מאות אנשים עשו ביום חמישי האחרון את דרכם לאולם השמחות במצפה יריחו, לבושים במיטב בגדיהם, מתלהבים ומתרגשים לקראת חתונתם של הבחור המצוין נתן גולדבלום, נכדו של הרב אליעזר ברלנד, ראש קהילת שובו בנים, ובחירת לבו החסודה, חיה גבירץ, בתו של אחד מוותיקי הקהילה.
האורחים דימו בנפשם את האירוע המשמח, את אנשי הכליזמרים ואת הריקודים עד אור הבוקר במיטב המסורת של חסידי ברסלב, שהרי ביריחו מותר לשמוח על כלות. בירושלים, לפי הנוהג האשכנזי, צריך להסתפק רק ב"פויקר" (סוג של תוף), כי תזמורת לא תנגן במקום שבו חרב בית המקדש.
כאשר ירדו האורחים מהאוטובוסים אחזה אותם הרגשה מוזרה. בני המשפחה לא נראו במקום, וגם החברים הקרובים נעלמו. בפתח האולם נדהמו כולם לראות שגם החתן והכלה נעדרים. הם נאלצו לחזור על עקבותיהם ולשוב לבתיהם ברחבי הארץ.
הטירוף אחז שוב בקהילת שובו בנים. יש אומרים הכל מעשה שמיים. יש אומרים הכל מעשה אדם מעורער אחד, הרב אליעזר ברלנד, שמחזיק קהילה שלמה בתנאים בלתי נסבלים קרוב ל-50 שנה, ועכשיו מגיע לשיאים חדשים. הפעם הוא שלח טיל ביטול חתונה.
מה קרה? ביום רביעי, יום לפני החופה והקידושין, הגיעו בני הזוג לווארזאזאת, עיר במרכז מרוקו, על ספו של מדבר סהרה, כדי לקבל את ברכת הרב ברלנד, שנמלט לשם לפני שלושה חודשים. הרב, מספרים, ביקש מהשניים להישאר במחיצתו והבטיח להם חתונה גדולה ומרשימה יותר במרוקו.
יכול להיות שנימק את דבריו בשלטון הציונים המשוקץ על המדינה, עניין שמשמש אותו לפעמים, ולכן מגיע להם מקום טוב יותר לבוא בברית הנישואים; יכול להיות שביקש להביע מחאה על רשויות החוק בארץ שרודפות אותו; יכול להיות שהחליט שכך צריך להיות, בלי הסברים.
כך או כך, בני הזוג הצעיר נשארו במרוקו במחיצת הרב ביום החתונה שתכננו במשך חודשים. בני המשפחה שנשארו בישראל רתחו, האורחים חזרו הביתה מאוכזבים, אבל לא מופתעים. החסידות הקטנה-בינונית הזו, שמרכזה בירושלים, ידעה שיגעונות גדולים פי אלף.
קצת קשה להתחקות אחרי מה שעובר על הרב ברלנד ועל הקהילה שלו, שהולכת ומתפרקת בגלל אירועים שנשמעים לעתים דמיוניים בעליל. אירוע שהתרחש לאחרונה מוציא את כולם מדעתם. ביום שלישי שעבר עלתה לשידור בערוץ 2 צעירה בשם א'. בקול שברירי היא סיפרה שוב על הטרדה מינית לכאורה שביצע בה הרב בן ה-76 לפני שנה.
הדברים לא היו חדשים. א', שהתלוננה בינתיים במשטרה נגד הרב, סיפרה דברים דומים ל"הארץ" במרס האחרון והודיעה שחייה הפכו מאז לסיוט. אבל העסק קצת יותר מסובך. את תיבת הפנדורה הנעולה הזו פתח איתי נחמן שלום, בן 18, קרוב משפחה של א'. שלום היה אחד המעריצים השרופים של הרב ברלנד. הוא נמנה עם חבורה גדולה של צעירים שרודפת אחרי הרב בכל אשר ילך ועושה כל מה שיגיד, גם אם לעתים קרובות הוא אומר דבר והיפוכו.
