 |
| Jacob Ostreicher |
Jacob Ostreicher, a New York City businessman, and his Swiss partners figured they could double their $25 million investment in less than five years. And they could run it remotely.
Or so they thought. The woman they entrusted to manage the investment turned out to be a Colombian con artist who was involved, amorously and financially, with a murderous Brazilian drug trafficker, they say.
Now Ostreicher is sitting in an overcrowded, notoriously unruly Bolivian prison, while authorities have spent more than two months investigating him for money-laundering.
He is the victim, he and his associates say.
Ostreicher is backed by a local human rights group that says prosecutors have behaved suspiciously in the case, including in their apparent decision to seize and sell millions of dollars' worth of the rice.
New York police say Ostreicher has no known criminal record and U.S. diplomats, who have regularly visited him in prison, have raised his case with Bolivian ministers to express concerns about possible judicial abuses.
The prosecutor who had Ostreicher placed in preventive detention said the American had failed to prove the investors' money was obtained legally.
"At no time were his rights ever violated," Roberto Acha told The Associated Press. However, it is unclear when Ostreicher will get his next day in court.
Ostreicher, 52, and his wife, Miriam Ungar, say prosecutors never requested proof of the money's legitimacy. They suspect unscrupulous officials are trying to send them home penniless.
Ungar is at her wit's end, she said, with all the conniving she's seen. "It gives hell a good name," was her take on Bolivia, a poor, landlocked South American nation with a history of corruption.
Ostreicher, who owns a Brooklyn flooring company, said he cooperated fully with Bolivian authorities, even when they cautioned him that doing so could incriminate him.
Beyond his safety in a prison whose interior is largely ruled by its 3,200 inmates, they are worried about losing the more than 30,000 acres the investors bought and 20,000 tons of rice that authorities confiscated.
The investors' farm manager, Ronny Suarez, said the state agency in charge of seized drug assets was calling transport companies Wednesday to ask them to pick up the rice.
"They want to confiscate everything so they can make it theirs and sell it," he said.
A woman who answered the phone at the agency's local office told the AP that officials were not authorized to discuss active investigations. She would not give her name.
The venture was launched in 2008, just as U.S. relations with President Evo Morales began to seriously deteriorate.
Morales' leftist government expelled the U.S. ambassador that year, accusing him of inciting the opposition, and began moving to confiscate big farms and ranches from major landholders, including an American rancher named Ronald Larsen who authorities claimed was exploiting his workers.
Neither Ostreicher nor the principal investor, a Swiss associate named Andre Zolty, speaks Spanish or had been to Bolivia when they took the plunge, they said.
They entrusted the venture to Claudia Liliana Rodriguez, who had gained Zolty's trust years earlier when as a business student in Switzerland she did some work for him. She claimed to come from wealth, they said.
Ostreicher and Zolty say Rodriguez stole millions from them. Whenever they pressed from afar for documentation, they said, she threatened to quit.
After several trips to Bolivia to try to sort things out, with Rodriguez constantly evading him, the investors said, they finally learned the disturbing details of how she operated.
She pocketed their money while buying machinery and supplies on credit and putting land titles in her name, they said.
Meanwhile, Rodriguez planted rice on land she claimed to have purchased for the investors but that actually still belonged to a Brazilian drug trafficker named Maximiliano Dorado and his younger brother, the investors said.
Rodriguez paid for the land with a $3.5 million personal check that bounced, they said, never telling them she was getting them involved with a dangerous criminal.
"Max" Dorado had escaped in 2001 from a Brazilian prison where he was serving a 15-year sentence for drug trafficking, murder and money laundering, according to Brazilian police.
Soon after the investors learned they had rice growing on Dorado's land, he was gone. And so was Rodriguez.
Dorado was captured by police and deported to Brazil in December. Ostreicher and his wife say Rodriguez had betrayed him after a quarrel over the ranch.
When Bolivian counternarcotics police raided the ranch, Ungar said, "they asked the workers on the farm, 'Who do you work for?' And they said they worked for us."
