Millions Missing From ZAKA

Yehuda Meshi-Zahav

Yehuda Meshi-Zahav and his brothers are alleged to have misled and deceived donors, and may have pocked millions of dollars in donations.

Ma'ariv's weekend edition has a long expose in Hebrew on Yehuda Meshi-Zahav, Eidah Charedis' former chief operations officer /street captain who left his anti-Zionist roots after witnessing the aftermath of a terror attack, and ZAKA, the disaster response organization he founded in response.

Yehuda Meshi-Zahav has his own ZAKA organization that is separate from the ZAKA he started years ago, but few people realize this.

He and his family raise money for that newer ZAKA but don't tell donors that it is different from the original ZAKA.

They get people to donate ambulances and EMT vehicles but don’t actually buy any with the donors’ money, and the donors’ money doesn’t reach the original ZAKA even though Meshi-Zahav still uses the original ZAKA's tax I.D. number. Meshi-Zahav’s ZAKA allegedly has an agreement with the original ZAKA that allows this, but Meshi-Zahav is supposed to give 40% of what his ZAKA raises after expenses to the original ZAKA. However, no money has been given to it by Meshi-Zahav's ZAKA.

The original ZAKA is in extreme financial difficulty. The Israeli government’s investigation into the financial collapse of the original ZAKA and millions of dollars missing from its accounts has revealed a lot of the information Ma’ariv printed. Meshi-Zahav apparently used ZAKA as a personal piggy bank, using its accounts to buy groceries and pay for vacations.

Besides their ZAKA shenannigans, Meshi-Zahav and his brothers are also allegedly involved in criminal activity and misbehavior outside ZAKA. One of the brothers was convicted of casino fraud in Las Vegas.

Moshe Meshi-Zahav was arrested in 2003 for molesting minor girls. He preyed on girls from poor families and apparently forced them to perform sex acts for him. The crimes allegedly took place in ZAKA vehicles.

Shmarya Rosenberg • FailedMessiah.com
----------------------------------------------------------

קורי משי: לאן נעלמו תרומות המיליונים של זק"א

מתנדבי זק"א מגיעים ראשונים לכל זירת פיגוע ועוסקים במלאכה הקשה מכולן, אך תחקיר "סופשבוע" חושף איך זרמו באין מפריע מיליוני שקלים מכספי תרומות המיועדים לעמותה, לכיס החברה הפרטית שבה מעורבת משפחת משי-זהב. הם שימשו, בין השאר, למימון חופשות, קניות במכולת וכרטיסי טיסה. "אוסף של עלילות"

בשעת ערב, עורך הדין ורואה החשבון התל אביבי שמשון מרון. "ודאי שמעת על עמותת זק"א" פתחה הצעירה שמעבר לקו. "מדובר בארגון שעושה עבודה חשובה מאוד ואנחנו זקוקים לסיוע שלך כדי לקיים את הפעילות שלו".

למטלפנת לא היה מושג על מי נפלה. עו"ד מרון משמש מטעמו של בית המשפט המחוזי בירושלים כנאמן להסדר הנושים של עמותת זק"א, אחרי שזו נקלעה כמה שנים קודם לכן לקשיים כספיים, והותירה עובדים, ספקים, חברות מסחריות ואת רשויות המס עם חובות כבדים.

לפי ההסדר שנחתם בשנת 2009 אמור הנאמן לקבל 28 אחוז מכל אגורה שנכנסת לקופת זק"א, ובכסף הזה לשלם לבעלי החוב את מה שמגיע להם.

מרון, מופתע מהשיחה, הודיע לצעירה שישמח לתרום אם רק תואיל לשלוח לו את פרטי החשבון שאליו הוא אמור להעביר את הכסף, בצירוף טופס לפי סעיף 46 למס הכנסה, המאפשר לתורם לקבל זיכוי במס על התרומה שלו.

כספים זורמים

כשהנייר המבוקש הגיע, מרון שפשף את עיניו בתימהון. האישור על התרומה ניתן בשמה של עמותת זק"א, זו שאיתה הוא עובד ביומיום ושאת חובותיה הוא מונה לשלם, אלא שפרטי חשבון הבנק שצורפו לנייר הזה - החשבון שאמור היה לקבל את התרומה שלו - היו של חברה פרטית שאת שמה לא שמע מעולם: "זק"א חסד של אמת - ארגון בינלאומי לאיתור חילוץ והצלה בע"מ".

כאזרח שומר חוק נראה היה למרון שהוא עלה על פרשיית הונאה גדולה, שבמסגרתה כספי תרומות לעמותת זק"א זורמים לקופתה של חברה פרטית, בעוד התורמים לא יודעים עליה דבר וחצי דבר. כנאמן להחזר חובם של הנושים, מרון גילה שכספים זורמים סביב זק"א מבלי שהוא יודע עליהם ובעיקר מבלי שהוא יכול לשים את ידו על 28 האחוזים
שמיועדים לבעלי החוב, כפי שפסק בית המשפט.

