטמאה (דבורה גדלה בבית דובר יידיש; א"ע). בעברית זה נקרא אלימות פיזית, אלימות נפשית, אלימות מילולית. רק סיבה אחת משלושת הסיבות מספיקה לעקור ילד מביתו. קשה מאוד להשיג את זה אצל הציונים. אצל הציונים יש להם ריח טוב להריח מי שצודק, אבל בכל זאת, אם בן אדם מתעקש ואומר עוד הפעם ועוד הפעם 'גוועלד! הצילו! בבית הזה מענים אותי, אני משתגעת, מדכאים אותי, מכים אותי מכות רצח'... אפילו שזה שקר וכזב, ולא נכון, את צריכה להגיד שזה כן נכון.

"תיגשי למשטרה בלי עורך דין. אם תבואי עם עורך דין, יחשדו, מי שילם לו, שזה הכל בא מ'לב טהור'. הכי טוב להוציא את 'לב טהור' לגמרי מהפרשה. אני אצור איתך קשר. אחרי כמה ימים אני אכניס את עורך הדין שיתערב ויעשה את הסיפור יותר רציני. אנחנו נעמוד מאחורי הקלעים. כדי שיקנו את כל זה יש לצבוע בצבעים עזים. מאוד חשוב ש'לב טהור' יהיו מחוץ לתמונה, לא בגלל שזה יכול להזיק לנו, לא יכול להזיק לנו שום דבר, זה יעשה את הסיפור לא כל כך... אם יעשו 'הלברנץ' על המחשב של המשטרה זה יעלה תיק שלם על פימה ועוד ילדים שהתלוננו ולא יצא מזה כלום, אבל במשטרה זה יעשה רושם לא טוב.

"אני רוצה להסביר לך משהו: באופן חוקי אי אפשר לכפות על ילד בגיל 16 שרוצה לצאת חזק נגד ההורים שלו, ואפילו ילד בגיל 10, שהוא הולך למשטרה ועומד בדעתו מאוד חזק, אז הוא יצליח לצאת מההורים שלו מאוד מהר".

דבורה: "אני מתגעגעת אליך מאוד".

הלברנץ: "...כמים פנים אל פנים. אני מתגעגע אלייך הרבה יותר, אבל מה אפשר לעשות?"

"אל תיתן יד לשלום בית"

כאמור, רובם המכריע של אנשי קהילת "לב טהור" הם בעלי אזרחות ישראלית. חלקם אף נחשבים לתושבי ישראל, ומחויבים בתשלומים לביטוח הלאומי. מרביתם שוהים בקנדה תחת אשרות מזויפות או שהושגו במרמה. הם זוכים לאשרת שהייה ועבודה לתקופה של שנתיים-שלוש, כשהם מצהירים על עצמם כמועסקים במסגרת דתית. בקוויבק מאפשרים לכל אדם העוסק בתחומי דת לקבל ויזה, וכך נוצר מצב שבקהילה של 40 משפחות רשומים 40 "רבנים" או "עוזרי רבנים", והנשים מוגדרות כ"משגיחות כשרות". בכל פעם שפג תוקפה של האשרה, הם מחדשים אותה בטיעונים דומים.

הקהילה מתחמקת זה שנים מתשלומי חשמל ומים. "בכל פעם שחברת החשמל מנתקת את הזרם בגלל אי תשלום, מישהו מתקשר ואומר שהוא דייר חדש בבית, ושהחשמל מנותק", מספר אדם שחי במקום ועזב. "הקוויבקים לא חכמים במיוחד, לא טורחים לבדוק מי גר שם קודם ומי גר שם עכשיו, והם מחברים את החשמל. בכלל, קוויבק היא מקלט אולטימטיבי לקבוצה הזאת. החוק שם מאוד גמיש. אף אחד לא בודק, לא מרחרח. רשויות הרווחה אדישות. הם נמצאים בהרים, שעתיים מעיר הבירה, סוף העולם".

באחת הפרשות, שפרטיה המלאים והמסמכים הקשורים בה נמצאים בידינו, החליט שלמה הלברנץ לחתן את בתו בת ה-14 עם אהרון אריה טלר, חבר קהילה בן יותר מ-40, שהיה נשוי ואב לשישה. המקרה היה ב-2001. לאחר שהאישה סירבה לגירושים, הלברנץ פנה ל-100 רבנים בבקשה לקבל היתר להשיא את הבעל לבתו, על אף היותו נשוי.

בנימין זאב שוורץ, שליח של חסידות תולדות אהרן, הגיע לסנט אגט כדי להשכין שלום בית בין טלר לבין אשתו החוקית, בתו של הרבי מקאשוי - אולם הלברנץ התעקש כי עליהם להתגרש וכי על הבעל להינשא לבתו הקטינה. שוורץ חזר עם תצהיר בן חמישה עמודים, שהוגש לבית הדין של העדה החרדית. תקציר תיאורו מלמד על התככנות והשליטה של הלברנץ באנשיו:

"בני הזוג טלר היו חפצים באמת להחזיר את השלום ביניהם, ואף סיכמו בנוכחותי את התנאים. ואז הבעל קיבל הוראה מהלברנץ לעזוב את המפגש ואת הסכם השלום-בית. כששאלתי את עוזרו של הלברנץ מה יהיה עם ששת הילדים, שיישארו בלי אבא ויהיו אומללים, ענה: הילדים האלה הם מזרע עמלק וממילא לא ייצאו מהם יהודים כשרים. גם אהרון טלר השתכנע בזה ואמר שילדיו הם עמלקים וממזרים. כך הכניסו לו לראש.