שלום נהג לארוב לרב במשך שעות מחוץ לביתו בעיר ביתר עילית ולחכות שייצא החוצה כדי להתקרב לשולי בגדיו. נפשו לא ידעה מעולם מנוחה, בעיקר כי הרב אינו צפוי ומעולם לא היה לו לוח זמנים הגיוני.
באחד הלילות, כך סיפר, הוא עלה על מרזב מחוץ לבית כדי לראות את הרב עוסק בתפילה עם מאמיניו ולספוג השראה מבחוץ.
שלום חדר למרפסת והציץ פנימה, אבל במקום עיסוק בתורה והתעמקות בהלכה ובמשניות הוא ראה לדבריו את הרב מעורטל מבגדיו, מקיים יחסים עם אישה זרה, תלמידה צעירה, במשך קרוב ל-50 דקות. 43 דקות ליתר דיוק. שלום הזדעזע עד עמקי נשמתו. הסיטואציה שבה הרב הקדוש חוטא אל מול עיניו טלטלה אותו. "אמרתי לעצמי שאו שהוא הכי צדיק או שהוא הכי רשע", סיפר שלום.
שלום הנסער פגש את הרב, סיפר לו מה שראה מבעד לחלון ודרש תשובות. בתחילה הרב התחמק. שלום התעקש, והרב לדבריו אמר לו: "וואי, וואי, וואי. זכית לראות את הרב בעולם האצילות". התשובה לא סיפקה אותו. שלום הסתובב ברחובות הקהילה, בשכונת בית ישראל הישנה בירושלים, וסיפר שהרב מקיים יחסים עם נשים, רחמנא ליצלן.
הדיבורים הללו כמעט עלו לו בחייו. בקרב הנאמנים השרופים של הרב ברלנד, אלה ששומרים לו אמונים בכל אשר ילך (והם כנראה הולכים ומתמעטים בעקבות הפרשיות האחרונות), אסור לומר על הרב מילה רעה, כי כל מה שהוא עושה זה רק טוב.
לפי טענת המשטרה, הרב ברלנד בכבודו ובעצמו הורה לשבור לאיתי נחמן שלום את הידיים ואת הרגליים בעקבות דברי הבלע שהפיץ ברבים. מרגע זה היה ברור כי גורלו נגזר לשבט. לפני שלושה חודשים, ב-15 בפברואר, הגיעו שלושה מאנשי הרב לבית הכנסת "שול" ברחוב סלנט בשכונה וחיכו ששלום יסיים את התפילה. שניים מהם, אהרן יעקב ריכטר, 27, ודוד אברהם שם טוב, 19, מואשמים כי השכיבו את שלום על הרצפה, פוצצו אותו במכות והסתלקו. לימים הוגש נגד השניים כתב אישום על תקיפה בנסיבות מחמירות.
הסיפור לא נגמר. שלום הפצוע הזעיק למקום את שני אחיו, נתי שלום ורחמים שלום, שגרים מחוץ לעיר. השניים הגיעו לפנות בוקר עם תגבורת נוספת. הם לא מצאו את התוקפים, ניגשו לבית סמוך ברחוב אדמון, שם מתגוררים בני משפחתו של התוקף ריכטר, ובעטו בזעם בדלת. אחרי שעה חזרו השלושה עם אקדח 9 מ"מ והפעם ירו בדלת שלוש יריות.
בבית ישראל מתארים עד היום בחלחלה את הרעש, הדי היריות וניידות המשטרה, ומספרים כי בתוך הבית ישנו בני משפחה בת 12 נפשות, שהתעוררו בבהלה אין קץ. האחים שלום נמלטו ונתפסו (או שהסגירו את עצמם) אחרי חודש, והוגש נגדם כתב אישום על "מעשה בצוותא".
