גיבורי המשנה של פרשת דן כהן נחשפים האחים עופר, אלי לנדאו, ועזרא הראל

במשך שנים רבות שכבו במחסני חברת החשמל שתי טורבינות, שעלותן למשלם המסים קרובה למיליארד שקל, כאבן שאין לה הופכין. הנזק הכלכלי כתוצאה מהמחדל הזה הוערך על ידי בכיר לשעבר במשרד התשתיות במאות מיליוני שקלים. תענוג לעשות עסקים עם חברת החשמל - כך מתברר שוב ושוב מצלילה לפרטים הקטנים של פרשת השוחד, שבמרכזה עומד השופט לשעבר דן כהן, העצור היום בישראל עד תום ההליכים לאחר שנמלט לפרו לפני כמעט שמונה שנים.

מדינת ישראל תובעת את כהן על שקידם בשנת 2001 זכייה של סימנס במכרז של חברת החשמל לרכישת שלוש טורבינות בעלות של 370 מיליון דולר. על פי כתב אישום שהוגש נגדו, שילשל כהן לכיסו כמיליון יורו בתמורה לסיוע שהגיש לסימנס בזכייה במכרז שבו התמודדה נגד חברת ג’נרל אלקטריק.

על פי חומר הראיות שאספה הרשות לניירות ערך, בתחילה דרש כהן מנציג סימנס בישראל, אורן אהרונסון, כמעט 4 מיליון יורו תמורת שירותיו הטובים ‏(אחוז מהעסקה‏), אולם לאחר משא ומתן עיקש הצליח אהרונסון להוריד את המחיר למיליון יורו, שעברו על פי החשד לחברת קש בשליטתו של כהן במקלט המס של איי ג’רזי.

אלא שהפרשה המעניינת ביותר שקשורה למשולש סימנס־כהן־חברת החשמל נמצאת מחוץ לכתב האישום. זוהי פרשה שהתרחשה בזמן אחר, שנה וחצי אחרי שכהן פרש מדירקטוריון חברת החשמל ולכאורה לא יכול היה לסייע לסימנס יותר.

בנובמבר 2002 נחתם הסכם נוסף בין חברת החשמל לבין סימנס לרכישת טורבינה רביעית, שעלתה לחברת החשמל 113 מיליון יורו נוספים. כהן קיבל אחוז אחד מערכה, כ–1.13 מיליון יורו. כאמור, כהן היה מחוץ למעגלי ההשפעה, אך המחיר עבור השירותים שהעניק לתאגיד הגרמני עלה, באופן תמוה. כמו בפעם הראשונה, הועבר הכסף מחשבונות זרים בשליטת שלמה דניאל, גיסו של אהרונסון, לחברת קש באיי ג’רזי, ומשם לחשבונותיו של כהן בלונדון.

ביולי 2003 נחתם הסכם נוסף בין חברת החשמל לבין סימנס לרכישת טורבינה חמישית. ערכה של העסקה נאמד בכ–88 מיליון יורו. כהן שוב קיבל אחוז אחד מערכה - כ–879 אלף יורו. כספים נוספים ‏(כרבע מיליון יורו‏) הגיעו אל פרקליט הצמרת מפרויקט רשת החשמל הגבוהה שכוננו סימנס וחברת החשמל. “התמורה עלתה כי הוא הרגיש דפוק”, הסביר עד המדינה אורן אהרונסון לחוקרי הרשות לניירות ערך, “כי בפעם הראשונה הוא ביקש יותר ועמדתי איתו על המקח. לטענתו הוא לא ביקש יותר מדי”.

מסע קניות אובססיבי

שתי הטורבינות האחרונות שרכשה חברת החשמל מסימנס, אשר בגינן זכה כהן לסכום מוערך של כ–10 מיליון שקל, הן הסיפור המסתורי והגדול שאינו חלק מכתב האישום. הטורבינות האלה יועדו לתחנת כוח בחיפה, אך מבדיקת “הארץ” עולה כי מסיבות שונות ומשונות שכבו הטורבינות ככלי אין חפץ בו שנים רבות, כשהן עטופות בניילונים במחסניה של חברת החשמל.