Ostreicher, a loquacious man described by his Brooklyn rabbi friend Saul Klein as tough but good-hearted, had by then fired Rodriguez and filed civil and criminal complaints against her. The investors took out a full-page ad in the biggest newspaper in Santa Cruz, the eastern provincial capital, in March to announce the news.
Ostreicher said by phone from prison that when Bolivian prosecutors first came calling, they were courteous and friendly, even if they did keep asking him to buy them lunch.
In May, Rodriguez returned to Santa Cruz and was arrested on money-laundering charges. She was later transferred to a prison in the capital, La Paz, and the AP was unable to locate her lawyer. A secretary for the judge handling her case said she did not know the lawyer's name.
Less than a week after Rodriguez's arrest, prosecutors raided his office, hauling away computers, cell phones and hundreds of documents. On June 3, he was arrested and thrown into a cell that he said reeked of feces and urine.
Acha and another prosecutor told the judge who ordered Ostreicher jailed that Zolty, the principal investor, was being investigated by Swiss authorities for money-laundering, according to a transcript of the hearing obtained by the AP.
That claim was disputed by Swiss federal police, who confirmed on Tuesday the authenticity of a document they issued June 6 at Zolty's request. It said neither Zolty nor his firm are under police investigation.
The Santa Cruz chapter of the respected, independent Permanent Committee for Human Rights has been assisting Ostreicher. Its vice president, Carlos Cortez, is persuaded that Rodriguez "used and defrauded" them.
Miriam Ungar, meanwhile, has been running her insurance business from Santa Cruz while taking her husband all his meals, because they are Kosher and no one else at Palmasola prison shares their special religious diet.
"I have to take double of everything," Ungar said, "because the guards take half of whatever I take him."
He's not just the only observant Jew at Palmasola, Ostreicher said. He's the only American.
Rabbi Klein said local rabbis have been trying to figure out how to help Ostreicher but recognize that Washington's leverage in Bolivia is weak.
"He is a well-loved person," Klein said. "What is this? It's a horror movie."
--------------------------------------------------------------------------------------------
בלב העיר הבוליביאנית סנטה קרוז דה לה סיירה, נמצא אחד מבתי הכלא הגרועים בעולם. די באזכור שמו, "פלמסולה", כדי להעביר צמרמורת בגבם של בוליביאנים רבים. לסוהרים בכלא הזה ישנה מטרה אחת- מניעת בריחה המונית. מעבר לכך, מה שמתרחש בתוך חומות הכלא מנוהל ע"י האסירים עצמם, על כל המשתמע מכך.
רוצחים, וברוני סמים נלחמים ללא הרף על השליטה בכלא, המונה 3,000 אסירים. רק בשבוע שעבר הוצאו מפלמסולה שתי גופות של אסירים שנרצחו ע"י כנופיה יריבה. בלב הגיהינום הזה כלוא כבר שלושה חודשים יהודי חרדי מברוקלין, שנמצא בסכנת חיים יום יום, שעה שעה. ככה ייעשה למי שהסתבך עם מערכת התביעה המושחתת של בוליביה, וחמור מכך- עם קרטל הסמים האימתני של דרום היבשת.
בוליביה היא מדינה ענייה מאד. רק עשרה מליון תושבים חיים בה, אך שטחה גדול פי 50 מזה של מדינת ישראל. בשנים האחרונות חדרו אט אט למדינה משקיעים מכל העולם, המבקשים לנצל את כוח העבודה הזול ואת המרחבים העצומים שהיא מספקת. אחד מהם הוא איש העסקים יעקב אוסטרייכר (52) מברוקלין, ניו יורק.
בשלוש השנים האחרונות היה אוסטרייכר נציגה של קרן השקעות שוויצרית ענקית, החולשת על כסף יהודי רב- מיליארדי דולרים. יעקב איתר עבור הרשת שטחי חקלאות גדולים. מאד גדולים. ככל הנראה רכש היהודי הממולח קרקעות העולות בהיקפן על שטחי מדינת ישראל כולה. חברת כריתת יערות נכנסה לתמונה, ו'גילחה' שטחים עצומים שבהם ניטע אחר כך אורז. עד מהרה החל העסק להניב רווחים יפים עבור משקיעי הקרן- אלא שלפני חצי שנה הכול הסתבך.