בינתיים התפתחה פרשה נוספת. איתי נחמן שלום, כוכב הפרשה, אביו ארז שלום וחברם, אורי כהן, נעצרו בידי המשטרה בפרשת סחיטה של צעיר בשם אברהם גבירץ, מחסידיו השרופים של הרב. במשטרה לא אומרים במה מדובר, אבל בקהילה נפוץ סיפור על איומים במכות ועל קלטת מרשיעה נגד הרב שמסתובבת בשטח ומאות אלפי דולרים שנדרשים כדי שלא יפיצו אותה ברבים. השלושה נחקרו ונעצרו לשלושה ימים. איתי נחמן שלום נשלח למעצר בית נוסף שממנו היה אמור להשתחרר אתמול. את השלושה מייצג עו"ד שחר חצרוני שאומר כי אין בהאשמות הרבה מן האמת.
אגב, גבירץ הוא אחיה של הכלה מהפסקה הראשונה, שהייתה אמורה להתחתן עם נכדו של הרב ברלנד במצפה יריחו. אנשי הרב חוגגים היום את מעצרם של איתי שלום ובני משפחתו וטוענים כי עכשיו ברור שמדובר בטיפוסים מפוקפקים שביקשו לסחוט מלכתחילה גם את הרב עצמו.
ב-20 או ב-21 בפברואר, בתוך כל הסערות שמסביב, החליט הרב ברלנד, כנראה בעצה אחת עם מקורביו, שהוא חייב להימלט מהארץ. הטבעת התהדקה ונשים בקהילה החליטו ללכת בעקבות א' ולהתלונן במשטרה נגד הרב על הטרדות מיניות שביצע בהן. הבריחה נעשתה, כמו תמיד אצל הרב, בתוך דקות. "הרב התקשר לבני מחלב, האיש המקורב אליו ביותר, ואמר לו: "בוא לקחת אותי לשדה התעופה, טסים מיד"", מספר אדם שהיה מעורב בארגון הנסיעה. "הוא הגיע אליו אחרי חצי שעה, הרב ירד אפילו בלי מזוודות, רק עם תפילין ביד. נסענו לשדה התעופה. הרב לקח כרטיס לא על מקום פנוי, אלא על מטוס פנוי. כך הוא הגיע לשווייץ".
"הרב יגיע בסוף מרס, לפני חג הפסח", הבטיח וינרוט. ברלנד עצמו חזר בינתיים לשווייץ, שם פגש את וינרוט, ואמור היה לעלות על טיסה בחזרה לנתב"ג. אנשיו אומרים עד רגע זה: "הרב לא נמלט לשום מקום. הוא נסע שבע פעמים לארצות הברית, וכך היה גם הפעם".
בשווייץ הרב שינה ברגע האחרון את דעתו. אנשי הקהילה מספרים על אחד, שי לוי, חוזר בתשובה והגבאי של הרב, ששכנע אותו לעזוב את הכל, לא להאמין לאף אחד ולטוס למרוקו, מדינה שאין לה הסכם הסגרה עם ישראל. החבורה אכן עזבה את שווייץ והגיעה למרוקו דרך דרום אפריקה, אף שהיה מי שהפיץ שמועות כי הרב נחת בבוליביה. לפי העדויות התארח הרב בתחילה אצל חברי הקהילה היהודית בקזבלנקה.
העבריינים הישראלים הכבדים שנמצאים במרוקו שמחו לשמוע על בואו של הרב. לפי העדויות, הוא שהה בבתיהם של שלום דומרני בקזבלנקה וגבי בן הרוש, עבריין ירושלמי מפורסם שחי היום בעיר אגאדיר. אנשי הרב מאשרים כי הרב פגש את השניים, אבל רק לפגישות קצרות.
בשבועות האחרונים נדד הרב ממקום למקום ברחבי מרוקו. הוא עבר דרך מרקש, וכיום הוא בווארזאזאת. מאיר ועקנין, יהודי מפריז שחי גם במרוקו, הקים בעיר מלון קטן עם מקווה שיוכל לארח בו את היהודים שבאים לעלות לקברו הסמוך של המקובל רבי יחיא בן ברוך ולערוך שם הילולות. הרב ברלנד ואנשיו תופסים שם היום את כל החדרים, ומעגל המצטרפים הולך וגדל מדי יום.