בדיקה פשוטה ברשם החברות העלתה ממצא מרתק עוד יותר. בין בעלי המניות של החברה הפרטית, שאוספת לכאורה כספים עבור העמותה ומשתמשת בשם דומה, נמצא גם לא אחר מאשר יהודה משי-זהב, מי שייסד את העמותה המוכרת, ואחיו הצעיר, רמי, מנהל אותה.

עו"ד מרון מיהר למפלג הונאה במחוז ירושלים כדי להגיש תלונה ובמקביל פנה לבית המשפט המחוזי בעיר, שעוקב אחרי הסדרי החובות של זק"א, "בבקשה דחופה למתן הוראות שעניינה חשיפת מעשי תרמית והטעיה שמבצעת החברה, תוך התרמה של סכומי כסף ניכרים מהציבור הרחב, במסווה של התרמה למטרות העמותה ותוך שימוש במסמכי העמותה שלא כדין, ומבלי שזו מעבירה את כספי ההתרמות לעמותה".

כשהקופה התחילה להידלדל

את רגע לידתו של ארגון זק"א אפשר לסמן איפשהו בשנת 1989, סביב פיגוע האוטובוס בקו 405 שדורדר לתהום בדרך לירושלים. קבוצה של חרדים החלה אז לעסוק באיסוף חלקי גופות בזירת הפיגוע והמשיכה בעבודת הקודש הזאת גם בפיגועים הבאים.

יהודה משי-זהב היה בקבוצה, ובעקבות מאבקים פנימיים בין חבריה הקים כעבור שמונה שנים עמותה משלו. ימי האינתיפדה והטרור שהשתולל ברחובות הפכו אותו ואת אנשיו למוכרים בכל בית בישראל.

משי-זהב, על כך לא יחלקו גם יריביו הרבים, הוא בולדוזר של עשייה. גם עשייה של מצווה והתנדבות, גם אמן ענק של יחסי ציבור. התקשורת החילונית, שהכירה אותו מימי פרחחותו כקצין המבצעים של העדה החרדית, התאהבה במהירות במשי-זהב החדש.

משי, כפי שהוא מכונה, החזיר לה אהבה וידע לספק לה תמיד את סיפורי הצבע שהיא כל כך מחפשת. לפני שבוע סיפר ברדיו כיצד בצונאמי ביפן לימד את היפנים לספור איתו ביידיש. בעבר ידע לגייס את נשיא גרמניה לארגונו ואף הוציא לו כרטיס חבר.

כמו שטיבל

ימי הפיגועים היו ימים של אינספור פעילויות, ובמקביל של זרימה בלתי פוסקת של תרומות. עם הכסף הלך משי-זהב והרחיב את הפעילות. אופנועים, אמבולנסים, ערכות החייאה. משלחות יצאו לכל פעילות קטנה בחו?ל עם צוותי ענק. הוצאות השכר גדלו פי שבעה. ואז החלה השקיעה.

כתבות שחשפו תרגילים שעשתה העמותה כדי למשוך תורמים, יחד עם מחוות מנקרות עיניים כמו ג'יפ חדש שנרכש עבור משיזהב והירידה בהיקף הפיגועים - הפחיתו את התרומות. הקופה החלה להידלדל. כשהנושים פנו לבית המשפט וזה מינה לעמותה מפרק, נאלץ משי-זהב להודות בכישלונו בניהול ולפנות את מקומו.

ליו"ר מונה אז מחותנו, דודי זילברשלג. משיזהב הנעלב זז הצדה אבל לא בלי מלחמה על כבודו הרמוס. "אי אפשר לפטר אותי מזק"א", אמר . "זק"א זה יהודה משי-זהב ויהודה משי-זהב זה זק"א

לקראת סוף 2008 פנה זילברשלג אל אהרל'ה צור, בעבר ראש המועצה האזורית חוף עזה. "העסק הזה מנוהל פה כמו שטיבל, בוא תנהל אותו כמו שאתה יודע", ביקש . צור השיב בחיוב ומונה למנכ"ל. הוא מצא עמותה שהמילה האחרונה בה היא של משי-זהב, אף שבאופן רשמי לאיש אין בה שום תפקיד ניהולי. צור נהג בו בזהירות. מצד אחד ניסה לרסן אותו. מצד שני ידע שבלעדיו אין לעמותה תקומה. משי-זהב הוא מותג.

אז איפה הכסף

המידע החדש, שסיפק עו"ד שמשון מרון, הביא לתפנית בהליך המשפטי המנומנם שליווה במשך שנים את פרויקט ההבראה של זק"א. לבקשתו של מרון, זימן השופט דוד מינץ את רמי משי-זהב, מנהל החברה, והורה לו למסור את הדוחות הכספיים המבוקרים שלו לשנים האחרונות. מרון היה נחוש לגלות כמה כסף מסתובב סביב העמותה מבלי שאיש יודע לעקוב אחריו.