מי שנשכרה לספק לקרן שירותים משפטיים בבוליביה היא קלאודיה ליליאנה רודריגז, עורכת דין קולומביאנית, שהייתה כנראה יותר מסתם פרקליטה וסכומי כסף גדולים עברו דרכה. היא ביצעה בפועל את הרכישות- של שטחים, ציוד חקלאי וגיוס כוח אדם. אלא שלמרות בקשות של ראשי הקרן, רודריגז לא העבירה דוחות כספיים, ורק דיווחה שהיא "עובדת 23 שעות ביממה והכול מתנהל כשורה". בשלב מסוים נסע יעקב לבוליביה כדי לעקוב מקרוב אחר העבודה, ונחרד לגלות שמחירי הקרקעות שונים משמעותית מאלה שהיא דיווחה עליהם. בנוסף, רכישות רבות לא התבצעו, והתברר שהיא שילמה רק עבור בירוא שליש מהשטח שנרכש (למרות שקיבלה כסף עבור כל השטח) ולא ביצעה פעולות שלשמן קיבלה סכומי עתק.
אנשי הקרן הפקיעו ממנה מיד את יפויי הכוח, וביום ראשון 20/3/11 פרסמו מודעה גדולה בעיתון הנפוץ El Deber, המכריזה שעורכת הדין כבר אינה מייצגת אותם. סמוך למועד הפרסום נעלמה לפתע ליליאנה, ואיתה מיליוני דולרים שנגנבו ע"פ החשד מהקרן. אוסטרייכר מיהר להציב בשם החברה פרס כספי בסך 25 אלף דולר למי שיסייע באיתורה- ומיד לאחר מכן פנו אל הקרן עוד שמונה חברות מקומיות שסיפרו שנעקצו אף הן על ידה.
לרוע מזלו של יעקב, התברר שרודריגז קשורה בקשרים עסקיים ואישיים עם גורמי מאפיה בכירים. חלק מהקרקעות נרכשו מאיזי דוראדו- אחיו של אחד מברוני הסמים החזקים בדרום היבשת, מקסימיליאנו דוראדו. לשם המחשה, כשאחותם לילי מריה נאסרה בברזיל ב2009, רצח מקסימיליאנו שני סוהרים כדי לחלצה. רודריגז, כך התברר, חברה אל מקסימיליאנו. הקשר לדוראדו הכניס לתמונה את ה- FELCN (היחידה הבוליביאנית למלחמה בסמים). הם פשטו על דירתה של דודריגז (שאת כתובתה מסר להם יעקב) ומצאו מסמכים הקושרים אותה עסקית אל המאפיה- אך גם ליעקב, כמובן. כשהגיעו אנשי ה FELCN לשדות שנקנו מדוראדו הם שאלו את הפועלים עבור מי הם עובדים. "coliagro"- החברה של אוסטרייכר- הייתה התשובה. הטבעת סביבו החלה להתהדק.
אלא שיעקב עצמו לא חשש, וטס לבוליביה במיוחד כדי להעיד נגדה. הוא מסר תצהיר במשך 30 שעות על היחסים ביניהם, ופירט את כל הידוע לו אודותיה. למרות שיכול היה לחזור בקלות לארה"ב (או לא להגיע כלל לבוליביה) הוא שטח בפני החוקרים את כל ההתנהלות הכלכלית שלו, והוכיח שפעל כחוק בכל צעד. שני החוקרים, מרינה פלורס ואלבו לה-טורה, הודו ליעקב על עזרתו לחקירה והבטיחו להגיע לפתרון במהירות. אלא שכשדיווחו לממונים עליהם באלו סכומי כסף מדובר, הם הועברו מיד מהטיפול בתיק ובמקומם מונו שניים- ג'נט ולרדה לונה, ורוברטו אצ'.