בכיר לשעבר במשרד התשתיות, שמכיר את פרטי רכישת הטורבינות מקרוב, העריך השבוע את הנזק הכלכלי שנגרם לחברת החשמל כתוצאה מהעסקה הכושלת הזאת במאות מיליוני שקלים. הבכיר נזכר כיצד לחצו הגורמים המקצועיים בענק הלאומי על בכירי משרד התשתיות כדי שיאשרו לחברת החשמל להתקשר עם סימנס ולרכוש את שתי הטורבינות הנוספות.

“על פי הבנתי, שתי הטורבינות יועדו לתחנת הכוח בחיפה. כשתהינו בשיחות עם הגורמים המקצועיים בחברת החשמל מדוע צריך לרכוש אותן, שהרי לתחנת הכוח בחיפה שאליה הן יועדו לא היה כלל אישור סטטוטורי וצינור גז לא הגיע באותה עת לחיפה, הסבירו לנו שהמחיר שסימנס מציעה הוא מחיר מציאה, והוסיפו שהאינטרס הלאומי מחייב לקנות את הטורבינות כעת. הם גם טענו שזה ישרת את מטרת העל: אספקת חשמל תקינה למדינת ישראל. הנזק הוא עצום: תחשוב בעצמך מה קרה בשנים הרבות שבהן הטורבינות לא היו בשימוש: הריבית, האפסנה, השתכללות של טורבינות בעולם. מדובר בנזק של מאות מיליוני שקלים להערכתי”.

מנכ”ל חברת החשמל בעת רכישת הטורבינות היה יעקב רזון. הוא תמך בהחלפה הדרגתית של הטורבינות עוד מהימים שבהם כיהן באגף תכנון, פיתוח וטכנולוגיה של החברה. הרעיון היה להתחרות ביצרנים הפרטיים שמצוידים בטכנולוגיה חדישה יותר. אחרי המכרז שבמסגרתו רכשה חברת החשמל שלוש טורבינות מסימנס, היא המשיכה במסע הקניות האובססיבי: בהמשך נרכשו שלוש טורבינות נוספות מחברת ג’נרל אלקטריק ‏(היו כאלה שהעריכו כי הן נקנו כדי לא להרגיז את האמריקאים‏) ושתיים נוספות מסימנס, שיועדו, כאמור, לתחנת הכוח בחיפה. “לא ידענו מראש שהן ישכבו זמן רב במחסנים, אם צינור הגז היה מגיע בזמן זה לא היה קורה. בדיעבד הכל נראה ברור, אבל באותו הזמן פעלנו נכון, המכרז שהיה בידינו היה טוב”, אומר רזון.

אתה יכול להעריך את הנזק הכלכלי שנוצר כתוצאה מהרכישה הזאת?

“אני לא יכול להעריך את הנזק. העובדה שצינור הגז לא הגיע גרמה לנזק כלכלי כבד יותר. טורבינת גז אחת של סימנס הוסעה לעיר הכרמל בקיץ 2009, השנייה רק ב–2010. ב–2011 חנך שר התשתיות עוזי לנדאו את תחנת הכוח בחיפה, אך היא לא הופעלה לשימוש”. כבר ב–2006 הודו בצמרת חברת החשמל כי אי־הפעלת שתי הטורבינות חורגת באופן ניכר מלוח הזמנים המתוכנן. דוברת חברת החשמל מסרה ל”הארץ”: “הטורבינות לא הופעלו מכיוון שהיה עיכוב בקבלת האישורים הסטטוטוריים לפרויקט, הכוללים אישורי תמ”א, כמתוכנן מראש. הטורבינות החלו לעבוד על גז ב–2012”.

לפני כשבועיים הגישה חברת החשמל תביעה אזרחית נגד כהן, אורן אהרונסון וחברת סימנס על סך 200 מיליון שקל. “התקשרויות אלה, שבמסגרתן שילמה חברת החשמל לסימנס סכומי עתק בסך כולל של כ–540 מיליון יורו וכ–56 מיליון דולר, הן תוצאה של מעשי ההונאה, התרמית והשוחד שבהם היו מעורבים הנתבעים... חברת החשמל לא היתה מתקשרת עם סימנס אם היתה מודעת להתנהלותה המושחתת של סימנס”.

בתביעה הזאת יש קורטוב של צביעות: דן כהן ואהרונסון אמנם רקחו ביניהם לכאורה עסקת שוחד מושחתת, אך כל הנהלת חברת חשמל ובכללם חברי הדירקטוריון תמכו בהתקשרויות עם סימנס, גם באלה שהוכחו ככושלות, כמו קניית שתי הטורבינות שישבו במחסנים שנים רבות כל כך. התביעה הזאת נראית כמו ניסיון מגושם ומלאכותי לבודד את הענק הלאומי מהמחדלים העצומים שנחשפו בפרשה הזאת.

