השנה הניו יורק טיימס בחר להביא לגולשיו הלא יהודיים את המלחמה המתנהלת בין החברות השונות, ומסביר איך נושא מיץ הענבים מתנהל אצל החרדים לדבר השם בארה"ב. עבור רוב האמריקאים, מיץ ענבים הוא לא משהו מיוחד ורק מדי פעם הם משתמשים במשקה, אבל עבור היהודים האורתודוקסים - זו חובה.
על פי הניו יורק טיימס, יהודים אורתודוקסים שותים יין שלוש פעמים בשבת וארבע פעמים בכל אחת משני הסדרים בפסח (בחו"ל). "מכיוון שלמשפחות החסידות וחרדיות אחרות יש בדרך כלל שישה או שבעה ילדים ואף יותר, זה הרבה מאד מיץ ענבים" ממשיך העיתון לתאר.
השנה נכנסה עוד חברה אמריקנית נכנסה - חברת "וולץ", חברה גדולה שהתחברה עם חברה אחרת "מנישוביץ", והוסיפה "כשרות נוספת של פאנל רבנים קפדני מן החסידים הקפדניים" (כך מתואר על ידי האתר כשרות מהודרת), מה שהפך את התחרות של קניית מיץ ענבים לתוססת, כשחברת "וולץ" הקיימת כמעט 150 שנה יחד עם חברת מנישוביץ, יצרנית המצות הגדולה בעולם, ויין ומזון כשר, פתחו מאבק עם הקיסר הבלתי מעורער של מיץ הענבים הכשר - "קדם".
המהלך מראה על חוזקם ועל גודלם של היהודים האורתודוקסים. מחקר של הפדרציה היהודית בניו יורק שפורסם ב-2012, הראה כי 40% מהיהודים בעיר הם 1.1 מיליון יהודים חרדים. החברה שמפיצה את המותג "קדם" ושבה "וולץ-מנישוביץ" נלחמת, הגיבה והודיעה "אנו מברכים על התחרות. הדגש העיקרי שלנו הוא לספק מוצר איכותי במחירים הוגנים במשך שישה עשורים, ואנו בטוחים בנאמנות המתמשכת של לקוחותינו". מספר בעלי חנויות חרדיות שהתראיינו לעיתון אמרו כי מיץ קדם נמכר הרבה יותר טוב ממנישוביץ של וולץ. "אנשים עדיין חוששים לקנות את וולץ', כי זה חדש ולא ממש מוכר" אמרו שם.
הניו יורק טיימס מסביר לקוראיו הגויים על חומרות מסוימות של יהודים חרדים. הוא מתאר את יציאת מצרים החפוזה שבה לא הספיק הבצק לתפוח, ולכן אכלו מצות, ואת על איסור עירוב חלב ובשר. העיתון ממשיך לתאר איך יודעים להבחין במוצר כשר, כשהחותמת הנפוצה ביותר היא האותיות OU, סמל הכשרות האורתודוכסי הגדול בעולם שמקורו בניו יורק, וחתימתו מופיעה על 800,000 מוצרים ב-100 מדינות. החרדים, כך מתאר הכתב, מעדיפים לראות חותמת של כשרות נוספת מהקהילה שלהם.
No comments:
Post a Comment