עד השבוע שעבר אפשר היה לראות אותם בשעות שונות של היום, בצומת גינות סחרוב בכניסה לירושלים או מתחת לגשר קלטראווה. ילדים ונערים חבושי כיפות לבנות גדולות שהכיתוב "נ נח נחמ נחמן מאומן" מופיע עליהן, ניגשים אל נהגים שממתינים לאור הירוק ברמזור, מבקשים תרומה ומציעים בתמורה ספרון תפילה קטן. אלה הם ילדים המתגוררים לא הרחק משם, במתחם של דניאל אמבש בכפר הערבי הנטוש ליפתא.
אמבש, דמות ידועה בקרב ה"נ-נחים", חסידי ברסלב הפועלים להפצת הסיסמה "נחמן מאומן", ממעט לצאת מהבית. בשנים האחרונות גיבש סביבו קהילה קטנה ומסוגרת. הוא מוקף בילדים רבים, קומץ גברים וכמה נשים. בימים הם נשלחים לאסוף תרומות ולמכור ספרים בצמתים ובקניונים ברחבי הארץ. בלילות, אם אין הופעה של הלהקה שהקים, חוזרים הילדים והנשים לשני הבתים הצמודים שלו בליפתא, ואילו הגברים שבים לדירה שבה הם מתגוררים יחד בגבעת שאול.
רבבות היוצאים מדי יום מירושלים בכביש מספר אחת רואים בדרכם, קצת לפני צומת גינות סחרוב ומעל בתי הכפר ליפתא, שלט גדול שעליו מודפסת המנטרה הברסלבית המוכרת מכיפות הילדים. כרזה נוספת, ובה צילום של גבר דתי מבוגר הנושא ידיו אל השמים, מכסה את גגותיהם של שני בתים ערביים רחבי מידות, שטלאים של תוספות בנייה נבנו לצדם. זהו מבצרו של אמבש. כאן הוא מתגורר עם כמה נשים וילדים רבים - לפחות 13, אולי אף 20.
על פי רישומי משרד הפנים, אמבש הוא גרוש ואב לשבעה ילדים בלבד. אילנה לוגסי, הרשומה כגרושתו מאז 97', מתגוררת עמו בליפתא. ביום שני שעבר, בשעת אחר צהריים חמה, כשבא למקום אורח לא קרוא, הגיחו מן הבית בתוך שניות ארבעה ילדים ושאלו בקול נמוך וחושש את מי הוא מחפש. הם נעלמו לאחר שנשאלו היכן אמבש או אחד מילדיו. השכנים מספרים שעוד באותו היום ראו תכונה במתחם של אמבש, ומבוגרים וילדים יצאו משם עם מזוודות.
למחרת היה המקום ריק. פח האשפה עלה על גדותיו וזבל ושאריות מזון היו פזורים בחצר. כלב לבן גדול, שמישהו שכח להשאיר לו מספיק מים, היה קשור בכניסה, ליד דלת העץ. בתחתית אחד המבנים, ליד שביל הגישה מכיוון ליפתא, היו פזורים צעצועי פלסטיק. "בית ספר?" מגחך שכן כשהוא נשאל על מעשי הילדים, "ממש לא. רק אתמול ראיתי אותם בצומת הכניסה לעיר, ליד גשר המיתרים, מקבצים נדבות. יום אחד ראיתי ילד עושה פרצוף של מסכן וניגש לרכב לבקש כסף, הרגשתי שזה כבר ממש כמו מקצוע בשבילם, השם ירחם".
הסגידה לסבא
אמבש, בן 53, נולד בצרפת כדניאל ממבוש ולמד בבתי ספר יהודיים. שם הוא גם התחתן לראשונה, הביא לעולם את ילדו הראשון והתגרש. לפרנסתו עבד בתיאטרון יהודי בפאריס. שמעון גרוסקוט, חסיד ברסלב עבדקן, מכיר את אמבש עוד מצרפת והשניים עברו דרך ארוכה יחד. בפגישה איתו הוא מספר שהתפנית המשמעותית בחיי שניהם התרחשה בסוף שנות השמונים, כשפגשו בפאריס את הרב ישראל דב אודסר, שדמותו מעטרת כיום את הכרזה הפרושה מעל מתחם אמבש בליפתא.