משי-זהב הצעיר, שניסה למשוך זמן, טען שרואת החשבון שאיתה עבד איבדה את כל החומר החשבונאי. השופט, שלא אהב את ההתמהמהות, החל להטיל על החברה הוצאות עבור כל עיכוב והורה להעביר למרון את הכל, "בין שמדובר בקבלות, ברישומים ידניים ובין שמדובר בכרטסת או רישומי מחשב".

על אף שרמי העביר את המסמכים בכמה פעימות ובאופן חלקי בלבד, מהחומר שנאסף בכל זאת עלתה תמונה מדהימה. בארבע וחצי השנים שקדמו לבדיקת הנאמן אספה החברה הפרטית, כשהיא משתמשת באישורי מס הכנסה של העמותה ומנפיקה קבלות על שמה, תרומות בסך כולל של לפחות 8.5 מיליוני שקלים.

בדיקת הדוחות הכספיים והמאזנים של העמותה, זו שלכאורה עבורה נאספו סכומי העתק הללו, העלתה כי למעט כמה פירורים לא הועבר כמעט כלום מהכסף הזה לחשבון הבנק שלה. אז איפה הכסף? זו הייתה ונשארה השאלה הגדולה. בשלב מסוים טען רמי משי-זהב בבית המשפט כי זה שנים ישנה הסכמה בין העמותה לבין החברה לפיה החברה אוספת תרומות, לוקחת לעצמה החזר עבור ההוצאות שהיו לה ומהסכום שנותר משאירה אצלה עוד 40 אחוזים.

החישוב הזה, גם אילו פעל כסדרו (והוא לא), היה אמור להשאיר בחברה הפרטית שיהודה משי-זהב הוא בעל מניות בה ואחיו מנהל אותה, כמעט מחצית מכל שקל שנתרם לזק"א. עכשיו נותר לברר שתי נקודות. האחת, מי אישר לחברה לקחת לעצמה עמלה שכזו? השנייה, לאן הלך החצי האחר, קרי הכספים שלכל הדעות היו אמורים לעבור לעמותה אולם משום מה לא הגיעו אליה מעולם.

איסוף כספים אינטנסיבי

שמשון מרון, עורך דין עיקש וקפדן, דרש מבעלי החברה להציג מסמך שבו מאשרת להם הנהלת העמותה לגזור על גבה את הקופון הנאה בסך מיליוני שקלים שהיא גוזרת. מסמך כזה, התברר במהרה, לא קיים בשום מקום. יתרה מכך, שורת מכתבים שקיבל רמי משי-זהב במהלך השנים מהעמותה וממנהליה מלמדת כי אלה הורו לו במפורש להפסיק להתרים כספים עבור העמותה ובעיקר לחדול מלעשות שימוש באישור סעיף 46 שלה.

כך, לדוגמה, כבר ביום 22.2.06, שמונה חודשים לאחר שקמה החברה, כתב רואה החשבון משה גלבלום, מי שקדם למרון בתפקידו, לרמי משי-זהב: "אבקשך במיידית לחדול להתרים בשמה של העמותה תרומות ובוודאי לחדול משימוש בקבלות הנושאות את שמה".

"כפי שציינתי בפניך מספר פעמים הוצאת קבלות עם הזכרת סעיף 46 על שם עמותת זק"א אצלך בחברה אינה תקינה ויש להפסיקה לאלתר", כתב לו גם המנכ"ל אהרל'ה צור בפברואר 2009, "בכל מקרה, אבקשך לא להוציא עוד קבלות הנושאות את סעיף 46 או כל מסמך אחר של העמותה. ניתן להוציא קבלות מסוג זה במשרדי העמותה ורק אם הכסף מופקד בחשבון העמותה".

כעבור שלושה חודשים שלח צור לרמי משי-זהב מכתב נוסף. "ישבנו מספר פעמים אך בכל פעם עלה תירוץ אחר מדוע אינך יכול לשים על השולחן את הניירת ולהציג את הסכומים המדויקים שאותם החברה שאתה מנהל חייבת להעביר לעמותת זק"א..."

"אם תוך שבעה ימים לא נשב להתחשבנות, לא תהיה רשאי עוד להשתמש בשם זק"א לא לצורך איסוף כספים ולא לכל מטרה אחרת... ברצוני להדגיש כי הוצאת קבלות על שם עמותת זק"א עם סעיף 46 על ידכם הנה למיטב הבנתי בניגוד לחוק ואתה מתבקש להפסיק פעילות זו לאלתר".