מי שעומדת מאחורי התביעה נגד כהן היא המחלקה המשפטית של החברה שבראשה עומד כבר שנים רבות עו”ד דוד יהב. הנה עוד סימן לנפלאות הזמן: באמצע שנות ה–90, כאשר רפי פלד שימש כמנכ”ל החברה ויהב היה מועמד לתפקיד הנחשק, שלח פלד את יהב למעין ראיון קבלה אצל אחד הדירקטורים: דן כהן.

איש במחלקת החקירות של הרשות לניירות ערך לא הבין לאשורו את פשר הקשר בין כהן לסימנס אחרי פרישתו מחברת החשמל, קשר שבמסגרתו נרכשו במאות מיליונים שתי הטורבינות. החשד שניקר היה כי כהן המשיך לנצל את הקשרים שלו בחברה כדי לסייע לסימנס ומסיבה זו נבדקה במסגרת החקירה עוצמת קשריו עם צמרת חברת החשמל.

ל”הארץ” נודע כי הבכיר היחיד שנשאל בעדותו ‏(שנגבתה ללא אזהרה‏) אם קיים קשרים עסקיים עם כהן הוא אלי לנדאו, מי ששימש בעת עסקת הטורבינות כיו”ר הדירקטוריון של החברה. לנדאו, ראש העיר הרצליה בעבר, מונה לתפקיד בידי מי שנחשב לידידו הטוב, ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון.

על פי מידע שהגיע ל”הארץ”, החוקרים שאלו את לנדאו אם היו העברות כספים בינו לבין כהן ואם התקיימו ביניהם קשרים כלכליים אחרים. לנדאו הכחיש בתוקף. הוא אישר לחוקרים כי הוא וכהן שמרו על קשר מסוים ונפגשו כשלנדאו היה מגיע לישיבות הדירקטוריון של חברת הפחם ‏(חברה בת של חברת החשמל‏) ושמשרדיה היו ממוקמים באותו בניין שבו שכן משרד עורכי הדין רחב הידיים של כהן.

לנדאו אמנם השתתף בארוחת ערב שקיים כהן בביתו בסביון בהשתתפות נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק ודן מרגלית, אך טען כי היחסים בינו לבין כהן היו שטחיים בלבד. אדם שבקי בחומר החקירה מספר כי לנדאו אמר לחוקרים כי שוחח עם כהן כמה פעמים מאז שזה פרש מהדירקטוריון, אלא שהדברים האלה נסתרו בראיות חיצוניות אובייקטיביות, כפי שנודע ל”הארץ”.

“בבדיקה שנערכה ברשות לניירות ערך התברר כי לנדאו וכהן שוחחו מאות פעמים בתקופה הזאת, בערך 200 פעם”, אומר בכיר המצוי בחומר החקירה. עם זאת, לנדאו, כאמור, לא נחקר באזהרה, למרות הסתירה החזיתית בעדותו.

איפה הכסף?

בשבועות האחרונים רבים שאלו את עצמם מדוע בעצם לא הוגש כתב אישום נגד חברת סימנס, שעסקיה עם ישראל ממשיכים לשגשג. התשובה טמונה בהסכם עד המדינה שנחתם בין אורן אהרונסון לבין המדינה. ההסכם - שכפי שיתפרסם כאן

לראשונה - הבטיח הגנה לאהרונסון, לגיסו ששימש כתחנת ממסר להעברת כספי השוחד לכהן, לבני משפחתו, לחברות שדרכן עברו כספי השוחד וגם לחברת סימנס ישראל, שלמעשה נשלטה ברוב של 75% על ידי חברת סימנס העולמית.

כך, למעשה, נמנע מהמדינה למצות את הדין עם החברה הגרמנית, שבכיר בה, אדם בשם גונטר וייס, ידע על השוחד שמשולם בישראל כדי לממש את עסקת הטורבינות ‏(כך על פי חומר הראיות שנאסף על ידי הרשות לניירות ערך‏).