כדי להבין את הרקע האמוני של אמבש יש לחזור אל סיפור חייו של "הסבא", הכינוי של אודסר בפי מאמיניו. גרוסקוט, בעיניים נוצצות, שמח לשתף פעולה. אודסר נולד ב-1886 בטבריה. "כשהיה נער הוא מצא ספר בשם 'השתפכות הנפש'. הספר היה ללא כריכה והוא לא ידע מי המחבר", מספר גרוסקוט. "אודסר קרא את הספר והתרשם ממנו מאוד. כשלמד בישיבת 'רבי מאיר בעל הנס' שליד טבריה הבחין אחד התלמידים שהוא קורא בספר ואמר לו שמדובר באחד מספרי ברסלב, שהיו אסורים אז בלימוד. הספר נקרע מידיו, אבל זה רק גרם לו לרצות להתקרב עוד יותר לברסלבים".
אודסר עבר לירושלים והמשיך להתעמק בכתבי רבי נחמן. בהקלטות של אודסר, שחסידיו מפיצים היום, הוא מספר שב-1922 שבר את צום י"ז בתמוז: "לא רציתי לחיות ונפלתי לעצבות כזו, שלא יכולתי לדבר ולא להתראות עם אנשים. הלכתי לישיבה ושכבתי בבית הכנסת שבישיבה כמו מת, לא אכלתי ולא ישנתי שישה ימים". לאחר ששת ימי הצום מצא אודסר בדרך פלא, בתוך הספר "ליקוטי הלכות" של רבי נחמן, נייר מצהיב שעליו נכתב טקסט קצר שבמרכזו הסיסמה "נ-נח-נחמ-נחמן מאומן".
אודסר, על פי מאמיניו, היה משוכנע שזה מכתב ששלח אליו הרב נחמן, אף שהלה מת יותר ממאה שנים קודם לכן. במשך עשרות שנים הוא שמר בסוד את דבר גילוי הפתק ורק כשהיה בן שמונים גילה מה מצא. הגילוי קיבץ סביבו רבים, שהאמינו כי הפצת הסיסמה בעם ישראל תקדם את הגאולה והישועה. הפצת הסיסמה עומדת במרכז פעולתם של הנ-נחים, המכנים מאז את "הסבא" גם בשם "בעל הפתקה".
בסוף שנות השמונים יצא אודסר מישראל למסעות גיוס כספים ותומכים. מוריס שושן, תלמיד קרוב שלו, ליווה אותו לארצות הברית ואחר כך לצרפת. "בפאריס הוא עשה רושם מאוד גדול", מספר שושן. "אמבש למד אז בכולל בפאריס והיה מקורב לרב אחר של ברסלב, אבל כשהוא שמע את רבי ישראל הוא התקרב אליו חזק מאוד".
המפגש עם "הסבא" בצרפת שיכנע את אמבש ואת חברו גרוסקוט לעבור לישראל. הם לא היו היחידים. "בהתחלה עלו עשרות המשפחות הכי מקורבות, שהביאו את החברים שלהם ובסך הכל כמה מאות אנשים עלו בעקבותיו", אומר שושן. כשהגיעו לכאן, גרוסקוט ב-91' ואמבש ב-92', השתכנו שני החברים במרכז הקליטה של מבשרת ציון. היו אלו שנות חייו האחרונות של אודסר והוא התגורר בבתים שונים של מאמיניו - בכלל זה בביתו של אמבש - שסעדו אותו ושתו בצמא את דבריו
מדי שנה נהגה החבורה לנסוע לאוקראינה כדי לעלות על קברו של רבי נחמן באומן, עד שאודסר הורה להם לחדול מכך. מאז מותו, ב-94', אין מאמיניו נוסעים לאומן ואת יום פטירתו של רבי נחמן הם מציינים בישראל.