עוד שלושה חודשים עברו והפעם כתב לרמי עורך הדין של עמותת זק"א. "הנך נדרש לחדול מיידית מעשיית שימוש בשמה של מרשתי וכמובן בשימוש בפנקס הקבלות של מרשתי". המכתבים הללו לא הועילו. רמי משי-זהב המשיך באיסוף הכספים האינטנסיבי. מחציתו נשארה אצלו לפי ההסכם שמעולם לא אושר בכתב על ידי איש. מחציתו השנייה מסתובבת במקומות שונים ומשונים אבל לא הגיעה לקופת העמותה.

לא הבטחנו אמבולנס

אל תוך הערבוביה הזו שבין העמותה, זו שכולם מכירים מהטלוויזיה, לחברה, זו שלוקחת את הכסף, נקלע באלגנטיות לפני כמה שנים יהודי טוב, מקס פסקין שמו, המתגורר בברזיל. לפני ארבע שנים הוא הגיע לישראל במסגרת ביקור שערך ארגון הבונדס ליהודים בעלי ממון מהתפוצות.

תוכנית הביקור הייתה ממוקדת למדי. סיבוב בעוטף עזה, מורשת קרב על קסאמים, פגישות עם אזרחים מבועתים ותרומה נדיבה לסיום. פסקין, שהסתובב בשדרות וחוויות היומיום הקשות של התושבים נגעו ללבו, פתח את ארנקו וביקש לתרום אמבולנס. בתיווכו של הבונדס נוצר הקשר בין הנדבן הדרום אמריקאי לארגון זק"א, וב-27 באוגוסט 2008 שלח פסקין ארצה 60 אלף דולר בהעברה בנקאית.

לזק"א, כדאי להזכיר, יש עבר לא ממש מזהיר עם סיפורי התרומות הללו. לפני שנים חשף "מעריב" כיצד הותרמו כמה תורמים עבור אותו אופנוע, כשהשלט שעליו הוחלף לפי הצורך. כך או כך, פסקין, שביקש רק לוודא שהכסף אכן הולך למקום הנכון, המתין מעט לפני שהחל לדרוש הסברים.

"אני רוצה לדעת מה נעשה בכסף שהעברתי", ביקש . בזק"א, כך סיפר בהמשך בתביעה שהגיש לבית המשפט, החלו לגרור אותו. נחזור אליך מחר, ניתן לך תשובה בימים הקרובים, חכה עוד קצת. פסקין התרגז. הוא דרש הוכחה מיידית שהכסף שתרם הלך לרכישת אמבולנס. בזק"א לא יכלו לספק הוכחה כזו, בעיקר משום ששום אמבולנס לא נרכש.

לאן בכל זאת הלך הכסף? את זה גם פסקין ניסה לברר. כשעברה חצי שנה מיום שביצע את ההעברה הבנקאית ותשובה סבירה לא קיבל, נמאס לו והוא הגיש תביעה לבית המשפט. בעמותת זק"א היתממו. אנחנו, הודיעה עמותת זק"א בכתב ההגנה שהגישה, בכלל לא מכירים את פסקין ובוודאי שלא קיבלנו ממנו ולו אגורה שחוקה.

שיטה קלוקלת

פסקין, רגע לפני שהתפוצץ מכעס, הגיש לבית המשפט צילום חגיגי שלו עם אנשי זק"א, יחד עם תעודה שקיבל מהם. "תעודת הוקרה מוענקת בזאת לידידנו החשוב מקס פסקין ומשפחתו עבור פעילותו המבורכת, תרומתו החשובה ועמידתו לימין ארגון זק"א", נכתב בה. "יהי רצון שזכות מצווה זו תעמוד לו להתברך מפי עליון". על התעודה התנוססו חתימותיהם של יהודה משי-זהב בכבודו ובעצמו יחד עם יו"ר העמותה דודי זילברשלג.

פסקין אולי רצה לתרום לנו, הסבירו לבית המשפט, אבל נתן את הכסף למישהו אחר לגמרי. להוכחת הטענה הזו הצביעו בעמותת זק"א על פרטי חשבון הבנק שאליו הועבר הכסף. זה היה חשבון הבנק של החברה הפרטית של יהודה ורמי משי-זהב, מספר החשבון שנתנו לו בזק"א, החשבון שכל העברה כספית אליו משאירה באופן אוטומטי כמעט מחצית מהסכום בקופת החברה כעמלה.

עמותת זק"א הודיעה לבית המשפט כי מבחינתה מי שקיבל את כספו של המיליונר היא החברה הפרטית ולא היא. לחברה הייתה תשובה משלה. נכון, הודו באי כוחה, אנחנו קיבלנו את הכסף אבל אנחנו לא הבטחנו לפסקין שום דבר. אם מישהו הבטיח לו אמבולנס זה לא אנחנו. את כספי התרומה העברנו לעמותה. אנחנו לא בסיפור הזה. יהודה משי-זהב, שמקבל משכורת מהעמותה ומחזיק במניה בחברה, מחזיק בסיפור הזה בשניכובעים.

