קשה לומר על הולצמן, המתפרנסת בין השאר כדוגמנית עירום, שהיא ביישנית. ובכל זאת היה לה לא קל. "היה שלב של התפרקות", היא מודה בראיון ראשון. "כשהעלינו את הסרטונים לקבוצה בפייסבוק לקחנו סיכון. גילי אמר שיש מצב שיעשו עם זה משהו, אבל סמכנו על אנשים. לא חכם מצידנו, אבל חשבנו שמקסימום יגידו: איזה מגניב, גילי בקבוצת סקס. בפועל כל המדינה ראתה את הסרטונים. אנשים, כולל עיתונאים, העבירו אותם מאחד לשני - אגב, לגמרי עבירה פלילית. אז כן, אני סבבה
עם הגוף שלי והעירום שלי, אבל זה לא נותן לאנשים זרים לגיטימציה לצפות בסרטונים ולהפיץ אותם".
היא נולדה לפני 23 שנה כדינה הולצמן, ילדת סנדוויץ' בין שני אחים גדולים ושניים קטנים, בשווייץ, שם שימשו הוריה כשליחי חב"ד. כשחזרו לארץ הם התגוררו בנתניה ואז הצטרפו לעיר החרדית ביתר־עילית.
בגיל שמונה, היא מספרת, התערער עולמה לראשונה כשהותקפה מינית. "זה נמחק לי מהזיכרון מהר מאוד. בגלל שאסור לספר כלום לאף אחד, ואין מי שמטפל כי מגוננים על התוקפים, זה פשוט נמחק לי. רק בתיכון נזכרתי שזה בכלל קרה. כשיצאתי בשאלה גיליתי כמה הייתי תמימה. המון חברות מסביבי נפגעו, לא רק בביתר".
ומה קרה כשהזיכרונות חזרו?
"כשזה התפרץ, בתיכון, הייתי בגיל ההתבגרות, עם הקשיים הרגילים, שאליהם נוספה בולימיה וגם פגעתי בעצמי".
לטיפול הגיעה רק אחרי התיכון, כשנכנסה לרטורנו, מרכז גמילה ליד בית־שמש. אבל דווקא במקום שהיה אמור להיות מוגן, הותקפה שוב. "עד היום לא יודעים מי זה היה. זה קרה באמצע הלילה והחדרים היו פתוחים כי היה אסור לנעול אותם מחשש שהבנות יפגעו בעצמן. הוא הסתיר את הפנים שלו מהמצלמות. רק אחרי התקיפה נעלו את הסורגים והדלתות, והמדריכים חזרו לישון בחדרים כדי לשמור עלינו".
No comments:
Post a Comment