להקת הקבצנים
סיסמת "נחמן מאומן" מוכרת כיום לכל ישראלי, כמדבקה על פגוש המכונית, כתובת על קיר או מגנט על המקרר. לכן קצת מפתיע לשמוע מחוקר החסידות, ד"ר צבי מרק, שברסלבים רבים "לא מעריכים את הסבא וטוענים שהפתק הזה הוא הבל הבלים, חילול השם. בברסלב היה מקובל שהדמות המרכזית היא רבי נחמן והוא בלבד, והסגידה הקיצונית לדמותו של הסבא נראית בניגוד למסורת הברסלבית". אפילו הרב עמרם הורביץ, נכדו של אודסר, נמנע מהדפסת הפתק בספרים שהוציא.
הניתוק מהזרם המרכזי של החסידות אילץ את אמבש ליצור מנגנון הפצה עצמאי לפתק שמצא אודסר. הוצאת ספרים ששמה "עלי שושן", שאותה הקים עוד בשנת 93' עם גרוסקוט, החלה להדפיס כתבים שונים של אודסר ושל רבי נחמן, שבהם היה הפתק מוטיב מרכזי. גרוסקוט מספר שההוצאה נסגרה כעבור שנים ספורות, אך גם אחר כך המשיך אמבש להוציא ספרים, בהם למשל אלבום תצלומים המתעד את אודסר מאז ילדותו.
אורי אליאב ממושב מירון, שהכיר את אמבש באמצע העשור הקודם, מתאר אותו כמי שהתנהג אז כרב. זו מחמאה מפוקפקת במקצת, כיוון שאת הנ-נחים מאפיינת סלידה מרבנים, שלדעתם מעכבים את הגאולה. לדברי אליאב, "היתה תקופה בהתחלה שהפצתי איתו. כשהייתי שם הרגשתי לא טוב, שהוא משתלט לי על החיים. כל הזמן אומר 'למה אתה עושה ככה ולא ככה', הרגשתי שזו היתה הנהגה כמו של רבנות וזו הסיבה שעזבתי אותו".
מלבד הפצת הספרים הקים אמבש להקה ששמה "בעטלרס", קבצנים בעברית, המופיעה באירועים שונים לכבוד ה"סבא" ורבי נחמן. שם הלהקה נלקח מהסיפור שחותם את ספר המעשיות של רבי נחמן, "מעשה בשבעה קבצנים". בשנים האחרונות מופיעים הקבצנים גם בהילולה השנתית של כל זרמי הנ-נחים, שעל ארגונה אחראי אמבש. בהילולה האחרונה, שהתקיימה באולם בתלפיות, הופיע גם זמר הראפ סאבלימינל.
ד"ר מרק, שביקר באחת ההילולות שאירגן אמבש בבית הכנסת הגדול בירושלים, זוכר מקרה משעשע: "הגיע לשם בחור ואמר שגם הוא קיבל פתק מרבי נחמן. זה היה פתק עם מגן דוד, והם התבלבלו לגמרי. זה היה מוזר, אבל הם הרי לא יכולים להגיד שזה שיגעון שמישהו קיבל פתק מרבי נחמן, אז הם עשו התייעצות דחופה ואמרו לו שהם שכרו את האולם לאירוע מסוים ולא יכולים לעשות שם משהו אחר".
מתנתקים מהמשפחה
בליפתא השתקע אמבש לפני כעשר שנים. בהתחלה שכר במקום שלושה בתים צמודים, שתמורתם שילם מדי חודש כ-2,000 דולר. לפני שנים ספורות נאלץ לוותר על אחד הבתים, שבעליו ביקש לחזור לגור בו. "מישהו מהם הציע לשלם כל סכום כדי להישאר בבית, אבל המשפחה התעקשה לחזור לליפתא", מספרת אחת השכנות.
באותה תקופה הוא הכיר את אסא מירבאש, כיום בן 40. קרוב משפחה של מירבאש מספר שאסא נולד בבית חילוני במרכז הארץ אך החל לקיים אורח חיים דתי עוד בהיותו נער. הוא למד במוסדות דתיים, התגייס לצבא ואחרי שחרורו החל להתקרב לזרם הברסלבי והתחתן עם דורית-ליאת בירן, בת למשפחה חרדית. אז הכיר את אמבש.