בארצות הברית, לעומת זאת, הדברים הסתיימו באופן הרבה פחות מקל: בדצמבר 2008 הגישה הרשות לניירות ערך האמריקאית כתב אישום בוושינגטון נגד סימנס, שבו נחשף כי הגרמנים שילמו 1.4 מיליארד דולר כספי שוחד ברחבי העולם באותן דרכים עקלקלות שבהן הגיע הכסף לכהן, בעיקר במדינות מתפתחות, בהן: ונצואלה, ארגנטינה, בנגלדש ועיראק. מכתב האישום עולה כי בישראל לבדה שילמה סימנס שוחד בסכומים של כ–20 מיליון דולר. בסופו של דבר הגיעה סימנס להסדר עם האמריקאים, שלפיו היא תשלם לרשויות בארצות הברית ובגרמניה קנס של יותר ממיליארד דולר
ויש עוד פרט אחד בהסכם עם אהרונסון שמגונן על עובדי ציבור שאולי זכו לכספיה של חברת סימנס. על פי ההסכמות בין אהרונסון לפרקליטות, אהרונסון התחייב למסור כל מידע מפליל על אנשים במעמדו של כהן ‏(דירקטורים ומעלה‏) והוא היה יכול לשמור לעצמו מידע מפליל הקשור לאנשים מתחת למעמדו של כהן. כלומר אם חלילה עובד בכיר בחברת החשמל שהוא במעמד נחות מדירקטור זכה לשוחד מסימנס לא נדע על כך לעולם.

הפרקליטות סירבה השבוע להתייחס לתוכן הסכם עד המדינה עם אהרונסון כיוון שזה צפוי לככב במשפטו של כהן שייפתח בשבוע הבא. גורם משפטי שהיה מצוי בסוד עסקת עד המדינה עם אהרונסון הסביר ל”הארץ” כי גם אם ההסכם מוגבל, הוא משקף את האינטרס הציבורי וכי הרשויות האמריקאיות אמנם “נקבו בסכום של 20 מיליון דולר שניתן על ידי סימנס כשוחד בישראל עבור קידום עסקי הקבוצה, אך לא יכלו לומר למי מלבד כהן ניתן הכסף”.

הציבור ישלם

מסקנה אחת ברורה עולה מפרשת דן כהן: שוחד ניתן תמיד על חשבון כספי ציבור. ב–96’ לחם כהן בשבתו כיו”ר ועדת הנכסים של חברת החשמל כדי לרכוש קרקע באשדוד של חברת רוגוזין, שנשלטה על ידי איש העסקים עזרא הראל. הוא דיבר בלהט בישיבות הדירקטוריון של החברה על כך שאם הקרקע לא תירכש ישראל עלולה למצוא את עצמה ללא הספקת חשמל סדירה. העלות למשלם המסים: 62.5 מיליון דולר.

על פי כתב האישום שהוגש נגדו, כהן קיבל לכיסו עבור קידום הקרקע מיליוני דולרים. עד היום, 16 שנה אחרי שהקרקע נרכשה במחיר מופקע בכספי ציבור, אין היא משמשת לייעודה המקורי - הקמת תחנת כוח. דוברת חברת החשמל מסרה השבוע: “המקום משמש כאתר אחסון של חברת החשמל, ובנוסף, לעתודה לאתר ייצור”. שנים אחר כך המשיך כהן לטעון בתוקף כי העסקה הזאת “היתה הכרחית מבחינת חברת החשמל ותאמה את האינטרסים האסטרטגיים והלאומיים שלה”.

מי שהוביל יחד עם כהן את המסע בעד קניית הקרקע היה מנכ”ל החברה, רפי פלד, המפכ”ל המודח מפרשת הג’קוזי. “אני חושב שהקרקע מאוד חיונית לחברת החשמל”, אמר פלד לחברי הדירקטוריון של חברת החשמל בימים ההם. “אנחנו נהיה בבעיה נוראה אם לא תהיה לנו הקרקע הזאת”.

ערב פרישתו של פלד מחברת החשמל התקיימה פגישה בינו לבין עזרא הראל, בתיווכו ובהשתתפותו של דן כהן. הראל הציע לפלד לשמש כמנכ”ל אחת מחברותיו. פלד דחה את ההצעה והתגלגל בהמשך לעסקים פרטיים: ניהול קבוצת החברות הציבוריות פלד־גבעוני, שקרסו בתחילת העשור החולף ועמדו בהמשך במרכזה של חקירה פלילית מסועפת.

