מה ממגנט אותם לאומן?

איך הצליחה חסידות ברסלב שאפיינה את עצמה כ"חסידים המשוגעים" להפוך את ההגעה לקברו של רבי נחמן באומן מאירוע בו היו משתתפים בודדים שהסתננו בדרך לא דרך ובזהויות בדויות, לתופעה המקיפה 

כיום עשרות אלפי יהודים מכל רחבי העולם ומכל מגזר ואף מכל חסידות?

על הסוגיה הזו שוחחנו  עם הפרופ' רון מרגולין, איש אוניברסיטת תל אביב שחקר תופעות דומות 

ביהדות. ל

לדבריו לא חסידות ברסלב כמוסד היא שיצרה את תופעת הנהייה לאומן "אלא מדובר בצורך של ההמונים 

שמצאו את ביטויים בתופעה הזו, בהשתלבות עם המנהג הזה".

פרופ' מרגולין מזכיר ומציין כי בתמונות ישנות ניתן לראות מספר נמוך של כארבעים איש וילדיהם המתכנסים סביב קברו של רבי נחמן, "מדובר במשהו מאוד פנימי ומשהו מאוד צנוע שהפך לתופעה המונית שלא ניתן לשייך אותו לאדם ספציפי למרות שישנם אנשים ספציפיים שקידמו את העניין, אבל הם לא היו יכולים לעשות 

זאת ללא הצרכים האישיים של הרבה אנשים שביקשו ליישם את הצרכים הללו בנסיעה לאומן".

כשנשאל אודות הנכונות של ציבור רחב כל כך לקבל את קריאתו של רבי נחמן לעלות לציון קברו דווקא בראש השנה משום שזהו החג "שלו", אומר פרופ' מרגולין כי אמנם "בחבורת החסידים הספציפית והקטנה שהתקיימה במשך עשרות שנים מאז מותו של רבי נחמן בראשית המאה ה-19, כוחו והחיבור האישי אליו מסבירים את זה", אך מעבר לכך "אי אפשר להבין את סדר הגודל של ההגעה אליו, גם של מי שלא נמצא 

בעולם הברסלבי.

"נראה שצריך לשם כך לתת דין וחשבון למקום של הממד המאגי בעולם היהודי. זה לא פשוט כי לכאורה יש מתח בין תפיסות מאגיות לבין מסורת ישראל וציוויים מפורשים בתורה שאוסרים על ביטויים חיצוניים שהיום יכונו כמעשים מאגיים, אבל יש כנראה כוחות רציניים מאוד שגורמים לאנשים לחוש שבמקום כזה הם יזכו 

בברכות או ביתרונות שלא יזכו אם יישארו בביתם בראש השנה".

עוד נשאל פרופ' מרגולין כיצד קורה שבראש השנה באומן קיימים מנייני תפילה לחסידויות שונות כדוגמת חב"ד ואחרות, ולמעשה אותן חסידויות שבמשך ימות השנה מתעמתות על לא מעט סוגיות מקבלות לפתע 

את סמכותו של רבי נחמן.

לטעמו אין כאן עניין של סמכות "כי סמכות היא עניין של רבנים חיים ורבי נחמן הוא ראשון האדמו"רים שאינם חיים. זו סמכות מופנמת שהרי הרבי לא יכול להטיל חרם על מי שלא ייסע אליו. זו הילת הדמות והיסודות של הציפייה והאמונה שהיא מעבר לשכל, וזה עניין עקרוני בברסלב – אמונה ביסוד הלא שכלי, מה שמעבר 

לשכל, מה שמתחבר לרעיון של הגעה לקברו של רבי נחמן בראש השנה ולזכות בברכה שלו".

לטעמו של פרופ' מרגולין הנהייה אחרי הנסיעה לאומן נובעת מכך ש"אומן הפכה לאנטיתזה לחיים היומיומיים של האנשים בארץ. הרבה אנשים מהציונות הדתית המודרנית מעדיפים להתנתק ממשפחותיהם ולהגיע לארץ הנוכרים בקרב האוקראינים. יש כאן איזושהי התרסה שהממד המאגי מאפשר לה לבוא לידי ביטוי. כלפי חוץ הנקודה היא שיש כאן ברכה", אומר מרגולין הסבור כי מאחורי הממד החיצוני של בקשת הברכה מדובר בהתרסה כלפי חיי היומיום. הוא מספר על ביקורו היחיד באומן: "הייתי עם עדי רן בהקשר לסרט שנעשה על אומן וראש השנה. בערב החג הוא התיישב על כסא בפתח הבית שבו היינו ואמר שמרגע זה אני בקו טלפון פתוח עם ריבונו של עולם עד סוף החג.