מירבאש גר כיום עם חסידים אחרים של אמבש בדירה בגבעת שאול. אשתו היא אחת הנשים המתגוררות בשני הבתים בליפתא. אחד מהבתים שייך לזהבה עקראי. על החוזה, היא מספרת, חתומה אילנה (אמבש-לוגסי) שמעבירה לה לפעמים את שכר הדירה, אך לפעמים עושה זאת דורית (מירבאש). את דניאל אמבש, היא מספרת, לא ראתה. "בפעם האחרונה שהייתי שם ביקשתי לראות את הדירה בקומה התחתונה והם אמרו 'לא, הם ישנים עכשיו', כאילו התחמקו מזה", מספרת עקראי.
החבירה של מירבאש אל אמבש לוותה בניתוק כמעט מוחלט שלו מבני משפחתו, שאותם הוא רואה בממוצע פעם בשנה. לדברי הקרוב, "יש כאן עניין של כריזמה ותלות באמבש. איכשהו הם גורמים להם לא לדבר עם ההורים. המשפחה של דורית היתה שולחת להם 1,000 שקל כל חודש, שאולי לפחות יתנו לראות את הילדים. זה לא עזר ועכשיו הם אומרים שהכל מידי שמים".
מה הם עושים שם?
"הם כל הזמן עובדים ואת הכספים נותנים להם. אני יודע שדורית נכנסת לבתי קפה ומבקשת תרומות ואסא עומד בבית הקברות ומבקש מאנשים לתרום או לקנות ספר. זו תעשייה. הם גם השפיעו על אסא למכור את הבית שלו בבני ברק ולתת את הכסף. אסא ואשתו האמינו מבחינה דתית שזה תיקון שלהם. אמא שלו פנתה למשטרה ואמרו לה שבגלל שהוא לא קטין אין מה לעשות. דניאל אמר לה אז בפירוש שהבן שלה רוצה לתרום את הכסף של הדירה והוא ייקח את הכסף".
הוריה של דורית ואמו של מירבאש, אלמנה שאסא הוא בנה היחיד, לא הסכימו להתראיין או להגיב.
בית מספר 119
אשה אחרת המתגוררת בליפתא היא סימה כהן, ירושלמית בת 28, שהכירה את אמבש לפני כחמש שנים. אמה שרה, אשה מאמינה שתצלומי רבנים מעטרים את קירות ביתה בשכונת רמות, מספרת שבתה ניהלה אורח חיים חילוני עד אחרי שירותה הצבאי, אז החלה לחזור בתשובה. "בחגים היא היתה הולכת לחלק שקיות ממתקים בבתי חולים", מספרת האם. "לפני בערך חמש שנים היא פגשה בדרך לשם אשה שהציעה לה להגיע אליה לבית, כי יש שם ילדים מסכנים. זו היתה מישהי בשם אסתר שמסתובבת ברחובות כדי למצוא בנות כאלו ולהביא אותן לליפתא. הבת שלי הלכה איתה, ראתה שבאמת יש שם ילדים מסכנים ונקשרה אליהם.
"היא התחילה ללכת לשם כל יום, אבל עדיין חזרה לישון בבית. היא לא סיפרה הרבה על מה שהם עושים ורק אמרה שזה מין מדרשה, שהבנות גם מטפלות בילדים ושהם מפיצים כל מיני ספרים של ברסלב. היא סיפרה שיש איזה איש, לא רב, שמלמד אותם דברים. פעם אחת היא סיפרה לי שטיהרו אותה מהטומאה שלה ושיומיים היא היתה בלי הכרה ויצא לה קצף מהפה". כעבור חודשים אחדים החלה סימה להישאר לישון בליפתא ואז, כמו כמה מאמינים אחרים של אמבש, שינתה את שמה הפרטי, לשמחה.
"בחג שבועות לפני כמה שנים", מספרת אמה, "הם הזמינו אותי לבשל עבורם. הלכתי לשם וראיתי דברים מוזרים. למשל, כל הבנות, אפילו שהן נראות באותו גיל, נראות דומות. כששאלתי אותן מי אחות של מי אז הן הסתכלו על הבת שלי והיא אמרה לי בכעס 'תפסיקי לשאול שאלות, מה זה צריך לעניין אותך?'"