עו"ד נעמה צורף, שייצגה את פסקין, לא האמינה למה שקורה מול עיניה. אלה טוענים שלא קיבלו את הכסף. אלה טוענים שקיבלו את הכסף אבל לא הבטיחו שום אמבולנס. "המבקשת (העמותה - ק"ל) מצאה לה שיטה קלוקלת לקבלת תרומות מגופים ברחבי העולם תוך שימוש בשמה ובמוניטין שיצא לה, ואולם כאשר היא נדרשת לעמוד בהתחייבויותיה, היא מגלגלת עיניים לשמים וטוענת שהתרומה הועברה ל"גוף אחר.

"באופן תמוה", הוסיפה , "מי שמציג את עצמו כבעל תפקיד בכיר בעמותה הוא גם בעל המניות בחברה". היום נמצא התיק בגישור ושני הצדדים מעריכים כי הסכם ייחתם ביניהם בקרוב. במסגרת ההסכם הזה תידרש העמותה לרכוש סוף סוף את האמבולנס.

אצלנו הכל תקין

בינתיים שמשון מרון קיבל את החומר החשבונאי מהחברה והשווה אותו למאזני העמותה. הוא ציפה לראות את הכס- פים שהתרימה החברה עבור העמותה מגיעים לקופתה של האחרונה. הוא גם ציפה לראות 28 אחוז מכל העברה כזו מגיעים אליו, כפי שפסק בית המשפט, על מנת לשלם לנושים. נאדה.

ממצאי הבדיקה, כפי שהעביר לבית המשפט, לימדו כי לפחות לפי הניירות קיבלה החברה בשנת 2007 1.6 מיליון שקל תרומות ולא העבירה אגורה אחת לעמותה. מצב דומה היה גם ב-2008 שבה הותרמו למעלה מ-1.5 מיליון שקל. בסך הכל, כאמור, התרימה החברה על סעיף 46 של העמותה 8.5 מיליוני שקלים מתחילת 2007 ועד למחצית 2011. למעט סכומים קטנים, כספי התרומות לא הגיעו לעמותה.

גם ההעברה המשמעותית ביותר, 150 אלף שקל, נכנסה לקופת העמותה רק בשנה שעברה ולאחר שרמי משיזהב הוזמן לחקירת משטרה בעקבות התלונה שהגיש מרון. משטרת ישראל סגרה אז את תיק החקירה, מרון ערער על סגירת התיק וזה נפתח בימים אלה מחדש.

לפני כמה חודשים הודיע רמי משי-זהב לבית המשפט כי אמנם לא העביר כספים לקופת העמותה וגם לא למנהליה הרשמיים, אבל בכספי 60 האחוזים שהיה צריך להעביר, מימן פעילויות שונות של העמותה ושילם לספקים שונים שלה. השבוע פגשתי אותו. מבחינתו, כל ההתנהלות שלו ושל אחיו תקינה לחלוטין.

הטלפניות שלך מתקשרות לאנשים ומבקשות מהם לתרום לפעילות של זק"א. הם תורמים במיטב כספם מיליוני שקלים ואתה לא מעביר אותם לעמותה. יש לך הסבר סביר לזה?
"שילמתי לספקים של העמותה שבאו אלי ואמרו שהעמותה חייבת להם כסף, שילמתי לפעילויות שונות של העמותה ושילמתי למתנדבים שביקשו כסף בשביל כל מיני פעילויות".

אבל התורמים נתנו לך את הכסף עבור העמותה. מי אתה שתחליט למי אתה משלם ולמי לא? מי אתה שתחליט שאתה מפזר כסף אצל מתנדבים שבאים אליך? מי אתה שתעשה שימוש בכספי הציבור האלה שמיועדים לעמותה בלי לשאול את מנהלי העמותה ובלי לספר להם אפילו על זה. זה נשמע לך הגיוני?
"יכול להיות שהדרך הזו הייתה באמת בעייתית, אבל מה שבטוח הוא שאת הכסף הוצאתי. מה שצריך להישאר אצלי נשאר ומה שצריך לעבור לעמותה, שילמתי".

"הדרך הזו", כמו שמכנה אותה רמי משי-זהב, אפשרה גם פעילויות מגוונות בהרבה כסף מזומן. כך, לדוגמה, מספר רמי כי כשיהודה היה יוצא לפעילות של זק"א בחו"ל, היה בא אליו לפני הנסיעה ומבקש כסף. "נגיד שהוא היה צריך לנסוע לצונאמי ביפן. הייתי בודק כמה אני יכול לתת לו, הייתי מוציא לו צ'ק והיינו פורטים אותו בצ'יינג' לדולרים, כי אין מה לעשות בטוקיו עם צ'קים של זק"א. ועם זה הוא היה נוסע".