חסידי הרב אומרים שאנשי הקהילה היהודית מברכים על הרב החשוב שבא במחיצתם, וכי הרב מעניק להם שיעורים וברכות, עולה על קברי צדיקים מדי יום, מתפלל שם שעות על גבי שעות, כדרכו, ומקדם את הגאולה לעם ישראל.
מתנגדיו של הרב מספרים כי הנוכחות הרעשנית שלו ושל חסידיו הרבים דווקא מטרידה מאוד את אנשי הקהילה. במרוקו היהודים נוהגים לשמור על פרופיל נמוך, בעיקר בימים כאלה, ולא לעשות בלגן. גם הסיטואציה של הרב הנמלט לכאורה מרשויות החוק מטרידה אותם. "הם לא יודעים מאיפה כל זה נפל עליהם", טוענים המתנגדים, גם הם אנשי קהילת שובו בנים.
הרב ברלנד היה ונשאר אחת הדמויות הססגוניות והמשונות בעולם החרדי. ברלנד, בן 76, נולד בחיפה, למד אצל הרב אליהו לופיאן, שנחשב אחד הרבנים הליטאים הגדולים. בגיל 22 הצטרף לחסידות ברסלב ועבר לגור בבני ברק. עם השנים בנה לו קהילה קטנה בדרכיו הייחודיות. "הרב היה עובד גדול של השם", מספרים בקהילה. "הייתה לו כימיה עם הקהל, הוא לקח חבר'ה לשדות, עודד אותם, קנה להם בגדים. הם למדו בבית כנסת בבני ברק ופתחו שם את ישיבת שובו בנים".
במקביל לפעילות בבני ברק הגיח ברלנד תכופות לירושלים כדי להיפגש וללמוד עם זקני הדור הקודם של חסידי ברסלב בעיר: הרב לוי יצחק בנדר והרב שמואל שפירא. ברלנד קיבל מהם את ההשראה ואת הירושה.
הרב ברלנד היה האיש שפרץ בפני החסידים שלו את הדרך לאומן, עוד בימי השלטון הקומוניסטי. בקהילה מתרוצצים סיפורים על התכסיסים שנקט אל מול הפקידים הקשוחים באוקראינה של פעם, על הדרכונים המזויפים שניפק ועל הדרכים שפילס לחסידיו בערבות השלג, מעבר למסך הברזל. ברלנד היה גם הרב שעודד את אנשיו להגיע בכל מחיר לקבר יוסף בשכם, אחרי שסימן להם מפה מדויקת, כאילו היה נווט מלידה.
סכנת החיים שנשקפה לחסידים הצעירים שעשו את דרכם בחושך בסמטאות מחנה הפליטים בלאטה, נלהבים ומפוחדים כאחד, באמצע האינתיפאדה השנייה, לא הדאיגה מדי את הרב ברלנד.
הטירוף גבה גם קורבנות בנפש. בדצמבר 2003 נפצע קשה ליד הקבר החסיד משה ברבר, ומאז נמצא במצב של צמח בבית לוינשטיין. לפני שנתיים, באפריל 2011, נהרג מאש שוטרים פלסטינים בן יוסף לבנת, חסיד אחר של הרב, אחיינה של השרה לימור לבנת.
הרב ברלנד, אגב, נחשב לאומן קיצוני, מה שהחריד עוד יותר את מנוחתם של סובביו. בעבר נחשפו התבטאויות קשות מאוד שלו נגד יצחק רבין ואהוד ברק. ועוד משהו: לצד הידע העצום שלו בתורה, בהלכה ובמשניות, הוא נחשב אינטלקטואל, ששולט היטב בהיסטוריה כללית, גיאוגרפיה ואסטרונומיה, הרבה מעבר למה שנדרש במקצועות הליבה.