כמה ילדים היו אז?
"כשאנחנו היינו שם היו 13".
וכמה נשים?
"סימה, אילנה, אסתר, רחל שהיא הבת שלה, דורית ועוד שתי צעירות שאני לא יודעת את שמן".
איך נראה הבית?
"זה בית ענק, אבל אין לו צורה של בית. באחד החדרים יש המון מחשבים, אני לא יודעת למה. הזנחה נוראה. קרטונים של אוכל, פירות וירקות עומדים. הבת שלי סיפרה שיש ביניהם תורנות והם הולכים לשוק לקבל תרומות. יש ילדים בכל הגילים, מ-3 עד 14, 15. אתה לא רואה גברים וגם לא את אמבש עצמו. הילדים מוזנחים, מוחטה, טיטולים. הבת שלי סיפרה שיש תורנות בין הנשים ללמד אותם. כשהתחלתי להתעניין ושאלתי את הילדים מי ההורים שלהם לא קיבלתי תשובות ואז הרחיקו אותי.
"סימה התחילה לנתק קשר איתנו והפסיקה לבוא אלינו הביתה. היא היתה מאוד חשדנית, מאוד. מה שנשאר בינינו זה רק קשר טלפוני. היתה תקופה שהיא ממש נעלמה ולא ידענו מה קורה, אם היא חיה או מתה. אחר כך היא באה אלינו לבקר בפורים, מחופשת לליצן שמן. שאלנו אותה אם היא מסתירה נחמן קטן והיא אמרה 'תתפללו עלי, הלוואי'. אחרי זה איזה שנה לא ראינו אותה. אני לא יודעת אם היא היתה בהריון".
גם במשפחת כהן יודעים על עיסוקם של הילדים. "ראיתי את אסתר והילדים מקבצים נדבות", מספרת אחותה של סימה כהן ואחיה מוסיף, "הם עוברים בין מכוניות ומקבצים נדבות".
לניתוק בין סימה למשפחתה התלוו גם תלונות על אלימות. לפני כשלוש שנים התלוננה סימה במשטרה שאביה בא לליפתא בליל שבת, ניתץ את חלונות הבית ואיים להעלותו באש. נגד יעקב כהן הוגש כתב אישום, הוא מכחיש את המיוחס לו ומשפטו טרם הסתיים.
בתיק החקירה המשטרתי מופיע מזכר, המבהיר שגם המשטרה התעניינה במתרחש במתחם בליפתא. "ישנו תיק (על) שהתרחש בליפתא בבית מס' 119", כותבת החוקרת דנה אליהו. "במקום גרות מספר נשים ובעל של אחת הנשים. שמות הנשים - אילנה לוגסי, דורית בירן, סימה כהן וייתכן שנוספות. הבעל הנו בעלה של אילנה לוגסי, שמו אינו ידוע... אבקש להביא אל התחנה את כל הנשים הבוגרות שיימצאו בבית בזמן הביקור ולרשום את פרטיהם של הנוכחים באופן מלא (כתובות, ת.ז וטלפונים להתקשרות). כמו כן יש להביא את הבעל של אילנה לחקירה".
למחרת כתיבת המזכר באו לליפתא שני שוטרים, אך מצאו את הבית ריק מאדם בגלל שיפוצים. נראה שמאז לא עשתה המשטרה פעולות נוספות בעניין. במשטרת ירושלים אישרו רק כי תלונתה של סימה כהן נגד אביה נחקרה והוגש נגדו כתב אישום.
הלכות לשון הרע
אמבש אמנם רשום במשרד הפנים כגרוש, אך בעדותה של אילנה לוגסי במשטרה, בחקירת תלונתה של סימה כהן, היא מציינת שהיא נשואה לו. בקרב הנ-נחים רווחת שמועה שאמבש נשוי ליותר מאשה אחת. "מי שקידש לו את האשה השנייה", אומר אחד החסידים, "היה הרב יהודה לייב פרנק".