ונגיד שנתת לו ביד 20 אלף דולר במזומן לנסיעה הזו, מי אחראי אחר כך לבדוק שכל הכסף הלך ליעד ולא נשאר לאף אחד בכיס כסף מיותר או שאף אחד לא הלך לקזינו עם הכסף הזה?
"אני לא צריך לקבל מיהודה דין וחשבון על הכסף, לחלק מהכסף יש חשבוניות ולחלק אי אפשר להביא. לפעמים גם אין זמן בשביל זה".


לפשוט רגל בספא
יהודה משי-זהב נתון כבר כמה שנים, לפחות לכאורה, בצרות כלכליות גדולות. בהוצאה לפועל התנהלו נגדו, נכון לדיווח שמסר בעצמו לבית המשפט במחצית 2011, 20 תיקים על חוב כולל של 4.938 מיליון שקלים. משי-זהב, שהשתכר אז כ-9,500 שקל נטו לחודש, נדרש לשלם 3,000 שקל מהם לנושים.

בערעור שהגיש לבית המשפט ביקש להקל איתו על מנת שלא ייזרק מביתו. אלא שבמקביל לקשיים הללו, מנהל משי-זהב מערכת חיים אחרת, אופטימית הרבה יותר, כזו שלא ממש מתיישבת עם תדמית פושט הרגל שחייב מיליוני שקלים.

לפני כשנה, מעט לפני הפסח, הוא נכנס לסוכנות נופש בבני ברק והזמין חופשה משפחתית לכל החג, שבעה ימים, כולל ליל הסדר, ימי חול המועד והחג השני, במלון כנען ספא המפואר, מלון חמישה כוכבים, בצפת.

חמישה חדרים לקח משי-זהב עבור החופשה הזו, בעלות כוללת של למעלה מ-75 אלף שקל. לא רק הוא ואשתו היו שם אלא גם ילדיו הקטנים. הוא הקפיד להזמין עוד חדר לבנו (22), חדר נוסף לבתו הנשואה(20) ולבעלה וחדר נוסף לבת נשואה נוספת (28) ובן זוגה. 70 אלף שקל שילם משי-זהב במזומן, בשטרות. 5,000 שקל נוספים שילם באמצעות המחאה שגלגל.

מעקב שניהלתי השבוע אחרי ההמחאה הזו העלה כי מדובר בתשלום שניתן למטפל ירושלמי עבור טיפול בילד חריג, שהתגלגל עד למשי-זהב ומצא את עצמו מממן לו את חופשת הפסח. גם בפסח הקרוב משי-זהב לא מתכנן להישאר בבית. גם הפעם הוא מתכוון לקחת איתו את המשפחה. גם הפעם מדובר במלון חמישה כוכבים. רק שהפעם זה יהיה במלון ויקטוריה פאלאס בבולגריה. עלות החופשה החלומית היא 16 אלף שקל לזוג. את החשבון תעשו לבד.

בקיץ 2005 הסתיימה החופשה המשפחתית של משי-זהב במבוכה רבתי. משי לקח אז את המשפחה למלון בקיבוץ לביא, על אם הדרך בין צומת גולני לכנרת, הזמין חמישה חדרים ושילם את החשבון, 5,266 דולר, בשתי המחאות.

מנהל המלון, יצחק פלנזר, סיפר אחר כך למעריב כי כשההמחאות חזרו מהבנק כלעומת שבאו הוא ניסה להוציא ממשי את הכסף, אך ללא הצלחה. כשנאלץ לפתוח תיק בהוצאה לפועל וגילה שהוא בהחלט לא הראשון, הוציא פלנזר מכתב כועס ל-350 בתי המלון שפועלים תחת התאחדות בתי המלון

"ברצוננו לידע אתכם שמר יהודה משי-זהב חייב למלון קיבוץ לביא בעבור אירוח פרטי סך של כ-25 אלף שקל. נגד מר משי-זהב נפתח תיק הוצאה לפועל והתברר שיש לו תיק איחוד שחובותיו עברו את המיליון שקל. מאחר שמדובר ביהודי מוכר עלולה להיות נטייה לתת אמון בו ובהמחאותיו

יש להם אח

בחזרה לימינו, רמי משי-זהב ניסה לשכנע את בית המשפט ששילם סכומים גבוהים עבור הוצאות שוטפות של העמותה. לשם כך הגיש ערימה של תשלומים שהוציא, לכאורה, מקופת החברה, עבור מימון פעילותה של העמותה. אף שמדובר ברשימה קטנה, חלקית ומדגמית, היא מרתקת עד מאוד.

