יש מחיר לחופש: אחרי שנים רבות של הליכים משפטיים, במהלכן התחמק בעלה מלתת לה גט ואף ישב על כך בבית הסוהר, החליטה לבסוף דבורה (שם בדוי) מפתח־תקוה, עובדת סוציאלית בתחילת שנות הארבעים לחייה, להיענות לדרישתו ולשלם לו מאות אלפי שקלים, וכך למעשה קנתה את חירותה.
את זוכרת את הרגע שבו קיבלת את הגט המיוחל?
"לא אשכח אותו לעולם. היה שם הרבה כאב כי למרות הכול צרם לי שהתפרקה משפחה בישראל. יחד עם זה, היה ברור לי שעשיתי את הדבר הנכון. היו תחושות של שחרור לחץ והקלה. ממש כאילו נולדים מחדש".
בימים הכי קשים היא ידעה כי יום אחד היא תזכה להקים משפחה מאושרת.
"היה לי ברור", היא מסבירה, "שלא כל הגברים הם כאלה, והנפילה שלי היא נפילה אישית. הכול היום כל כך טוב, אפילו יותר טוב ממה שחשבתי שיכול להיות. לצערי, אני יודעת שיש עוד נשים שנמצאות במצב מתסכל כמו שאני הייתי בו. העצה שלי להן: תפנו לעמותות, תשתפו חברות ותדפקו על כל דלת אפשרית. אם צריך, אל תתביישו גם לבכות".
"פחדתי להסתובב איתו"
הכל החל לפני יותר מ־20 שנה, בעת שהכירה צעיר שמהר מאוד הפך לבעלה. "גדלתי בקהילה דתית בכפר אברהם", היא נזכרת. "לא היה נהוג אצלנו למשוך את המפגשים יותר מדי זמן, במיוחד כשהוא נראה לי אחלה בחור. התחתנו תוך כמה חודשים".
ניצנים ראשונים לבעיות צצו בסוף השנה השלישית, עם לידת ילדם הראשון. לדבריה, היא עצמה לא הבחינה במשהו חריג, אולם היא החלה לקבל אותות אזהרה מסביבתה הקרובה.
במה זה התבטא?
"בהתנהגות לא צפויה. פחדתי להסתובב איתו ליד אנשים כי לא ידעתי איך הוא עלול להתנהג. הוא היה צועק עליי ליד המשפחה שלי, משפיל אותי באמצע הרחוב, פשוט עושה בושות איומות ללא התרעה מוקדמת או סיבה נראית לעין".
לדבריה, המצב הפך לבעייתי יותר כשלזוג נולדו שלושה ילדים נוספים. "זה ממש כבל אותי אליו", היא מספרת. "מיום ליום ההתנהגות שלו החמירה, והוא לא הסכים ללכת לטיפול. הוא טען שאני זו שצריכה ללכת. באותה תקופה גם פיטרו אותו מהעבודה בגלל יחסי אנוש בעייתיים, מה שגרם להחרפת המצב".
מסע הייסורים שלה נמשך עוד מספר שנים, עד שבוקר אחד היא נאלצה לקחת את הילדים ולעבור להתגורר בבית הוריה. במקביל, היא ניגשה לבית הדין הרבני ופתחה בהליכי גירושין. "בהתחלה הדיינים עסקו רק בלשכנע אותי לחזור אליו", היא אומרת. "הוא מכר להם שהוא מעוניין בשלום בית ושהוא אוהב אותי. כיוון שהם השתכנעו שהוא באמת רוצה בכך ואני סירבתי לחזור אליו, מבחינתם אני הייתי המורדת".
"קיוויתי שהוא ישתנה"
במשך ארבע שנים נמשכה הסחבת בבית הדין, עד שבעלה ניסה אסטרטגיה חדשה: לשכנע את משפחתה וקרוביה. "הוא החל להפעיל מניפולציות על הוריי וחבריי הקרובים", היא אומרת. "הוא סיפר להם שהוא מבטיח להשתנות, ושהוא מוכן ללכת לטיפול. הוא הסביר כי מבחינתו לפרק משפחה זה אסון ממש, הוא גם שיחק לי על המצפון שזה יגרום נזק בלתי הפיך לילדים. עם הזמן כל האנשים שאמרו לי לעזוב אותו שינו את דעתם ואמרו לי 'תחזרי אליו'".