פרנק, איש העדה החרדית וחסיד ברסלב המתגורר ברחוב מאה שערים, מוכר כמוהל של חסידי הנ-נחים. בשיחה עמו לא הכחיש כי חיתן את אמבש פעמים אחדות.
אתה חיתנת את אמבש?
"לא פעם אחת".
כמה פעמים?
"לא זוכר בדיוק".
הוא היה גרוש אז?
"אני לא אומר שום מלה שעלולה להזיק".
סיפרו לי שהוא נשוי ליותר מאשה אחת.
"נו, נו, אז מה? מה זה עסקי? כל בן אדם צריך להתרכז בפינה שלו ולא יותר מזה".
זה מנוגד לחוק.
"לא מעוניין לדבר על זה. אסור. יש איסורים בתורה לדבר על זה. יש סוגיות שלמות בהלכות לשון הרע".
זה לא מנוגד גם לחרם דרבנו גרשום?
"החרם היה על תקופה מסוימת".
אז עכשיו הוא כבר לא תקף?
"כך גם חשב הרבי מברסלב".
ש' הוא רב צעיר ופעיל בקהילת חב"ד הירושלמית. לפני כחודשיים פנתה אליו איילת קדם, ראש המרכז הישראלי לנפגעי כתות, ששמעה על חבורתו של אמבש וביקשה את עזרתו. ש' החליט לצאת בעקבות החבורה. "באיזשהו יום התלבשתי כמו נ-נח, עם כיפה גדולה", הוא מספר. "ראיתי את הילדים, בגילאי 12 עד 14, אוספים כספים בצומת הכניסה לירושלים. הגעתי אליהם כאילו שאני רוצה להצטרף ללהקה שלהם. הם נפגשו איתי והסבירו לי את התורה שלהם ואתה רואה שהכל שם סביב כסף, אתה ממש מריח את זה. היו שם כמה גברים ושלוש נשים. אחר כך ביקשתי להיפגש עם דניאל. הם התקשרו אליו ואחרי כמה זמן אמרו שאני יכול לבוא.
"הם הכניסו אותי למין חדר קבלה כזה שיש בכניסה לבית. יש שם מקרר ושולחן גדול וזהו. כל כמה דקות עברה איזה אשה והציצה דרך החלון. יש מושג בקבלה של משהו טמא, משהו נורא, שנקרא ש"ד. כל הדיבור שלו הוא שחוץ ממנו ושאר הנ-נחים, כל העולם הם ש"ד".
גם שכניו של אמבש מתארים ניכור ומוזרות שמתגברת עם השנים. "בהתחלה הכל היה בסדר, אבל עכשיו הם כבר לא מדברים עם אף אחד. חושבים שמי שלא מאמין בנחמן הוא לא בן אדם", מספר אחד השכנים. "לכל אחד שם יש הרבה שמות, יש גם שמות כפולים". שכנה אחרת מספרת, שלפני כמה חודשים באה אליה אחת הנשים והציגה את עצמה בארבעה שמות שונים עד שנזכרה בשם הנוכחי שלה. בפורים האחרון, מספרים בליפתא, ערכה החבורה מסיבה על גבעה קרובה: בניגוד למקובל בקרב יהודים דתיים, התחפשו הגברים לנשים וכל הקבוצה חגגה בצוותא.
גם בעיני נ-נחים אחרים, שאינם בדיוק טיפוסים רגילים, הקבוצה של אמבש יוצאת דופן. "הקבוצה שלו נקראת 'רבי נחמן בירושלים'", אומר חסיד נ-נח. "מבחינתם אודסר, הקבור בהר המנוחות בירושלים, הוא בעצם רבי נחמן עצמו". אותו חסיד נזכר גם שבאחד הכינוסים של הנ-נחים, בבית מלון בירושלים, "אמבש היה היחידי שלא ישן במלון אלא חזר עם הנשים שלו לבית". אורי אליאב אומר ש"הם מאוד נבדלים, סגורים בתוך עצמם. אני רואה אותו מפעם לפעם, ומכיר את העניין הזה שהוא נמצא עם הנשים, אבל אני משתדל לא להיכנס לזה".
