נדבן רחב לב או איל נדל"ן אכזרי: תעלומת הרצח של החסיד מברוקלין

רצח אכזרי של איל נדל"ן חרדי בברוקלין מעורר תגובות מעורבות בניו יורק. בקהילה החסידית בוויליאמסבורג ביכו את מותו של מנחם סטארק, אחד מהאישים הבולטים בקהילה. מנגד, עסקיו של סטארק הקימו עליו אויבים רבים, ולא כולם התעצבו לשמע הידיעה על מותו.

יממה לאחר שגופתו המפוחמת של סטארק התגלתה בפח אשפה בלונג איילנד, למעלה מאלף בני אדם השתתפו בהלוויתו בלבה של ויליאמסברג החסידית. הם כינו אותו "עמוד התווך" של בית הכנסת ושל הקהילה היהודית, אב לשמונה שתרם רבות. 

אך גם אם סטארק היה שם נרדף לנדיבות ומעשים טובים בתוך קהילתו, היזם רכש לעצמו מוניטין מפוקפק בעבודתו, ומעורבתו בפרויקטים נדל"ניים גדולים עוררה מחלוקת רבה, לכל הפחות. הדוגמה הבוטה ביותר לכעס שעורר פועלו של סטארק היא השער הפרובוקטיבי של הצהובון "ניו יורק פוסט", בה נראתה תמונתו של סטארק עם הכיתוב "מי לא רצה במותו?".

  

השערות רבות נשמעו מאז הרצח לגבי הקשר בין המעשה למצבו הכלכלי, אולם טרם התברר מדוע סטארק, בן 39, נחטף מחוץ למשרדו במהלך סופת השלגים ביום חמישי שעבר, הוכנס למכונית ולאחר מכן נרצח. מהנתיחה שלאחר המוות עלה כי סטארק מת מחנק, וכן נראה כי הוא נחבל בגבו ובצווארו והיו סימני צריבה על העור באזור ידיו. טרם נעצרו חשודים בפרשה.

אנשי הקהילה מספרים כי ביתו היפה בשדרת רוטלדג', בו גידל את משפחתו הגדולה, היה המקום ממנו חילק את הונו לשכניו ומכריו. "הקהילה מתקיימת על תרומות", אמר גארי שלזינגר, בכיר בקהילת חסידי סאטמר, "על אנשים כמו מנחם שמסייעים לאחיהם ואחיותיהם העניים".

אך בעקבות פעילותו הענפה בתחום הנדל"ן ורשימת נכסיו הארוכה בוויליאמסברג, הפך סטארק לכליא ברק עבור פעילים חברתיים בשכונה. שני בניינים בגרינפוינט שבוויליאמסברג היוו, לדברי מבקריו, אבן בוחן לדרך בה פעל. מלון גרינפוינט היה מקום מושבם של זונות וסוחרי סמים עד שסטארק רכש את הבניין ב-2003. סטארק אמנם העלה את שכר הדירה במקום, אך הבניין נותר מוזנח כבעבר. בשנים שהמלון היה בבעלותו, העירייה רשמה נגדו עשרות תלונות על הפרות של תקנות בנייה.

השיפוץ של המבנה השני, מפעל לשעבר ברחוב בנקר שסטארק הסב לקומפלקס של לופטים מעוצבים, הביא למספר רב תלונות על עבודה ללא אישור. לאחר מכן, בעקבות ליקויים בטיחותיים חמורים, הורתה עיריית ניו יורק על פינוי הבניין מיושביו. סטארק חמק מפניות הדיירים שניסו לקבל בחזרה את הפקדונות שמסרו לו. כשהבניין נפתח מחדש ב–2012, הוא עדיין לא עמד בתקנים ודייריו התמודדו עם בעיות קשות במערכות החימום והחשמל.

סטארק ושותפו נתבעו כמה פעמים וב–2009 פשטו רגל. "זה לא משנה מי היו הדיירים, לא היה לו אכפת מביטחונם", כתבה התר לצקוס בבלוג שלה, העוסק בגרינפוינט, "הוא הצליח לחמוק מאחריות שוב ושוב". 

לא כל דייריו של סטארק מסכימים עם ההאשמות. אחד הדיירים, ג'ורדן בראון, אמר כי הוא "זעם" כששמע את ההשמצות נגד סטארק בתקשורת. "מלבד היותו נחמד מאוד, הבניין היה מתוחזק היטב. הכרתי אותו היטב והייתי מזועזע", אמר בראון שגר בבניין בבעלותו של סטארק זה שלוש שנים.

שער העיתון הפרובוקטיבי של ניו יורק פוסט עורר גם הוא מחלוקת רבה. פוליטיקאים שונים גינו את אופן סיקור הסיפור בעיתון. אריק אדמס, ראש עיריית רובע ברוקלין, ערך מסיבת עיתונאים בנושא אתמול. "ההחלטה של הפוסט היא בבחינת בגידה בערכים עיתונאיים", אמר אדמס. במסיבת העיתונאים השתתף חבר מועצת העיר שאמר כי אוסמה בן לאדן זכה לסיקור חיובי יותר בפוסט. צפו בדיווח ממסיבת העיתונאים:

  

כמה מאות בני אדם אף הפגינו אתמול במחאה על השער של "ניו יורק פוסט" ודרשו כי העיתון יתנצל. "לא משנה מה יתברר לבסוף ומה הסיפור המלא, ילדים קטנים איבדו את אביהם ואשה הפכה לאלמנה", אמר הרב משה אינדיג בהצהרה, "שער כזה הוא עלבון לכל תושבי ניו יורק".