Search This Blog

Loading...

Friday, February 7, 2014

במלחמה הפנימית של החרדים על הגיוס הכל מותר מהקלטות סודיות דרך הסתות פרועות ועד חרמות ונידויים


בג"ץ החליט השבוע להפסיק את ההזרמות לישיבות חרדיות שלא ישלחו את התלמידים שלהן לשרת בצה"ל. בקרב העסקנים החרדים קם קול צעקה. את הביטויים ששיגר חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר נגד שופטי בג"ץ אפשר להכניס לפנתיאון ההסתה. הוא כינה את השופטים "מושחתים", " שונאי תורה", " כת שמאלנית" ומה לא. חברי כנסת אחרים ניסו להתחרות בדברי הבלע של אייכלר על השופטים, אבל לא ממש הצליחו לשבור את השיאים שלו.
  
אייכלר וחבריו לא מבינים דבר פשוט. שופטי בג"ץ לא שונאים את התורה. הם שונאים מצב שבו מנצלים את התורה. הם רואים את החרדים הופכים את חמשת חומשי התורה לנשק בקרב על חיי נוחות והשתמטות. כאילו שתורת החיים שקיבלנו בסיני כוללת פרק על קומבינות ותחמנות לשמה. אין עוול גדול יותר שנגרם למקורות החיים של העם היהודי. זהו חילול השם של ממש. החרדים שלא רוצים שבני הישיבות ילכו לצבא רק משניאים את התורה כולה על חלקים גדולים בציבור האזרחי. איזו טעות איומה וקולוסאלית נעשית פה. איך שופכים ככה את התינוק עם המים?
  
כולם יודעים ומבינים, גם ראשי הציבור החרדי עצמם, כי לא כל תלמידי הישיבה הוגים בתורה יומם ולילה עד שהם נרדמים על דפי הגמרא. העילויים הללו אומנם קיימים. זו האליטה, "יחידי הסגולה", כפי שכינה אותם הרב עובדיה יוסף. מאות או אפילו אלפי חכמי התורה הללו לא צריכים ללכת לצבא. הם יכולים להיות סמל ומופת, פך השמן הטהור, הציבור התורני הנבחר שכל העם יתמוך בו ויכבד אותו, גם מי שלא נכנס לבית מדרש מעודו.

אבל ראשי הציבור החרדי רוצים לתפוס את הכל, וכך הם לא תופסים דבר. ההתנהגות הזו גורמת עוול נוראי גם לבני הישיבות עצמם, אלה שרוצים ללמוד, אבל גם ללכת לרכוש השכלה רחבה, להתגייס לצבא, לעבוד ולהתפרנס בכבוד. אני רואה את הצעירים הללו מקרוב. הם מוכשרים, רבים מהם מבריקים ויכולים לפרוץ הרבה מעבר למסכת אבות. הם יכולים לרכוש מקצוע, וכך להועיל גם לחברה וגם לעצמם. חז"ל כבר אמרו: "כל תורה שאין איתה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון".

החוק לשוויון בנטל שמתגבש כעת הוא הנוח ביותר לחרדים. אין אוכלוסייה שהייתה זוכה ליחס סימפטי כזה. הצעיר החרדי יכול לדחות את הגיוס שלו עד גיל 24, אם המדינה תעמוד במכסות הגיוס הצנועות שלקחה על עצמה בשנים הבאות. הצעיר החרדי יוכל לבחור לעצמו מסלול גיוס צבאי, או שירות אזרחי, או פטור שיידחה מדי שנה. חיילים חרדים שילכו לצבא, אחרי שיעשה עבורם את ההתאמות הדתיות הדרושות, יזכו בפעם הראשונה בחייהם גם לשכר של אלפי שקלים בחודש, בעוד עמיתיהם החילונים ביחידות הקרביות יקבלו כמה מאות שקלים בלבד. גם לזה אנחנו מוכנים.

