ביום שישי ה-6 בינואר, נאבקה מ', בת 21, על חייה כשהיא שכובה בסמוך לפינת הרחובות בני-ברק והגדוד העברי בתל-אביב. כ', הומלסית מכורה לסמים, היתה היחידה שניגשה אליה וניסתה להנשים אותה תוך שהיא מבקשת מעוברי אורח להזעיק את מד"א. "היא היתה במצב נורא וברור היה ששכבה על הקרקע הרבה מאוד זמן מבלי שמישהו ייגש אליה", סיפרה לאחר מכן.
לדברי דובר מד"א: "ניידת טיפול נמרץ של מד"א שהגיעה למקום ב-11:30, מצאה צעירה מחוסרת הכרה, ללא דופק וללא נשימה. צוות מד"א החל לבצע בה פעולות החייאה אך ללא הועיל. לאחר דקות אחדות נקבע מותה במקום".
מ' מתה ממנת יתר. היא הגיעה לראשונה לתחנה המרכזית הישנה כשהיתה בת 18 וחצי. היא זכורה לי מפגישה אחת אקראית כשהצטלבה דרכינו ובה דיברה בשטף על עצמה. גילה הצעיר בלט והתחושה ששידרה היתה של מצוקה מהולה בבלבול לצד חוזק מתעתע ושברירי.
מ' היא ילידת הארץ. הוריה התגרשו בצעירותה והיא התגלגלה בין מוסדות. בגיל 15 החלה להשתמש בסמים. "כשהיתה בת 17 יצאה יחד עם חברתה לבלות בתל-אביב", מספרת עורכת דינה רוני אלוני סדובניק, שייצגה אותה במשפט שהתקיים ב-2013. "הן שוטטו במהלך הלילה ברחוב אלנבי, שתו אלכוהול וצרכו נייס גאיי. כשהגיעו למועדון אלנבי 44, השומר הזמין אותן להיכנס. אחרוני המבלים כבר עזבו את המועדון, הנערות התלבטו ולבסוף נכנסו והתיישבו על הבר. שלושת העובדים הלעיטו אותן במשקאות אלכוהוליים עד לאובדן ההכרה וביצעו בהן אונס קבוצתי. לאחר האונס עובדי המועדון גררו את מ' ואת חברתה מהמועדון והשליכו אותן החוצה, לעבר המדרכה, כשהן מעורטלות למחצה. בשעת בוקר מוקדמת גילו עוברי אורח את הנערות והזעיקו את המשטרה".
מצבה הנפשי של מ' הידרדר מאז האונס והיא אושפזה לראשונה בחייה בבית חולים פסיכיאטרי. כשהחל ההליך המשפטי החמיר מצבה. עורכת הדין אלוני-סדובניק מספרת ש"מ' התרסקה נפשית במהלך חקירת הסניגורים". שלושת האנסים הורשעו והוטלו עליהם שנתיים מאסר בפועל. "מ' לא הצליחה להתאושש ומצבה הנפשי הלך והידרדר", מוסיפה אלוני-סדובניק.
כשפגשתי אותה בתחנה המרכזית לא ידעתי דבר על האונס הקבוצתי שעברה, המשפט ושבירת רוחה. הדבר היחיד שהרגשתי כשהיא דיברה היה צביטה חזקה בלב נוכח גילה הצעיר ורצון עז לחלץ אותה מהזירה הארורה הזאת.
מ' היתה מגיעה מעת לעת לתחנה המרכזית. היא הסתייעה בדירת החירום של סלעית (סיוע לנשים בזנות), המופעלת מטעם משרד הרווחה בשיתוף עם עיריית תל-אביב, ומספקת לנשים המכורות במעגל הזנות בתחנה המרכזית מענה חירומי הכולל לינה, אוכל, מקלחת, לבוש וטיפול פסיכו-סוציאלי.
נטלי מרדכי, מנהלת דירת החירום של סלעית, מספרת שפגשה את מ' לראשונה לפני כשלוש שנים, כשהיתה במצב נפשי קשה. "היה מכמיר לב ועצוב לראות בחורה צעירה כל כך, מכורה לסמים באופן קשה כל כך. הישאבותה לזנות היתה גם שוברת לב לאור גילה הצעיר".
מ' השתמשה בקריסטל, ניייס גאי והזריקה חגיגת. בימיה הראשונים בתחנה המרכזית ניסתה להשתלב בתוכנית השיקום של סלעית ולהתנקות מהסמים. "הייתי בהלם מהפער שנגלה לי כשהיא לא היתה תחת השפעת הסמים, וזה היה הרגע שהתאהבתי בה", משחזרת מרדכי. "ראיתי לנגד עיני נערה אינטליגנטית, מקסימה, מודעת, נעימה מאוד, מתוקה, חכמה, מקסימה. במילה אחת – פרח". אך הניקיון מהסם לא צלח והיא חזרה למעגל הסמים, הזנות והאשפוזים הפסיכיאטריים.