יש בה תשלומים שבאו מכספי תורמים ומימנו רכישות במכולת, חברה להפקה אירועים, סוף שבוע בבית המלון היוקרתי "כינר" שעל שפת הכנרת בכעשרת אלפים שקל וגם טיסות לחו"ל. הרבה טיסות לחו"ל. טיסות של יהודה והרבה יותר מזה טיסות של משה.

מי זה משה? משה, 51, הוא אח נוסף של יהודה ורמי. בצעירותו נשלח לארצות הברית, הסתובב שם עשר שנים, חי בברוקלין ופרנס תעשייה של שמועות על עיסוקיו השונים. הוא הציג את עצמו כאיש עסקים ונהג ברכב מפואר עם נהג צמוד. בשנות התשעים היה מעורב עם עוד כמה ישראלים בפרשה שעניינה ניסיון להונות בתי קזינו בלאס וגאס, פרשה שהסתיימה מבחינתו בחצי שנה של מאסר בכלא פדרלי. בסוף 1994, כשהשתחרר, שב ארצה.

משה משי-זהב פיתח עם השנים קשרים יוצאים מגדר הרגיל בפנמה, במקסיקו, בברזיל ובונצואלה. אחיו הצעיר רמי מדבר עליו כעל מי שעם ההיכרויות שלו הוא יכול בהינף אצבע להזיז הר. בזק"א הוא מוכר כבר שנים כמי שנוסע הלוך ושוב למסעות התרמה בחו"ל. פה ערב עם עשירי הקהילה, שם ארוחה למוזמנים שפותחים את כיסיהם. האח רמי מעיד שערבי ההתרמה הללו הניבו בעבר תרומות ענק.

לפני קצת יותר משלוש שנים, כאמור, נכנס אהרל'ה צור לתפקיד מנהל העמותה. צור שמע הרבה על משה, וכשזה יצא למסע התרמה במקסיקו, הוא חיכה בקוצר רוח לשובו. כשחזר ולא הכניס גרוש לקופת העמותה, החליט לא לאפשר לו לתור עוד בעולם ולגייס כספים בשמה.

צור המתין עד לנסיעה הבאה של משה לפנמה, וכמה ימים לפני שהמריא זימן אותו אליו. אם לא תחתום עכשיו על חוזה שיבהיר כמה כסף מההתרמה שלך נכנס לעמותה, הזהיר את משה, אני שולח עוד היום מכתב לכל עשירי פנמה ומודיע להם שאתה מתחזה ושיידעו שהכספים שלהם לא מגיעים לזק"א כמו שהם אולי חושבים. רמי הגדיר השבוע את המהלך הזה "סחיטה".

כך או כך, משה העדיף לא לחתום על חוזה אבל ניאות להשאיר לצור מקדמה של 40 אלף שקל. צור קבע השבוע, בתשובה לשאלות שהפניתי אליו, שזה היה הסכום היחיד בתקופת כהונתו כמנהל העמותה שהכניס אליה משה מהתרומות שאסף. השבוע ביקשתי את תגובתו של משה משיזהב, אולם זה עשה הכל כדי להתחמק. הודעות שהושארו לו לא נענו. למסרונים שנשלחו אליו לא חזר.

כשרמי ביקש לשכנע את בית המשפט שהוא מממן פעילות של העמותה, הוא הציג בין השאר גם כמה מחשבונות כרטיסי הטיסה של משה. נכון שקצת מוזר שבעמותה, זו שהייתה אמורה ליהנות מהטיסות הללו, לא ראו מהן דולר, אבל המדגם הזה מעניין למרות הכל.

70 אלף שקל עבור טיסות של משה לחו"ל בשנים האחרונות משקפים המסמכים החלקיים הללו. מסמך שהציג לי רמי משי-זהב השבוע מלמד על 68 אלף שקל נוספים. החברה הפרטית שאותה מנהל רמי, כאמור, מתייחסת אל המימון הזה כאל כספי תרומות שהיא מעבירה לעמותה. העמותה, כאמור, לא רואה שקל מהטיסות של משה משי-זהב. לאן הולך בכל זאת הכסף? "כל הכסף עובר אלינו לחברה", אומר רמי משי-זהב. "הוא מתרים עבורנו".

כבוד היושב ראש

כשבאחד מההליכים ביקש עו"ד שמשון מרון מרמי להבהיר מי בעמותה אישר לו להוציא את הכספים שמיועדים לפעילות העמותה, השיב לו "יו"ר הארגון" - כך מכנה רמי משיזהב את אחיו יהודה. לבית המשפט הוא גם הציג מסמכים בחתימתו של יהודה שמורים לו לאן להעביר את הכספים שהתרים

יהודה מציג את עצמו בתואר הזה אף שכאמור אין לו בעמותה שום תפקיד רשמי, ודאי שלא יו"ר. מבחינתו של רשם העמותות ומבחינתה של מדינת ישראל הרשמית את העמותה מנהל אהרל'ה צור ובראש ההנהלה יושב דודי זילברשלג. ליהודה אין סמכות לחתום על המחאה של העמותה, ממש כפי שהוראות התשלום שלו אינן מחייבות איש.