חוק השוויון בנטל הוא הזדמנות בלתי חוזרת של החרדים להשלים ולהשתלב בחברה הישראלית בלי לשלם מחיר אמיתי. יש בו רק רווח חברתי ואפילו כספי. האם יש בו רווח פוליטי? ראשי המפלגות החרדיות יודעים שאם עשרות אלפי הצעירים החרדים ישמרו על התורה, אבל גם יזרקו מעליהם את הבערות, הם ייצאו ממעגל העוני ולא יסמכו יותר על ההקצבות והמלגות שהם מסדרים להם; לא יהיו להם יותר קליינטים בקלפי. ואולי זו התורה כולה על רגל אחת.

שיעור אצל הרב

הרב שמואל אויערבך ישב ביום שלישי בצהריים בראש שולחן השיש הארוך בביתו שברחוב אבן שפרוט 3 בירושלים. מול הרב היו מונחים ארבעה ספרים פתוחים, זה על גבי זה. מדי פעם קירב אליו הרב ספר, ציטט פסוק והרחיק בחזרה. את השיעור היומי הקדיש אויערבך למסכת בבא מציעא, פרק א', שעוסקת בעיקר בתביעות ובטענות שבין אדם לחברו בענייני ממון ורכוש. אולי, תוך כדי שיעור, הרהר הרב גם במלחמת התביעות והטענות הבוטה, חסרת הגבולות, בתוך העולם החרדי-ליטאי שהוא עומד במרכזה. הכל סביב מאבקי השליטה וההגמוניה, ותחת הכותרת הלא משתנה: גיוס תלמידי הישיבות.

הרב אויערבך, בן 83, הוא איש גדול למראה. זקנו לבן ועיניו יוקדות. דיבורו מהיר. הוא מתחיל את המשפט בעברית, אבל עד מהרה עובר ליידיש. לכל אורך השיעור ידו נעה במעגלים קטנים עד שהיא נוחתת על הפסוק המבוקש, ואז הוא מרים את קולו כמי שמצא שלל רב. סביבו יושבים בשקט קרוב ל-30 צעירים, תלמידי ישיבת "מעלות התורה" שגם היא נמצאת בתוך הבית בשכונת שערי חסד. החבר'ה נראים נחמדים ומנומסים, אבל אם מסתמכים על אנשיו של המנהיג הליטאי המוביל, הרב אהרן לייב שטיינמן, מדובר רק במראית עין מסוכנת.

בעיתון "יתד נאמן", הביטאון הנוכחי של שטיינמן, וגם בפשקווילים שהופצו השבוע, מתוארים אויערבך וחסידיו כך: "קומץ שולי, מכנים את עצמם שומרי עולם התורה, שרודף את עולם התורה כדי להלך אימים. מביעים מחאה וזעזוע במעטה של קנאות שקרית ומתוך תסכול. רוצים להצדיק את קיומם של הנערים הקנאים שלהם ולספק כותרות אדומות בעיתונם ההולך ודועך. כת נבלים, שאין להם חלק בדוד ולא נחלה בבית ישי". לדברים הללו מתלווה גם אזהרה חמורה: "גורו לכם מיום הדין. סורו ממנו טמאים ורשעים".

הרב אויערבך, למי שעדיין לא מבין, הוא קוץ בבשרה של היהדות החרדית-ליטאית. קשה להם להתמודד עם הייחוס שלו ועם גדולתו בתורה. הרב, אלמן ללא ילדים, הוא בנו של הרב שלמה זלמן אויערבך, שהיה מראשי הפוסקים של העולם החרדי. כמו אביו, גם הוא ידוע כמי שלא קם מספרי התלמוד והגמרא, ועליהם הוא גם מניח את הראש בלילה. כך הוא נח ולומד, מנמנם ולומד, ולכן גם איש לא היה דורש ממנו ללכת לצבא. הרב מחזיק תחת ידיו קרוב ל-2,000 משפחות ברחבי הארץ. זו חצר בסדר הגודל של חסידות בעלזא הנחשבת, שעושה הרבה יותר רעש ומחרידה את הציבור החרדי כמעט מדי יום.
  