 כלומר יש תחושה שהמיקום הפיזי הוא פתח השמים, לא ארץ ישראל, לא ירושלים ולא הר הבית אלא מקום 

קברו של רבי נחמן. יש כאן אמירה שיש בה ממדים של התרסה, גם אם לא מודעת".

עוד נשאל פרופ' מרגולין אודות השתתפותם של ידוענים מהמגזר החילוני לחלוטין בנסיעות לאומן והאחרון שהתבטא בהקשר זה היה השחקן שלמה בר אבא שסיפר באחת התכניות בערוץ 2 על היום בו עמד בשעת תשליך עם המוני המתפללים וכאשר הרב שהמליץ לו להגיע לאומן שאל אם הוא מרגיש משהו. בר אבא השיב שאינו חש כלום והרב הציע שיגיד 'סליחה'. בר אבא לא הבין מדוע להגיד 'סליחה' ובכל זאת החליט 

לומר את הדברים ומאותו רגע פרץ בבכי לא מוסבר...

פרופ' מרגולין רואה בהגעתם של הידוענים הללו "שאלה מעניינת על החברה הישראלית ומה שעובר עליה. אני לא חוויתי חוויה כזו. מרגש היה הרבה יותר למכירי כתבי רבי נחמן להגיע לברסלב ששם הדברים נוצרו, אבל יש אנשים שמרגישים זאת. יש משהו לא נורמאלי בסיטואציה שבה אדם מגיע ללב עיירה אוקראינית ועשרות אלפי ישראלים לבושים לבן חוגגים את ראש השנה. האווירה מאוד מיוחדת והסיטואציה השונה 

עושים לאנשים מהפך, לפחות רגעי, תחושה של התחברות למשהו שלא מחוברים אליו רוב הזמן ושינוי פנימי. יש כאן הפיכת לב שהסיטואציה והאווירה והדיבור והאווירה יוצרים. זו ההתרסה. קורה לאנשים שם מה שלא 

קורה ברחובות תל אביב וירושלים".

לקראת תום השיחה עמו התבקשת פרופ' מרגולין להתייחס לתופעת ההתרסה נגד ההתרסה, התופעה בה בני הציונות הדתית טוענים בקול רם, ולעיתים גם משלבים נימת בוז בדבריהם, כי המקום לחוג בו את ראש השנה הוא ארץ ישראל, ירושלים או מערת המכפלה ולא אוקראינה על טומאת ארץ העמים שבה.

 מרגולין ממליץ "במקום לדבר בסגנון כזה צריך לשאול את עצמנו מה קורה כאן. למה אנשים שחלקם גרים לא רחוק ממערת המכפלה וירושלים לא חווים את אותו דבר שחווים באומן גם כאן. אולי העובדה שהמקומות הללו הפכו כל כך טעונים במתח הקיומי והביטחוני שאנחנו חיים בתוכו ושחלקם הם הלב של המתח הזה זה מקשה 

על החוויה הרוחנית שהיא לא פוליטית אלא אישית, בין אדם למקום".

"העניין הוא עניין רציני שאינו קשור לעמדה הפוליטית אלא למצב הנפשי של האנשים. השתלטות הפוליטיקה על החיים הרוחניים מונעת מהחיים הדתיים לתפקד כחיים רוחניים אצל הרבה אנשים. זה לטעמי ממד העומק שמביא אנשים לנסוע לאומן", אומר מרגולין וחותם בנימה הנשמעת לכאורה כפוליטית בפני עצמה כאשר הוא קובע כי יש לעשות מעשה שיפריד בין התפקוד הדתי לממד הפוליטי. "יש לאנשים צרכים אישיים קהילתיים שצריכים להיות נקיים מפוליטיקה".