בשובו בנים התגאו תמיד בכוחות העלטבעיים של הרב ברלנד, מה שהפך אותו למכונת הכסף של הקהילה. בזכותו היא הלכה ושגשגה בימיה הטובים ובנתה ישיבות ומוסדות תורה. אנשי עסקים, בעלי מקצועות חופשיים לצד עבריינים אמידים מכל הארץ, שילמו עשרות אלפי דולרים כדי לקבל דקות ספורות במחיצת הרב. האסיר אסי אבוטבול היה בשעתו אחד המבקרים הקבועים אצלו.
מאות מתלמידיו של הרב, שנקראו השדרים, הסתובבו בארץ ובעולם, החתימו אנשים על הוראות קבע או שכנעו אותם לקבל ברכות מברלנד תמורת כסף רב, אחרי שהבטיחו להם ישועות. את סכומי העתק שהצטברו גרפו בעיקר הבן נחמן והנכד נתן. השניים גם הקימו מתחת לבית הרב אולם אירועים, שסביבו מחזור מכירות עצום.
הכוחות הנסתרים של הרב שכנעו את החסידים להדחיק את המנהגים המשונים וההתנהגות המוזרה שגרמה לכולם מבוכה רבה. לפני כמה שנים, למשל, חיתן הרבי מגור את בנו הצעיר דוד בבית המדרש הגדול בירושלים. בעולם החרדי מקובל כי האדמו"רים הגדולים מגיעים לשולחן הכבוד, יושבים כמה דקות במחיצתו של הרבי מגור ועוזבים את המקום בחרדת קודש. הרב ברלנד, מספרים עד היום, ישב שם שעות ואפילו הוריד במו ידיו אוכל ומשקאות למאות ה"געררס", חסידי גור שהסתופפו מתחת לשולחן, עניין שהוא לגמרי מחוץ לתקנון החסידי.
גם סגנון התפילה של הרב ברלנד מיוחד במינו, ויש שיאמרו מוזר ואפילו אכזרי ולא אנושי. "ביום שמחת תורה", סיפר לי אחד החסידים לפני כמה שנים, "הרב התחיל את התפילה בשעה שלוש אחרי הצהריים. הוא נתן מנחה, ערבית, דרשה וריקודים עד ארבע לפנות בוקר. בשעה ארבע וחצי הוא שלח אותנו לאכול את סעודת המצווה לפני שיעלה השחר ודרש מאיתנו להגיע בשש בבוקר לשחרית.
"התפילה נמשכה עד 12 בצהריים, אחר כך עשינו מנחה, ערבית, דרשה, הקפות. הרב לא ישן 48 שעות ולא הפסיק להשתולל משמחה ולרקוד. אין דבר כזה באף מקום".
בשלב מסוים החליט הרב נחמן ברלנד יחד עם בנו נתן להשתלט על נפשו ההרפתקנית והמסוכסכת של אביו, למתן את התנהגותו ולהכניס סדר בישיבה. השניים שכרו חברות אבטחה שמנעו כל גישה לרב. כל מי שניסה לדבר איתו או להעביר אליו קוועטלך (פתק) נהדף בכוח. מי שנתפס יותר מפעם אחת הוכה מכות נמרצות. נחמן ובנו נקטו משטר של סנקציות חמורות גם נגד האנשים שהעזו להקליט את הרב, לצלם אותו או אפילו לגשת וללחוץ את ידו.
הם הרחיקו אותם מהדרשות שנושא הרב, מה שנחשב פגיעה בציפור הנפש של איש הקהילה. הרב ברלנד עצמו היה נתון במשך שנים במעקב צמוד באמצעות מצלמות ומכשירי ציתות ונאסר עליו להשתמש בטלפון או בסלולרי. על כל שיחה כזו הוא קיבל עונשים, כמו לכתוב מאות פעמים על דף: "אסור לי לדבר בטלפון ובפלאפון בלי רשות מאשתי".
הבן והנכד החליטו במקביל לחלק את הקהילה לשלוש קבוצות, על פי מפתח חברתי ועדתי. המטרה הייתה להדק עוד יותר את המשמעת הפנימית, לנקות את השורות ולהפגין קצת יותר מכובדות כלפי חוץ. הדרך לישיבה עברה דרך גדרות ואוהלי פיקוח שהוצבו מראש, כמו במשרד ראש הממשלה. התלמידים נדרשו לבוא לשיעורי הרב ברלנד עם תעודת זהות וכרטיס מגנטי שהונפק להם מראש.