"הוא חותם על כל מיני ניירות בשם יושב ראש אבל זו פיקציה. הוא יכול לקרוא לעצמו גם מלך זק"א או קיסר זק"א", אומר גורם בעמותה, "אבל רשם העמותות מכיר שני אנשים. אהרל'ה ודודי

עו"ד מרון ניסה לברר אם צור או זילברשלג יודעים על מישהו אצלם בעמותה שאישר לרמי לשלם עבור כל ההוצאות שהוא טוען ששילם.

"לצערי, תגובתי לא תהיה חפה מהתבטאויות קשות על אודות מסכת השקרים והגזילות של מנהל החברה, שקיים באדיקות את הצו המפוקפק של 'הרצחת וגם ירשת' באופן המרושע ביותר", השיב היו"ר דודי זילברשלג במסמך הנכלל בתיק בית המשפט.

"לא די שכספי תרומות שהושגו על ידינו בעמל רב ועשו דרכם אליו נגזלו על ידו בלא להניד עפעף, אף סדרת שיקים שניתנו בתמורה חזרו ועד עצם היום הזה לא נפרעו. מעולם לא היה נוהל של בקשות לפירעון, לפחות ככל הידוע לי מצדי, של חשבונות הארגון על ידם, בפרט כאשר נודע לכל כי אף כבשת הרש נגזלת בעזות פנים ומצח. בכאב רב אני מגולל קצה קצהו של קרחון שמטיל צל כבד על עבודת הקודש של הארגון".

גם המנכ"ל צור השיב באופן דומה. "נכנסתי לתפקידי בספטמבר 2008. מאז כניסתי לתפקיד לא זכור לי מקרה שבו ביקשתי מהחברה לשלם חשבון כלשהו". שמשון מרון פנה גם למוטי פלדשטיין, המנכ"ל הקודם של העמותה, וקיבל ממנו תשובה דומה. מעולם לא דיברו איתי, מעולם לא שאלו אותי ואני לא מכיר את כל הספקים הללו שהחברה טוענת שהיא שילמה להם כביכול עבורנו. "החברה שלשלה לידיה שלא כדין מאות אלפי שקלים מתוך כספי תרומות אותם גייסה מהציבור הרחב", סיכם שמשון מרון לבית המשפט, "תרומות שהיו אמורות להגיע לעמותה".

כשהעניבה החלה מתהדקת סביב צווארו לפני כמה חודשים, פנה רמי לאחיו יהודה וביקש שיסייע לו. בצוק העתים הוא ביקש מיהודה "לאשר" לו בכתב את קיומו של נוהל ההתרמות בין החברה לעמותה, זה שלא ניתן למצוא לו שום אסמכתה כתובה. יהודה לא סירב. "בנוהל שהשתרש, אני כיו"ר הארגון מפנה פרויקטים ופעילות שנעשו על ידי הארגון בארץ ובעולם לתשלום על ידי החברה בהתאם להתחשבנות ולחשבון הפיקדון הזקוף לטובתם אצלנו", כתב .

יש שתי בעיות עם הגרסה שלו. האחת, אף שהוא מציג את עצמו כך, יהודה משי-זהב איננו יושב ראש זק"א. השנייה, מי שמכהן כמנהל העמותה כלל איננו מודע לכל התשלומים הללו שנעשים לכאורה עבור ספקים שהוא חייב להם כסף. מילא שהוא איננו מודע להם, אין לו אפילו יכולת לבדוק לאן הולך הכסף הזה שנאסף מהתורמים עבורו.

יהודה משי-זהב, צריך לומר, מציג בכל עת את הגרסה הנוחה לו לאותו רגע. כך, לדוגמה, השבוע, לאחר שהעברתי אליו שאלות לתגובה, טלפן אלי עו"ד עמית הורביץ, שהציג את עצמו כפרקליטו והסביר כי יהודה ביקש בשנים האחרונות פעמים רבות מרמי לקבל פירוט והסבר לאן הולכים כספי התרומות, אבל לא קיבל מעולם ניירות.

"ליהודה אין שום קשר לחברה", הסביר עו"ד הורביץ, "היא מתרימה והייתה אמורה להעביר את הכסף לעמותה, אבל החברה לא מעבירה את הכסף כפי שצריך."אם במסמך שהעביר לרמי אחיו כדי לסייע לו בבית המשפט הצהיר יהודה כי החברה משלמת עבור ספקי העמותה במסגרת נוהל ידוע וישן, הרי שבתשובה לשאלות שהעברתי לו מסר עורך דינו כי "אם החברה משלמת לספקים, הרי זה לא מה שסוכם". כל אחד והיהודה שלו.