שכטר (30) נולד וגדל במשפחה חרדית בעיר בני ברק. לפני כחמש שנים עבר לירושלים, ללימודים בישיבת 'דרך השם' בגבעת שאול.
אט אט נטש את אורח החיים החרדי ואת הישיבה שבה למד, ובשנים האחרונות חי בתפר שבין העולם החרדי לחילוני. בתקופה זו הוא עבד בבית קפה בשכונת
גופתו של שכטר נמצאה במושב בית זית, סמוך לשכונת הר נוף. מאז ההלם מכה בחבריו. "הוא לא היה חילוני לגמרי. המשפחה קיבלה אותו, כיבדה אותו. זה בכלל לא אחד המקרים כמו בהלל (האגודה ליוצאים בשאלה), כמו שאר היוצאים בשאלה", סיפר אחד מחבריו. לדבריו, לעתים שכטר נמנע מלנגן במשך תקופות. "היו לו תקופות שהוא לא נגע בכלל בבס, לא היה לו חשק ועניין לנגן. זה היה בתקופות הפחות טובות שלו, ואני מניח שזה מה שהיה בתקופה האחרונה", שיחזר.
חברו ללהקת רודיג'יה, אור שמיר, סיפר שבתקופה האחרונה התלונן שכטר על לחץ בעבודה בבית הקפה, אך לרגע לא גילה סימני מצוקה. "בפעם האחרונה שדיברתי איתו קפצתי אליו לבית הקפה והוא אמר שאין לו זמן לשבת לסיגריה בגלל עומס העבודה. הוא שמח לראות אותי והזכיר שהוא בתקופה לא טובה. גם כשהוא היה שמח היתה לו עצבות פנימית. אנשים לא ראו את זה כי כלפי חוץ הוא תמיד היה חייכן ועזר לכולם, תמיד היה מצחיק איתו", שיחזר שמיר בכאב.
בשני בערב התכנסו חבריו של שכטר ומעריצי להקת רודיג'יה במועדון 'בסרביה' במרכז העיר לערב שירה לזכרו. "שייקה היה נגן בחסד ומפיק נהדר. בלעדיו היינו תקועים בבעיות לוגיסטיות ובמצב רוח גרוע", ספדו לו חבריו. "היתה לו כימיה מדהימה. הוא היה בן אדם שעוזר לרבים, אהוב על כולם. לא היה אדם שיכול להגיד עליו משהו אחד רע. זו לא רומנטיזציה. זה באמת היה ככה".
No comments:
Post a Comment