יעקב החל להבין שמצבו לא משתפר עם התקדמות החקירה. בלילה שלפני עדותו השלישית קיבל עורך דינו המקומי שיחת טלפון אנונימית. הקול מעבר לקו איים עליו "תגיד ללקוח שלך שלא כדאי לו להוציא עוד מילה אחת". בבוקר הגיע יעקב אל ביתו של עורך הדין, שקיבל מיד עוד שיחה. "אנחנו צופים על הבית שלך. שלא תעיזו ללכת". מאחר והעונש בבוליביה על סירוב להעיד הוא מאסר מיידי, החליט יעקב לנסוע בכל זאת למשטרה. בתום עדות בת שעתיים התבשר להפתעתו שהוא עצור, וחשוד בהלבנת הון ובקשר עסקי עם סוחרי סמים.
תחילה נכלא יעקב בבית מעצר קטנטן בסנטה קרוז. הוא הוחזק במשך ארבעה ימים בצינוק ללא מיטה או כיסא, אך עם ריחות צואה ושתן. הקונסולית האמריקנית בסנטה קרוז, ניקול מרטינז, הורשתה להביא לו מים- שהיו הדבר היחיד שבא אל פיו. כעבור ארבעה ימים ולחץ אמריקני בלתי פוסק הועבר יעקב לבית הכלא המקומי- פלמסולה.
בבית הכלא המסוכן בבוליביה יש לשלם במזומן כדי לשרוד. בחודש ממוצע נרצחים שם ארבעה אסירים- לפי שיקול הדעת של העבריינים ששולטים בין הגדרות. הסוהרים במגדלי השמירה מתחבאים מאחורי מכונות הירייה האוטומטיות ולא מתערבים במתרחב בפנים. חרף מאמציה של הקונסולית מרטינז להפעיל קשרים בתוך הכלא, כשהגיע יעקב הוא הושלך לכוך בגודל מזרון וללא דלת או ברז. במשך מספר ימים לא העז כמעט יעקב לצאת מהכוך שלו וקיווה שאיש לא יבחין בו.
אחת ליום יצא אל חדר הביקורים ופגש באשתו, שעברה בינתיים לבוליביה והביאה לו אוכל כשר ומים ראויים לשתייה. בפעם הראשונה שהעז להסתובב בחצר ניגש אליו אסיר בשם ארתורו ושאל באנגלית אם הוא מעוניין לרכוש חדר טוב יותר. יעקב נלקח אל אגף "שמור" שאליו אין כניסה לכל האסירים, ובפתחו עומד אסיר גברתן הדואג לכך. בעליו של ה'אגף', אגב, מרצה מאסר עולם בגין רצח שתי ילדות קטנות.
הקונסולית העבירה סכום כסף נאה לבעלים, ויעקב זכה לחדרון קטן משלו, עם ברז ומזרון. משפחתו של יעקב מספרת שהוא עדיין נסחט כמעט מדי יום והם נאלצים לסייע לו כדי שלא ייפגע. נציבת זכויות האזרח הבוליביאנית אנאבל ריוס שביקרה אצלו הייתה המומה ממה ששמעה, והבטיחה לפעול למענו ככל יכולתה. "אתה חייב להפעיל את התקשורת העולמית" אמרה לו "כדי שיבינו מה מעוללים לאדם שכלכל 125 משפחות בוליביאניות בכבוד". באחד מימי החקירה נחתה לפתע רודריגז בבוליביה, ונעצרה מיד.
בינתיים בבית המשפט בסנטה קרוז מנסים עורכי דינו לשחררו למעצר בית או לפחות להשיג העברה לכלא אנושי יותר. הם הציגו מסמך רשמי משווייץ, לפיו קרן ההשקעות "מעולם לא נחשדה בהלבנת הון או בעבירה על כל חוק". הפרקליט הביא גם אישור מהאינטרפול לכך שאוסטרייכר אינו מבוקש באף מדינה על עבירות כאלה. אלא שבינתיים יצא השופט המקומי לחופשת קיץ בת מספר שבועות שלא ממש ברור מתי תסתיים- ויעקב נשאר בפלמסולה. בימים האחרונים התברר שגם עורך דינו המקומי הינו אדם מעט מפוקפק, והוא עיכב בכוונה את הדיונים כדי לסחוט עוד ועוד כסף מקרן ההשקעות.
