הכל כבר נכתב ונאמר על הפרשה הכאובה שהצליחה לזעזע את הציבור הישראלי והחרדי יחד, אסתי, חסידת גור ששמה קץ לחייה בשנה שעברה, תיארה את יגון חייה בספר שכתבה תוך תיאורים מפורטים על חייה האישיים.
בפתק שכתבה וינשטיין לבעלה שלמה היא מתוודה על הייסורים העוברים עליה: "אני מצטערת שלמה, אני לא יכולה להמשיך לחיות בשקר הזה. אוהבת את הילדים בכל לבי! אני לא מתכוונת לעשות בעיות עם כסף כמו עיקולים וכו,' לקחתי מזומן כדי להתחיל," כתבה . וינשטיין הזהירה את בני משפחתה החרדים: "אם תציקו לי יותר מדי, תוזמנו להלוויה."
בסוף השבוע יפרסם יהודה שלזינגר ב'ישראל היום' את מסמכי הרווחה שטיפלה במשפחה. "אסתר מצאה עצמה במהלך השנים בדילמה קשה. היה עליה לוותר על עצמה כדי להמשיך לשחק את שהתבקש ממנה על ידי הקהילה או לוותר על משפחתה ולחזור בשאלה," כותבת פקידת הסעד, "אסתר לא מצאה פתרון הולם לדילמה ובחרה לנסות להתאבד. אז חשבה כי זהו הפתרון הכי פחות מכאיב, שכן כך הנזק שייגרם למשפחה יהיה מזערי."
פי המסמכים שמפרסם שלזינגר ב'ישראל היום',עולה תמונה קודרת, "לאחר המעשה האובדני, היה לה ברור שעליה להתנתק. אולם כעבור עשרה ימים הגעגועים לבנותיה היו בלתי נסבלים עבורה והיא החליטה לשוב הביתה. ברור היה לה אז וגם עכשיו כי לבנות טוב בעולמן, שאי אפשר לעקור אותן מביתן, מחייהן. היא הבטיחה לא לעזוב שוב, דיכאה את רצונותיה וצרכיה. במשך שבעה חודשים הרגישה זרה, מבחינה פיזית היתה שם, אך נפשית רצתה להיות עם בנותיה במקום אחר."
גם הצד של בעלה שלמה וינשטיין מתואר ביומן של פקידת הסעד, "שלמה מתאר את חיי המשפחה בעבר כטובים. לאורך השנים תמיד ראה את ההתלבטות של אסתר באשר לאורח חייהם. היא אהבה חיים פתוחים יותר, וככל שיכול היה, הוא אפשר זאת. שלמה דיבר בהערכה על אסתר, אמר כי היא חכמה מאוד ומוכשרת בתחומים רבים, אך לא יציבה בהתנהלותה."
"שלמה נאלץ להיכנס לעימותים עם הבנות, שכן הן לא רוצות לראות את אמן. הן איבדו את האמון בה, חוו דחייה מצדה. כאמור, במשך חמישה חודשים היא לא היתה עימן בקשר ולא ניתן היה לאתרה. תקופה זו היתה קשה מאוד עבור הבנות, אולם בהדרגה חזרו לתפקוד וניהלו אורח חיים שגרתי".
No comments:
Post a Comment