לאחרונה הורשע פלד על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בביצוע שתי עבירות של מירמה והפרת אמונים בתאגיד ובעבירות דיווח. בשבוע החולף גזר עליו שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב חאלד כבוב עונש של שישה חודשי עבודות שירות. כבוב ינהל גם את משפטו של כהן, שבו צפוי פלד לשמש כעד תביעה.

חקירת החשדות נגד דן כהן גילתה עד כמה מפלס החשדנות בחברת החשמל היה גבוה בעשור החולף. במהלך מסירת העדויות של בכירי החברה ברשות לניירות ערך הם שלחו לחוקרים רמזים ברורים לגבי עמיתיהם. בכיר אחד כונה “האיש של ג’נרל אלקטריק” בחברה ואחר “האיש של מיצובישי”.

כל אחד הטיל ספק במניעיו של רעהו וכולם חשדו בדן כהן. דירקטורים רבים מסרו כי בהחלטות רבות של החברה הם חשו כי לאיש הדומיננטי, הידען, חד הלשון ועז המבע היתה אג’נדה נסתרת. אחת הדוגמאות הבולטות שהטילו צל על מניעיו של כהן היתה מכרז שעליו התחרו האחים עופר וגד זאבי על הספקת חשמל ל–20 שנה מתחנת כוח פרטית לייצור חשמל, אשר תיבנה ותופעל באתר רמת חובב, בדרום הארץ.

הקבוצה של זאבי הגישה הצעה זולה ב–20 מיליון דולר מזו של האחים עופר, אלא שעל קו הגמר בהתמודדות עשתה קבוצת זאבי פאוול: היא שינתה את מבנה הקבוצה מחברה לשותפות, שלא בהתאם לתנאי המכרז. המחלקה המשפטית של חברת חשמל היתה משוכנעת שניתן להתגבר על המכשול הזה ולו רק כדי לחסוך עשרות מיליוני דולרים לקופה הציבורית. אלא שלאחים עופר קם מעודד נמרץ בדמותו של השופט לשעבר כהן. הוא דיבר בדירקטוריון בלהט רב בעד פסילת ההצעה של זאבי למגינת לבם של משפטני החברה החשדניים ואף הפעיל לחץ על הדירקטורים כדי שיתמכו בעמדתו.

אחת מהנלחצות היתה השגרירה באו”ם לשעבר גבריאלה שלו, שקיבלה טלפון משונה מכהן ערב ההצבעה. “זה היה בוטה, ממש צעק לשמים”, סיפר דירקטור שחזה בהתלהבות של כהן להתגייס למען האחים עופר. הצעתה של קבוצת זאבי זכתה לציון הגבוה ביותר ‏(96.4, לעומת 74.5 לקבוצת עופר‏), אך היא עוררה כמה בעיות, שבגינן החליטה חברת החשמל לא להכריז עליה כהצעה הזוכה, אלא לפנות לבית המשפט בבקשה לקבוע אם הפגמים שנתגלו בהצעה זו מחייבים את פסילתה.

בדיון שהתקיים בפני השופטת אסתר חיות ניסה בא כוח חברת החשמל להגן על ההצעה של זאבי בטענה שהיא תחסוך כסף רב למשלם המסים, אלא שהשופטת החליטה שהיא אינה יכולה לאשר את המכרז, וכך נסללה הדרך לזכייתה של קבוצת עופר במכרז הקורץ. במחלקה המשפטית של חברת החשמל ייחסו את החלטתה של חיות לעמדה הפסקנית שהביע כהן בישיבת הדירקטוריון.

“בית המשפט הסתמך אז מאוד על דברי כהן בפרוטוקול”, סיפר אדם שהיה מעורב בהתדיינות המשפטית. ואכן בהחלטה של חיות היא מציינת כי “על פי בקשת חבר ועדת המכרזים העליונה, עו”ד דן כהן, הועבר העניין לדיון גם במליאת הדירקטוריון של חברת החשמל, וזאת בשל האופי העקרוני של הנושא, לפי השקפתו של עו”ד דן כהן”.

בהמשך מסתמכת חיות על ציטוט נוסף מהפרוטוקול של ועדת המכרזים העליונה, שבו אמר כהן דברים שבדיעבד בוקע מהם צליל אירוני: “אין מחיר ליתרון של חוקיות המשפט”. זמן קצר לאחר האירועים האלה מונה כהן לתפקיד דירקטור בחברת כימיקלים לישראל, שבה שולטת קבוצת האחים עופר.