משכך, החליטה משפחתו להכניס לתמונה את עורך הדין הישראלי מרדכי ציבין- פרקליט בעל קשרים מסועפים ומסתוריים ברחבי העולם. לפני כחצי שנה הוא הביא לשחרורו של סא"ל (מיל) יאיר קליין מהכלא הרוסי, ובכך מנע את הסגרתו לקולומביה וכנראה גם גזר דין מוות. ציבין נחשב למומחה בטיפול באסירים ישראלים ויהודים בחו"ל. בשבוע שעבר זוכה ביפן לקוח אחר של ציבין- נער חרדי- מאישום של הברחת סמים.
עד כה ביקר ציבין במספר בירות בדרום אמריקה, וכעת הוא מנסה להפעיל לחץ על נשיא ונצואלה הוגו צ'אווס- הנחשב לבעל ההשפעה הרבה ביותר על נשיא בוליביה איבו מוראלס. עיקר המאמץ מופעל דרך אנשי "נטורי קרתא"- הפלג החרדי הקיצוני ביותר בעולם, שאנשיו נפגשים לא אחת עם הגרועים שבאויבי ישראל.
"אין לנו כל טענה כלפי ממשלת בוליביה, הנוהגת לפי כל הסטנדרטים הבין לאומיים" אומר ציבין. "השחיתות כאן מגיעה מכיוון התובעים העוסקים בתיק, שמונעים מאינטרסים כלכליים"
בינתיים גם בקהילה היהודית בבורו פארק, שכונת מגוריו, גרם מעצרו של אוסטרייכר לזעזוע. הוא נחשב לפעיל בקהילה, ול'תלמיד חכם'. אנשי הקהילה פנו אל גורמים דיפלומטיים וניסו ללחוץ עליהם שיסייעו לחלץ אותו מהכלא ולהמיר את תנאיו למעצר בית. בין היתר נסעה קבוצת אנשי עסקים יהודיים לשיקגו, ופגשה את הכומר השחור ג'רמייה רייט, הידוע כ'כומר של הנשיא אובמה'. החשש הוא לא רק מפגיעה ביעקב, אלא גם מהפסדים של עשרות מיליוני דולרים שמושקעים בבוליביה, ועלולים להיות מוחרמים. מדובר במשענת הכלכלית של עשרות אם לא מאות משפחות עשירות בעולם- וכנהוג אצל יהודים, כסף מתורגם מיידית לכוח.
במכתב שכתב לעורך דינו המקומי בטרם נעצר, והגיע לידי "24 שעות", הוא מאשר שקיים משא ומתן על קרקעות עם משפחת דוראדו, אך כותב כי "ליליאנה הפיצה שמועות שהייתי קשור עסקית עם סוחרי הסמים, ובעקבות זה הסתבכתי. עשרות שוטרים חמושים פשטו על המשרד שלנו ועצרו אותי. הייתי גלוי לגמרי בחקירה, שמתי את הדרכון האמריקני שלי על השולחן כאקט של יושר. אמרתי להם שהם יכולים להחזיק בדרכון ככל שירצו ושאשאר במדינה עד שאוכיח את חפותי". לטענתו, נטוותה נגדו מסכת שקרים במטרה להחרים את הרכוש הרב שהקרן שייצג מחזיקה בבוליביה.
כעת מצבו של יעקב בכי רע. דיפלומטים אמריקנים אמנם פועלים למענו, אך לאור היחסים המתוחים בין המדינות ספק אם המאמצים יישאו פרי. משפחתו של אוסטרייכר חוששת כי ייגזר עליו מאסר ממושך- ע"פ תקדימי עבר הוא צפוי לכ-15 שנים בפנים.
אלא שלחשש הזה מתווסף איום נוסף: ע"פ מידע שהגיע אל המשפחה, מבקשת רודריגז לנקום ביעקב. בפלמסולה לא ממש מסובך לשלם לאסיר עבור רצח אסיר אחר, וזהו החשש העיקרי כרגע. "מדובר ביהודי שנמצא בסכנה גדולה ומיידית" אומר ציבין, "אנחנו חייבים לחלץ אותו מהכלא הנורא הזה, לפני שיהיה מאוחר מדי".
No comments:
Post a Comment