"הרעיון היה להפוך את הקהילה שלנו למקום נורמלי, כמו צאנז או בעלז, כדי שיתייחסו אלינו ברצינות", מספר אחד מוותיקי הקהילה. "נחמן ונתן הבינו שהרב לוקה בנפשו, אינו יכול לנהל את ענייני הקהילה וצריך להגן עליה מפניו".
הרב ברלנד עצמו, בהוראת הבן והנכד, לא הגיע גם לאירועים של אנשי הקהילה. השיא היה מסע הלוויה של תלמיד הישיבה, שמואל-מנחם טובול, שנרצח בספטמבר 2010 באומן. הרב ברלנד נעדר מההלוויה. ההתנהגות הזו עוררה תרעומת עצומה, ועשרות אנשים החליטו לעזוב את הקהילה אחרי שטענו כי הרב מפקיר את בניו. רבים מהם לא הבינו איך הרב נותן יד לבנו ונכדו, שהופכים אותו למסוגר ומנותק. הרב, כדרכו, אמר פעם כי זהו רצונו, ופעם טען כי הכל נכפה עליו בכוח.
כך או כך, האבטחה הנוראית, החלוקה המוגזמת, ההרחקה ותופעות האלימות הוציאו אפילו את הרב ברלנד מדעתו המסובכת. הוא התקשה לחיות בתוך חומות הכלא שסגרו עליו בנו ונכדו. פעם הוא ברח לביתו באמצע ברכת הלבנה, הודף בדרכו את השומרים המופתעים שחצצו בינו ובין הקהל. בפעם אחרת הוא צרח על נחמן ונתן שלא עוזבים אותו לרגע, והצעקות החרידו את הרחוב.
בדצמבר 2010 חל זעזוע של ממש בקהילה. באישון לילה הגיעו שניים מקרובי משפחתו של הרב לביתו ברחוב החומה השלישית וחילצו אותו מהמאסר הכבד שכפו עליו בנו ונכדו. הרב ברלנד הוברח לצפון הארץ, מתחת לאפם של השומרים, בסיועם של בוגרי יחידות קרביות שחזרו בתשובה והפכו לחסידיו. ברקע הסעירה את הקהילה פרשה נוספת.
ראשי הקהילה קיבלו לבתיהם באותם ימים קלטת בת שלושה חלקים, שבה שיחות קשות שניהלו הבן והנכד נגד הרב ואנשיו. הנכד הוקלט גם מנהל שיחות זימה וסמים עם חבר, בנו של מנכ"ל ישיבת שובו בנים.
פרשת החטיפה והקלטת גרמה לרעידת אדמה בקהילת שובו בנים. הרב נחמן ברלנד, שאיבד שליטה על אביו, החליט לפרק את המוסדות. ישיבות לצעירים וכוללים למבוגרים נסגרו בזה אחר זה. המנהלים ומגידי השיעור נותרו ללא משכורות. משפחות רבות נאלצו למצוא לילדיהן מקומות חדשים.
האימפריה שקעה בהדרגה ונחשפה למאבקים אדירים בין כולם. בבתי משפט שונים ברחבי הארץ מתבררות מאז תביעות על רכוש הקהילה שנאמד בעשרות מיליוני שקלים. יש גם מי שטוען שהתביעות הן ממזריות או פיקטיביות ונועדו להעביר את הרכוש שנצבר לידיים פרטיות.
עכשיו באה המכה השנייה, הניצחת, על שובו בנים. שעות רבות ביליתי במהלך השבוע בסמטאות בית ישראל, בין הרחובות החומה השלישית ויוסף קארו, או בקיצור בתוך ה"קסבה", כפי שמכנים אותה אנשי הקהילה. הסתובבתי ברחובות ובבתים, בחנויות ובישיבות הקטנות.