ומה עשית?
"ראיתי כי שום דבר לא זז ושאין לי סיכוי לקבל גט, אז חזרתי הביתה. באמת קיוויתי שהוא ישתנה. בנוסף, במשפחות דתיות יותר בעייתי לפרק משפחה. לתומי חשבתי שלטובת הילדים עדיף שנחזור להיות ביחד. הייתי מוכנה לסבול בשבילם".
"כשהלכנו לייעוץ זוגי", היא מספרת, "הוא הפיל עליי את האחריות למצב. הוא הבין את הדברים אחרת לגמרי ממה שאמרה המטפלת או שהוא העמיד פנים שכך הוא מבין. בכל מקרה, מבחינתו אני הייתי זו שצריכה להשתנות. אחרי מספר מפגשים הוא פשוט החליט שהוא לא ממשיך יותר את הטיפול".
שנה חלפה, והיא הבינה כי הקדנציה הזוגית הקודמת היא גן עדן לעומת מה שצפוי לה. "הוא נהג כלפיי באלימות מילולית קשה, בכל הזדמנות", היא נזכרת. "הוא דאג להבהיר לי שאני לא שווה. בשלב הזה הוא גם החל להיות 'בונקר' בכל מה שקשור לכסף. באותם ימים חשבתי שאולי אני באמת לא בסדר, אולי הוא צודק, והדיינים בבית הדין צדקו. התחלתי לעשות חשבון נפש, לבחון אם גם לי יש אשמה".
תסמונת האישה המוכה?
"בדיוק, אבל מהר מאוד הבנתי שאני חיה עם אדם בעייתי, חסר תקנה. בליבי אמרתי שכל עוד טוב לילדים אשאר איתו כדי שתהיה להם משפחה נורמלית".
והיתה להם משפחה נורמלית באותם ימים?
"היום ברור לי שלא. קל לבחון את המצב מבחוץ, אבל אז, בתוך מערבולת הרגשות והנורמות החברתיות המעוותות, לפיהן לא מפרקים משפחה בשום מצב, התקשיתי להגיע למסקנה הזו".
"בחר לשבת בכלא"
ארבע שנים אחרי שחזרה לגור עם בעלה, היא שוב עזבה את הבית ועברה להתגורר עם הוריה. בליבה כבר גמלה ההחלטה להתגרש. כיוון שהכירה את עקשנותו של בעלה היא ידעה שיהיה מסע ארוך וקשה. היא רק לא ידעה עד כמה.
ממש כדפוס שחוזר על עצמו הוא שוב הבטיח להשתנות, ללכת לטיפול, שלח שליחים למשפחתה ובעיקר הסביר כמה הוא אוהב את משפחתו. "הילדים כבר היו יותר גדולים, ולכן הוא השתמש גם בהם", היא מספרת. "הם היו חוזרים מהמפגשים איתו, והיו מספרים לי פרטים מבית המשפט. הוא נתן להם לעיין בפרוטוקולים של הדיונים. באותה תקופה הוא גם הפסיק לשלם מזונות, למרות שבית המשפט חייב אותו".
למה לא פנית להוצאה לפועל?
"אם הייתי עושה את זה, התוצאה הסופית של ההליך היתה שהוא ילך לבית סוהר. הוא גם הסביר את זה לילדים. הוא פשוט אמר להם 'אמא רוצה להכניס את אבא לכלא'. הם התחננו שלא אעשה את זה".
לעומת הדיונים שנערכו שנים קודם לכן, הפעם דייני בית הדין גילו הבנה לעמדתה. "היו מונחים בפניהם הקלסרים והמסמכים משנים קודמות. הנתונים דיברו בעד עצמם", היא נזכרת.
ומה הוא טען בדיונים?