השבוע פרץ לאוויר העולם סיפור הקלטות הסתר שביצעו אנשים בתוך ביתו של הרב שטיינמן בבני ברק. החשד נפל על אנשי הקומנדו של הרב אויערבך בישיבת פוניבז'. חיים אפשטיין, סגן ראש העיר ירושלים, מאנשיו של אויערבך, מכחיש כל קשר ואומר שמדובר בסכסוך פנימי. כך או כך, ההקלטות הללו הופצו בכל אתר חרדי אפשרי ודרך קבוצות הווטסאפ ועוררו מבוכה גדולה, גם עניינית וגם ערכית. לפי ההקלטות, אנשי הרב שטיינמן מנהלים, רחמנא ליצלן, מגעים עם רשויות הצבא בענייני הגיוס. מבחינת הרב אויערבך, היה מדובר בהוכחה חד-משמעית כי שטיינמן הפך להיות איש של פשרה הפוגע בציפור הנפש של החרדים. כלומר, הוא מוכן לראות תלמידי ישיבה במדים.

הסיפור הוא כמובן אחר. שטיינמן ואנשיו מתנגדים לגיוס חרדים. הם תקיפים בעמדה, אבל פשרנים בטקטיקה. אם צעיר חרדי בן 17 בקהילה שלהם מקבל צו גיוס ראשון, הוא פונה לראש הישיבה שלו, שפונה לעסקן המתאים, שסוגר על דחיית גיוס. אצל אויערבך זה אחרת. מי שמקבל צו גיוס חייב לזרוק אותו לפח. כל משא ומתן עם הרשויות נחשב אצלם חילול הקודש. "בכל משא ומתן יש גם מתן", אומר אפשטיין. "מה המתן? שילכו לצבא או לנח"ל החרדי או שידחו קצת את הגיוס. הרב אויערבך לא רוצה להיכנס למסלול הזה בכלל".

אנשי שטיינמן נכנסו להיסטריה אחרי פרסום ההקלטות. איש לא אוהב שקושרים את שמו עם פשרות הגיוס. הם לא ידעו איך להתמודד עם הפרשה והכפישו את חסידיו של אויערבך, שבינתיים מחככים את ידיהם בהנאה. גם הפרסומים המביכים האחרים שיצאו מבית הרב שטיינמן גרמו להם עונג שבת. באחת השיחות נשמע אדם שאומר כי "הצדיק ישן, עוד מעט הוא יקום, ילך לשירותים ונשאיר אותו שם". עד לרגע זה לא ברור מי הצדיק שאמור לבלות את יומו בשירותים.

מי היורש?

הכל מתחיל, נגמר וייגמר במאבקי ירושה ושליטה מחודשת. הרב אלעזר מנחם שך, שהיה הרב החשוב ביותר בעולם הח רדי-ליטאי, הלך לעולמו בסוף המאה הקודמת. לפני מותו קבע כי הרב יוסף שלום אלישיב ימשיך את דרכו.

הרב אלישיב היה גדול בתורה, אך חסר אמביציות של מנהיג. הוא מעולם לא כתב ספר או נשא נאום חוצב להבות, אף שהיו לו פסיקות חשובות לאורך השנים. בכהונתו התחוללו קרבות הנהגה בין שטיינמן ואויערבך, שהגיעו לשיאם אחרי מותו של הרב אלישיב. שטיינמן התגלה כאיש יוזם ואקטיבי, אבל פרקטי במידת האפשר. אויערבך, כאמור, הוא רב קשוח שלא רוצה שום קשר עין עם העולם החילוני. נטורי קרתא בסגנון קצת יותר מתון.

לפני שנה וחצי החליטו אנשי שטיינמן להדיח אדם בשם נתי גרוסמן, שהחזיק תחת ידיו את הביטאון הליטאי המוביל "יתד נאמן". הטענה הייתה כי גרוסמן, אחת הדמויות הממולחות בשטח, משתמש בעיתון כדי להמליך את אויערבך על הציבור, וכי הוא מפרסם מאמרים שבזים לשטיינמן. ההדחה של גרוסמן נעשתה בן לילה. הוא נזרק מחדרו, המפתחות במערכת העיתון הוחלפו, ועל הדרך הושחתו גם הרהיטים והמחשבים.

התקרית הזו מסמלת את הפילוג הגדול. אויערבך ואנשיו התבצרו בחצר משלהם ואימצו עמדות מיליטנטיות, שהיו בעיקר התרסה נגד שטיינמן. הם גייסו גם מיליונר רוסי, אולג מליס שמו, איש אמונו של הרב הליטאי פנחס גולדשמיט שחי ברוסיה. מליס הוא השלדון אדלסון של אויערבך, ולפי אחת השמועות הקים ומימן את עיתון הקהילה "הפלס".