פרשת ההטרדות המיניות והבריחה החפוזה של הרב גרמו למשבר וריסקו את הקהילה לרסיסים. כולם מדברים בעד ונגד הרב, תומכים בו אבל גם חושפים את התנהגותו הפסולה. האנשים מספרים על מעשי נסים של הרב, אבל גם על סטיות מדרך הישר ועל משפחות וילדים שזרק לרחוב בהבל פיו.
קהילת שובו בנים, שמנתה בימיה הטובים קרוב לאלף משפחות, מחזיקה היום בערך 600 משפחות. החסידים שנותרו מתחלקים לשלושה: אלה שהולכים עם הרב באש ובמים; אלה שלא מאמינים לרב, אבל נשארים בקהילה; ואלה שלא מאמינים לרב ועזבו את הקהילה בעקבות שני המשברים האחרונים.
אחד מן העוזבים, אגב, הוא בנימין זאבי, בנו של רחבעם זאבי (גנדי), אחד האנשים המפורסמים שהצטרפו לרב ברלנד לפני 30 שנה ושמרו לו אמונים. "אם הוא נגע באישה בלי תאווה, או עם תאווה, זה לא מתאים לי", אמר זאבי למקורביו, לפני שלקח את משפחתו ועזב את הקסבה ואת הקהילה.
האנשים שמוכנים להגן על הרב שולפים נימוקים מכל כיוון אפשרי. הם טוענים שהרב ברלנד הוא צדיק, שאין לפרש את מעשיו כפי שאיש לא מבקר את דוד המלך על מעשיו עם בת שבע, אשת אוריה החתי; הם טוענים כי הרב נטול אגו אישי ולא ביצע את המעשים מתוך תאווה, אלא מתוך תיקון; הם טוענים שהרב רוצה לקחת על עצמו ביזיונות כאלה, וכך לקרב את בוא המשיח; הם טוענים גם כי הרב לא מסוגל להגיע לסיפוק בגילו ואחרי הטיפולים שעבר, וכי המתלוננת א' המשיכה לרדוף אחריו גם אחרי שביצע בה מעשים מגונים לכאורה.
השבר גדול. משפחות נקרעות בין תמיכה והתנגדות. כולם מדברים, אבל איש לא מוכן להיחשף, גם לא המתלוננות, שכמה מהן נאלצו לעזוב את הארץ. בתחילת השבוע, למשל, נרשמה תכונה גדולה בשכונה. עשרות אנשים, תומכי הרב, התארגנו כדי לנסוע למרוקו, לפגוש את הרב ולבלות איתו את חג השבועות, הפעם על פי ציון הקבר של הצדיק עמרם בן דיוואן, 200 קילומטר מקזבלנקה. הם אפילו לקחו איתם שוחט מיוחד, אף שהרב לא נוגע בבשר.
המתנגדים של הרב הביטו בהם בבוז. "הם מוכי ירח, שרוטים. שום דבר לא יעזור. רק המשטרה, אם היא תיקח מאיתנו את האיש הזה", כפי שאמר לי אחד השרופים לשעבר.
האם הרב יחזור בקרוב לארץ? כנראה שלא. אחד המקורבים, שנמצא היום במחיצתו, טוען כי הרב ברלנד ואנשיו לא מוכנים לשתף פעולה עם החגיגה התקשורתית שמתכננת המשטרה בשדה התעופה, ביום שהוא יגיע.
"המשטרה החליטה לצלוב את הרב", אומר המקורב. "אנחנו לא רוצים לעצמנו פריווילגיות. אנחנו מוכנים להתמודד עם כתב אישום, לבוא לחקירה, ללכת למשפט אבל בצורה נורמלית, כמו כל אחד אחר. אם יגידו לנו שהרב נוחת, נוסע הביתה ויוצא לחקירה - אין בעיה. אבל אנחנו לא ניתן להם לשים אזיקים על הידיים שלו בשדה התעופה מול כל העולם. זה לא", חורץ המקורב.
No comments:
Post a Comment