"שהילדים ייפגעו, ושהוא אוהב אותי. הוא ניסה לשכנע בכל כוחו, הפעיל מניפולציות על הדיינים והציג עצמו כצדיק. בשיחות פרטיות בינינו הוא פשוט אמר לי 'כל עוד אני חי לא תקבלי גט'. אחרי זה הוא עוד פעם אמר לי שהוא אוהב אותי. השבתי לו שאם הוא אוהב אותי, הוא אמור לרצות בטובתי ולשחרר אותי. הוא אמר לי שלא מפרקים משפחות".
לאחר עשרות רבות של דיונים, שנפרשו על פני ארבע שנים, הגיע הרגע המיוחל. הדיינים הבהירו לבעלה כי יש לו שתי אופציות: להעניק לאשתו גט או ללכת לכלא. הוא בחר באפשרות השנייה.
"לא הפתיע אותי שהוא העדיף להיאסר", היא אומרת, "אבל את הבעיה שלי זה לא פתר. במובן מסוים גם אני נכנסתי לכלא".
קיווית שאולי הוא יישבר?
"הוא איש עקשן. הייתי בטוחה שזה רק יגרום לו להתחפר עוד יותר. לנגד עיניי עמד המקרה של יחיא אברהם (סרבן גט שישב בכלא 30 שנה עד למותו – א.ק) פחדתי שאני בדרך לשם. מה שהקל עליי מאוד באותה תקופה זה שהילדים התפכחו, הבינו עם מי יש להם עסק, והפסיקו לדבר איתו".
"הזדמנות שלא תחזור"
כעבור שנה החלו להגיע אליה מסרים דרך משפחתו, לפיהם הוא יהיה מוכן לשקול לתת גט תמורת סכום נאה של כסף. בעצת עורכת דינה היא סירבה בתחילה.
"היא אמרה לי שיש לה ניסיון עם אנשים כאלה ובסוף הם נשברים", היא משחזרת. "אלא שהחודשים נקפו ומעת לעת הוא רק העלה את הסכום. אמרתי לעצמי שיש לי כאן הזדמנות שלא בטוח שתחזור. אומרים שזמן שווה כסף, אז מותר גם לשלם עליו".
למה לא התלוננת על סחיטה?
"פחדתי שאם יחמירו איתו הוא יפתח שנאה כלפיי ואשאר תקועה בנישואין האלה לנצח. חייתי בתחושה שכל יום שעובר לא חוזר. בעזרת משפחתי הצלחתי לגייס את הכסף וקניתי את חירותי".
מה דעתך על התנהלות בית הדין?
"הם עיכבו אותי בכוונה ולא מיהרו ללחוץ עליו כי הם לא רוצים לפרק משפחות. אבל עם כל החשיבות של ערכי המשפחה, שאני כאישה דתייה מאוד מכבדת, הם מוכרחים להבין שההתעקשות הזו על שלום בית בכל מחיר מיותרת. מה יצא מכל זה? סתם סחבת שפגעה בכל המעורבים.
"גם הסנקציות צריכות להיות משמעותיות יותר. למשל, להגדיל את תשלומי המזונות כקנס. החוק מאפשר את זה. עם כל זה, אני חושבת שלקראת הסוף היחס מצד הדיינים היה הגון והוגן".
מה שלא עשו שש שנים של דיונים בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים, ושנתיים בבית הסוהר, עשו בסופו של דבר מאות אלפי שקלים שהעבירה האישה לבעלה כדי שיואיל בטובו לתת גט. "הוא כנראה הבין", היא אומרת, "שאם אני מוכנה להכניס אותו לכלא, אז כבר אין לו סיכוי איתי. אז לפחות הוא אמר לעצמו 'בוא ננצל אותה'".
לפני שלוש שנים, כשקיבלה את הגט המיוחל, הבינה שעליה לשקם את חייה. "בער בי להקים משפחה כפיצוי על שנות הסבל", היא מספרת. "היה ברור לי שלא מגיע לי להישאר לבד". בעזרת חברה, שתמכה בה לאורך השנים, היא הכירה את בן זוגה הנוכחי, אשר גם הוא פתח פרק ב' בחייו. שנה לאחר גירושיה היא נישאה בשנית.
No comments:
Post a Comment