"הציבור שלנו צריך להיות בתוך הגטו, להסתגר ולא לצאת לשום מקום", מסביר ישעיהו וויין, סגן עורך העיתון. וויין טען לא מזמן כי הרב שטיינמן ומקורביו "לא אומרים שלום בלי לקחת כסף". הציבור החרדי רתח, ואילו וויין סבל מהתנכלויות ואיומים. הרב אויערבך, בכבודו ובעצמו, הגיע לביקור הזדהות אצל וויין במודיעין עילית ותמך בדברים הקשים שנאמרו על שטיינמן.

הפילוג הגדול הפך גם לפוליטי. בבחירות המוניציפליות האחרונות הריץ אויערבך את רשימת בני תורה בכמה מקומות בארץ. בירושלים הוא העמיד את המועמד אפשטיין, ובעצם שבר את השורה החרדית שהתייצבה מאחורי משה ליאון והכריע את הבחירות לטובת ניר ברקת.

אפשטיין הפך לסגן ראש העיר, אף שהרשימה שלו קיבלה מנדט אחד בבחירות למועצת העיר. אויערבך הריץ מועמדים גם בבני ברק ובמודיעין עילית, שנבחרו למועצות העיר, אבל איש לא יעז לצרף אותם לקואליציה.
ירבה ויפרוץ

הקרע בין הצדדים הוא בלתי נתפס. הרב חיים קנייבסקי, מי שנחשב מקובל בעל סגולות ואחד הפופולריים בציבור החרדי, לא מפסיק לקלל ולהשמיץ את אויערבך בכל הזדמנות. אם הרב אויערבך תכנן לרשת את הרב שטיינמן בן ה-100, אומרים, בא הרב קנייבסקי ומחק את האופציה הזו למשך מאה השנים הבאות. על הרב אויערבך ואנשיו הוטל חרם לא פשוט. בציבור החרדי הכללי הוא לא מקובל, לאירועים נחשבים הוא לא מוזמן, בעיתון שלו לא מפרסמים. בעיני רבים הוא הפך לראש כת משונה ומתבדלת. "זה קרב קשה ואכזרי מאין כמוהו", מודה וויין.

אנשי שטיינמן אומרים שאצה לאויערבך הדרך. אילו היה ממתין, הירושה הייתה נופלת לידיו כפרי בשל. בחצר של אויערבך לא מתרגשים וחוזרים על הפסוק: "כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ". וויין : "לפני שנה וחצי, כאשר פיטרו את גרוסמן, אמרו שיש לנו רק 160 משפחות. עשינו אירוע ראשון באולמי'היכלי מלכות' בבני ברק, באו 3,500 איש . עשינו כנס בבנייני האומה, הגיעו 10,000. הלכנו לבחירות בשלוש ערים, הבאנו 15 אלף קולות. אנחנו גדלים בקצב מסחרר. לא יעזור להם כלום".
  
עכשיו התקבלה החלטת בג"ץ, שעוצרת כידוע את הכספים לישיבות שלא ישלחו תלמידים לצבא. שני הצדדים טוענים בלהט שניצחו לאורך כל הדרך. אנשי שטיינמן אומרים שלא צריך ללכת עם הראש בקיר וכי הלחץ המתמיד ברמה הפוליטית הצליח להביא לפשרות מרחיקות לכת בחוק לשוויון בנטל, ובסופו של דבר יימצא חוק נוח, שלא יהיה שונה בהרבה מחוק טל. אנשי אויערבך מגחכים: "הרב אמר תמיד שלא ייצא שום דבר מהשיחות איתם. בא בג"ץ והוכיח שצדקנו".

וכך זה יימשך. ביום שלישי הרגשתי את המתח והחשדנות הזו מקרוב. הנוכחות שלי בשיעור של הרב אויערבך עוררה לחשושים. עברתי תחקיר קצר. בדרך למכונית עקבו אחריי התלמידים וצילמו מקרוב. ההסברים שלי שאני לא חוקר פרטי, מקליט בסתר או איש של שטיינמן לא התקבלו

No comments:

Post a Comment