ד"ר מרק סבור שאין הסבר דתי מקובל להתנהגותו של אמבש. "הברסלבים דווקא נחשבים מאוד מקפידים, למשל אומרים שיש חסידים שהולכים בלי משקפיים כדי שלא לראות נשים או שיראו אותן מטושטש. אני ממש לא נתקלתי במשהו בכיוון הפוך". לעומתו, דווקא כמה מהנ-נחים מוצאים בכתביו של רבי נחמן הסבר אפשרי. "יש שיחה של רבי נחמן שאומר שצריכים להפקיר הכל בשביל הצדיק", אומר שושן. "יש אנשים שמפרשים את זה בצורה קיצונית. הדיבורים של רבי נחמן הם תרתי משמע וכל אחד יכול להבין את זה איך שהוא רוצה".
כשגרוסקוט נשאל על אורח חייו של אמבש חברו, הוא אומר: "אני לא רוצה להיכנס לדברים האלה. אני רק יכול להגיד, ממה שקראתי בספרי רבי נחמן ורבי ישראל, שלהשתדל לחיות כמו מה שמקובל בעם ישראל לפי ההלכה, לא מצליחים בכל דבר. אבל אני שמעתי הרבה סיפורים על הרבה אנשים, ובסוף זה לא היה נכון. כמו שאני מכיר את הילדים, הם לא נראים כמו ילדים בלי חינוך. אני מכיר הרבה ילדים בתל אביב שלא נמצאים במסגרת רגילה".
כל ניסיון להיפגש או לשוחח עם אמבש עצמו, נכשל. בביקורים חוזרים ונשנים בביתו, גם כשנשמעו מתוכו דיבורים, איש לא פתח את הדלת. חמישה מספרים סלולריים רשומים על שמות בני משפחתו; רובם היו מנותקים ובאחרים לא היה כל מענה. גם חסידיו לא ענו לטלפון. רק עם אחד מבניו הבוגרים, משה-מיכאל, אפשר היה לשוחח בקצרה בטלפון על הלהקה של המשפחה. כל ניסיון להרחיב את גבולות השיחה נתקל בחשדנות.
אני רוצה להיפגש איתכם.
"בשביל מה? איזה מסר אתה רוצה שאני אמסור לך? אנחנו יש לנו מטרה אחת: אנחנו הולכים לכל מיני מקומות בכל מיני צורות ודרכים כדי להפיץ את הפתק ואת בעל הפתק. הכי טוב שתכתוב רק 'נ נח נחמ נחמן מאומן', זה סגולה לכל הברכות וזה הכי טוב מבחינתנו. זה מה שהלהקה שלנו עושה, מפיצה את הנ-נח. מה שאנחנו מחפשים זה את הדרך הכי טובה להפיץ את הנ-נח בעולם".
אתם גרים בליפתא?
"אנחנו מסתובבים בכל הארץ. יש מישהו שאולי נמצא שם בכניסה לעיר. זה לא אנחנו".
אני יודע שאתם יושבים שם. למה להגיד שלא?
"למה זה חשוב? למה אתה גולש לזה? אנחנו לא רוצים שיכירו אותנו, רוצים להפיץ את הנ-נח".
אפשר לדבר עם אבא שלך?
"מה אתה רוצה? אם אראה אותו, אני אגיד שמחפשים אותו מעיתון 'הארץ'".
אני מבין שיש לכם קבוצה שגרה ביחד בכניסה לירושלים.
"בוא תספר לי. אני לא מעודכן כמוך".
אומרים שדניאל הצליח לקבץ סביבו נשים וגברים שמסורים מאוד למטרה.
"אף פעם לא שמעתי על זה. מי סיפר לך על זה? אני לא יודע למה אתה מתכוון. עכשיו אני מוכרח לזוז".
הניסיון הבא להתקשר לאותו מספר הוליד שיחה קצרה עוד יותר.
אפשר לדבר עם מיכאל?
"הוא לא נמצא".
עם מי אני מדבר?
"אתה מדבר עם יעקב. או עם שמואל".
אני כתב של עיתון "הארץ", מבקש לדבר עם מיכאל או דניאל.
"לא מכיר. אולי טעית במספר
No comments:
Post a Comment