"הלברנץ ביקש ממני באופן אישי שלא אתן יד לשלום בית, שאשתדל שיהיה גט, וחזר על כך שהילדים שנולדו לטלר ואשתו הם מזרע עמלק. הוא הציע לי סכום של עשרות אלפי דולרים אם אגרום להם להתגרש. אחר כך הוא רוקן את כל קופות הצדקה שהיו בביתו, שילשל את הכסף בכוח לכיסי, ואמר לי שזו רק המקדמה. היו שם 400 דולר. דבר כזה עוד לא ראיתי. אדם שמכנה את עצמו 'רבי' עושה כל מה שביכולתו כדי להבטיח שלא יושג שלום בית, נגד רצון שני בני הזוג, ומוכן לחתן את בתו ה-14 עם אדם בן יותר מ-40".

בית הדין של העדה החרדית בירושלים קבע כי אסור להלברנץ לערוך את הנישואים, אולם הוא התעלם.

לאחר שנתיים, באוגוסט 2003, מימש את כוונתו והשיא את בתו, שהיתה אז כבר בת 16, לאהרון טלר. על פי ההלכה, טלר עדיין היה נשוי באותה עת.

"אדם שלא כפוף לכלום"

רחמים (שם בדוי) התגורר ב"לב טהור" עם אשתו וילדיו במשך עשר שנים, מתחילת שנות ה-90 ועד תחילת שנות האלפיים. היום הוא מתגורר בניו יורק. "אכזרי זה לא מילה", הוא אומר על הלברנץ. "הוא אדם שלא נכנע לכלום ולא כפוף לכלום, גם לא לתורה. אין לו גבולות. הוא ביקש ממני להשיג רובה ולירות על האוטו שלו, כדי להראות שהמתנגדים שלו מסוגלים לשפוך דמים. מדובר במניפולטור. מצד שני, הוא פרנואיד. בטוח שכולם רודפים אחריו.

"בתקופה שגרתי שם היו מכות כלפי ילדים. אצלי בחדר שמו ילד לשיקום, אחרי שאבא שלו פירק אותו במכות. הוא שכב בחדר שבועיים. אבל נראה לי שהיום הלברנץ מפחד מזה, מפחד מהמשטרה, ויש פחות מכות לילדים. עדיין יש מלקות למבוגרים, כדי 'לשבור את הגשמיות של האדם'. יש עניין כזה בתורת הנסתר, של קבלת מלקות לכפרה על חטאים. את זה עשו המקובלים הגדולים בדורות קודמים - אבל זה תמיד נעשה מתוך רצון חופשי, לא בכפייה.

"הלברנץ מלא כריזמה. השיטה שלו היא לערוך שיחות עם החסידים בשעות מאוד מאוחרות בלילה, שיחות של שעות ארוכות, עד שהאדם מגיע לנקודת שבירה ומוכן להסכים לכל דבר. העמדות שלו מאוד קיצוניות, ואם הוא לא היה דואג לנתק את כל הקהילה שלו מהעולם החיצוני, הם היו בורחים ממנו מזמן. היה איתנו חסיד סאטמר בשם חיים וקסלברג, שהלברנץ לא סבל. בכל הזדמנות הלברנץ היה אומר שהוא פסיכופט, שהוא מתפלל שלא יישאר בישיבה שלו. אבל כשהוא שמע שיש לוקסלברג הזה בית בניו יורק, בשווי 800 אלף דולר - הוא לקח אותו לשיחה ואמר לו שירדו איתו לעולם 60 נשמות, ואם הוא לא יבוא לישיבה שלו, הוא לעולם לא ישלים את התיקון שלו.

"הוא נהנה לפרק משפחות, לסכסך בין בני זוג. הייתי עד לשיחה בין הלברנץ לאישה שהתווכחה איתו כי לא הסכימה ללבוש את הרעלה. הלברנץ סיים את הוויכוח איתה והרים טלפון לבעל. הוא אמר לו: אשתך שונאת אותך, תיקח את הרגליים ותברח ממנה".

חלי מתחילה לבכות. "כלתי בהריון, ואני רואה סימנים לכך שאחרי הלידה הם לוקחים לה את הילדים כעונש. עוברות לי בראש מחשבות לקחת אנשים גדולי גוף ופשוט לנסוע לשם ולהוציא אותה. אבל בעלי אומר לי כל הזמן: 'חלי, איבדנו בן אחד, אני לא יכול לאבד עוד שני ילדים. אנחנו לא יודעים למה האיש הזה מסוגל'". בהקלטה שהגיעה לידי "ישראל היום" נשמע אדם שהיה אמור להעיד במשטרת ישראל נגד הקהילה, אך חזר בו. "אני מפחד, אני הולך לאשפוז, זה יעשה לי נזק גדול", הוא אומר בבכי. "איימו עלי. היו טלפונים עד שתיים בלילה. אמרו לי תיזהר על החיים שלך".

* *

עד למועד סגירת הגיליון לא התקבלה תגובה מאנשי קהילת "לב טהור" לטענות המועלות בכתבה.

בשבוע הבא, בחלק השני של התחקיר: עדויות נוספות על המתחולל בתוככי "לב טהור", הקרב שמנהלים בני המשפחה בישראל, ואיך הגיבה משטרת ישראל לתלונות נגד הלברנץ.

"ישראל היום"
www.israelhayom.co.il