"ילדה בת 18 יפהפייה עם מבט חלול בעיניים", הספידו אותה בדף הפייסבוק של סלעית. "הפגיעות הרבות שעברה ניכרו היטב בפניה היפות - בעצב, בכאב ובחוסר האמונה שיכול להיות טוב בכלל; נכנסת ויוצאת מאשפוזים פסיכיאטריים ובין לבין זנות והרבה חומרים מאלחשים; פוקדת את דירת החירום, מנסה להרים את הראש, ושוב נפילה".
ועוד נכתב בדף הפייסבוק של סלעית: "מ' נעה ונדה במעגלים בין הרחוב לאשפוזים פסיכיאטריים ממושכים בהם ניסתה להיאחז בקצה חוט של שפיות ולאגור כוחות כדי להבריא. המעגל הארור של הזנות והשימוש בסמים שכל כך הכירה וכל כך התקשתה לצאת ממנו שאב אותה כל פעם מחדש".
לפני כחודשים, אחרי אישפוז ארוך, ניסתה שוב מ' להיכנס לטיפול שיקומי בהוסטל הנשים של סלעית. "פגשנו צעירה בת 21 שנראתה בגלל השימוש המתמשך בסמים מאוד מבוגרת מגילה", אומרת מרדכי. בדף הפייסבוק של סלעית היא תוארה כך: "המבט החלול כבר הפך לכבוי. נפש מחוקה בגוף שבור. הייאוש כבר היה עמוק עמוק בפנים".
הניסיון שלה להיחלץ ממעגל הסמים והזנות שוב כשל והיה ניכר שמ' מנסה למחוק את קיומה. "באחרונה היא היתה מגיעה לדירת החירום אחת לכמה ימים לשעות ספורות, ומיד מחפשת שוב לצאת לרחוב, רק לא להיות בחלל סגור", משחזרת מרדכי. "היא היתה מגיעה בבוקר מוקדם או בצהריים או בערב. היא היתה חסרת מנוח. ניסינו להגן עליה, לשמור אותה אצלנו, שתישאר עוד קצת לאכול, לנוח. לפני כשבועיים ממש התחננתי בפניה – 'תחזרי לישון פה בלילה', אבל היתה תחושה שהיא מסתכלת כבר על הכל במבט חלול. היא היתה בניתוק מאוד קיצוני. היתה לי כבר תחושה שהזמן שלה אוזל. היתה לי תחושה שזאת הפעם האחרונה שאני רואה אותה, ועדיין לא האמנתי כשקיבלתי את הבשורה שהיא מתה. היה לי קשה מאוד לעכל את זה", היא מספרת והדמעות שוטפות את עיניה.
מ' היא האישה בזנות ה-35 שמתה בשמונה השנים האחרונות מאז הוקמה תוכנית סלעית, והיא גם הצעירה ביותר. "זה מוות טראגי שלקחנו אותו מאוד קשה", אומרת מרדכי. "אולי בגלל הגיל הצעיר שלה ואולי בגלל שהיא נורא סבלה בחייה הקצרים. היא תמיד היתה תחת סבל גיהנומי או בניתוק קשה". מרדכי מהרהרת בעצב ומוסיפה: "משהו בי נשבר כשכ' ההומלסית סיפרה לי איך היא סיימה את חייה. זה מוות נוראי ובודד כל כך. היא היתה שקופה במותה. כולנו חלמנו עבורה שהיא תצליח לחולל שינוי בחייה. הלב נשבר נוכח ההחמצה והפספוס של חיים שלמים של אישה צעירה".
מרדכי מוסיפה בעצב גלוי: "השנים עוברות והנשים בזנות ממשיכות להיות שקופות לחברה. יש תחושה עכשיו שהאווירה הציבורית משתנה ביחס לזנות, אבל אני באופן אישי לא מרגישה את זה. אני חושבת שהמציאות הגיהנומית של הזנות לא באמת משתנה ושהנשים בזנות ממשיכות למות הרחק מעין החברה".
עורכת הדין רוני אלוני סדובניק מסכמת: "אני בוחרת לצטט את ההספד שנשא אחיה של מ', שאמר שהוא בטוח שהיא נמצאת עכשיו בגן-עדן, כי את הגיהינום שלה היא כבר עברה כאן בעולמנו".
יהי זיכרה ברוך.
No comments:
Post a Comment