שיטות המאפיה של משמרות הצניעות בברוקלין

מנהלת חנות הבגדים בברוקלין כבר הספיקה לחזור לביתה, כאשר הטלפון צלצל. הגבר שעל הקו טען שהוא מתקשר מטעם "ועדת צניעות" מקומית, המוטרדת מכך שבובות התצוגה בחלון הראווה עלולות לעורר את יצרם של הנערים והגברים באזור. "האיש אמר: 'תעשי טובה לשכונה ותסלקי את הבובות מהחלון, אנחנו דואגים לביטחון הקהילה שלנו'", סיפרה.

בכל מקום אחר היתה פניה שכזו זוכה להתעלמות, אבל בשדרות לי, הרחוב המסחרי הראשי של שכונת ויליאמסבורג החסידית, טמון באזהרה שכזו איום מוסווה: אם לא תנהגי כמקובל בקהילה, יוטל עלייך חרם. האיום נושא משקל רב בשכונה שבה פועלות משמרות צניעות אפלות, שמנסות לאלץ את התושבים ליישר קו באמצעות סנקציות חברתיות וכלכליות.

בעל החנות התחבט יום-יומיים ובסופו של דבר החליט להיכנע ולהסיר את הבובות. "אנחנו יכולים למכור סחורה גם מבלי להציג בובות בחלון הראווה, ולכן מוטב שניענה לבקשת הציבור", אמר למנהלת, שביקשה לא להזדהות בשמה בגלל החשש מנקמה.   חברי הקהילה החרדית המסתגרת מכירים היטב את כללי הצניעות, הנשמרים באמצעות לחץ חברתי ולאחרונה גם בעזרת משמרות הצניעות. לראיה, מתוך שש חנויות הבגדים בשדרות לי, רק אחת מציגה בובות בחלון הראווה, וגם אלה אינן אלא אימומים מסורבלים, עטופים לגמרי בבגדים ארוכים.

המשמרות הן חלק בלתי נפרד מחיי היומיום בקהילות החרדיות בברוקלין ובמרכזים אחרים של האוכלוסייה החרדית בארה"ב. באחרונה הגיעו אל הכותרות בעקבות הבאתו לדין של נחמיה וברמן, מפרנסי קהילת סאטמר בברוקלין. על וברמן, שהורשע בהתעללות מינית בנערה שפנתה אליו לייעוץ, נגזרו בחודש שעבר 103 שנות מאסר.

וברמן, שעסק במתן ייעוץ נפשי (מבלי שהיה מוסמך לכך), העיד במשפטו כי משמרות הצניעות נהגו לשלוח אליו נערים ונערות (המתלוננת נגדו לא היתה ביניהם), בגלל התנהגות לא הולמת ולבוש לא מקובל.

במשפט נחשפו פרטים יוצאי דופן: אחת העדות מטעם ההגנה, ביילה גליק, העידה כי גברים רעולי פנים ממשמרות הצניעות בכפר החסידי קריית יואל, כ-50 ק"מ מהעיר ניו יורק, פרצו לפני שבע שנים לחדר השינה שלה, והחרימו את הטלפון הסלולרי שהיה ברשותה.

לידי התובע המחוזי של ברוקלין, צ'רלס היינס, שניהל את התביעה נגד וברמן, הגיעו באחרונה עדויות אודות חברי משמרת צניעות שפרצו לתוך בית והחרימו מכשיר אייפד וציוד מחשבים שהיה בעיניהם פסול לשימוש על ידי ילדים חרדים. חברי המשמרות נחשדים גם באיומים על גבר נשוי שניהל רומן מחוץ לנישואין. הם דרשו מהגבר כסף, תמורת מה שכינו "טיפול נפשי".

"הם פועלים בשיטות של המאפיה", אומר הרב אלן נדלר, ראש התוכנית ללימודי יהדות באוניברסיטת דרו במדיסון שבמדינת ניו ג'רזי.

הרב נדלר, שהעיד במשפטו של וברמן, אמר שלחברי משמרות הצניעות אין כתובת רשמית, נייר מכתבים חתום או כרטיסי ביקור, וכי רק מעטים יודעים מה מקור סמכותם. עם זאת, הרב התקשה להאמין כי הם פועלים ללא הסכמה שבשתיקה מצד ראשי הקהילה החרדית.

"הם נכנסים לחנויות ואומרים לבעלים: 'חבל, לא כדאי לך שינפצו את חלון הראווה או שתאבד את חוג הלקוחות שלך'", מספר לנדאו, "הם מסוגלים לפנות לבעל חנות שבתו לובשת חצאית קצרה מדי, לדעתם, ולומר לו: 'אם בכוונתך להמשיך למכור נעליים, דבר עם הבת שלך'".

דב הייקינד, המכהן כנציג שכונת בורו פארק (החסידית ברובה) בבית הנבחרים של מדינת ניו יורק זה 30 שנה, מעיד שמעולם לא נתקל בחברי משמרות הצניעות. ואולם, הוא מוסיף, "יש בינינו גורמים שמינו עצמם להגן על האל, ועושים מעשים שמשחירים את פני הקהילה כולה".

"אם מישהו רוצה לפעול למען צניעות בקהילה זה בסדר, אבל מי שנוקט שיטות של כפייה חותר תחתינו וגורם לנו נזק", הוסיף.

ראשי הקהילה החסידית טוענים שמשמרות הצניעות אינן אלא קומץ חסידים ממורמרים שהחליטו ליטול את החוק לידיהם. "מדובר ביחידים שהחליטו לצאת למלחמה פרטית", אומר הרב דיוויד נידרמן, יו"ר הקהילות המאוחדות של שכונת ויליאמסבורג, המשמש מדי פעם כדובר חסידי סאטמר. "הם תולים כרזות שבהם הם מורים לציבור כיצד להתנהג. הם לא מייצגים שום גוף בעל סמכות".

ואולם, חסידים רבים מעידים ששמעו על קבוצת גברים חשאית שמפעילה לחץ על הורים, בדרישה שירסנו את ילדיהם, ידאגו לכך שלא ילבשו שמלות קצרות מדי וגרביונים דקים, ולא ישוחחו בטלפונים סלולריים עם בני המין השני. משפחתה של אישה שיצאה מפתח ביתה לבושה בחלוק ארוך (ולא בשמלה), דיווחה שהוטרדה בידי המשמרות.

כללי ההתנהגות בקהילה מפורסמים על גבי כרזות המופצות בכל רחבי השכונה, אך הדבר אינו מונע מחברי משמרות הצניעות לאיים על בעלי חנויות לבל יעזו למכור שבועונים שבהם תצלומים חושפניים מדי, לדעתם, או מאמרים החולקים על עמדתה של חצר סאטמר, המתנגדת למדינת ישראל ולמפעל הציוני.

התאחדות הרבנים בארה"ב ובקנדה, אשר הוקמה על ידי חסידי סאטמר, נוהגת לפרסם הנחיות הנוהגות לחוקי הצניעות, בנוסף על היותה גוף פוסק בענייני כשרות, אישות ובסכסוכים עסקיים. ההתאחדות, המונה עשרות רבנים, וכתובתה רשומה בוויליאמסבורג, נוהלת לחתום על הצווים שהיא מפרסמת.

"אנחנו מפרסמים הודעות", אומר הרב יצחק גליק, המנהל בפועל, "אנחנו לא גוף אכיפה. חברי הקהילה יכולים להחליט אם ברצונם לשמור על השבת או לא. אם מישהו רוצה להדליק אור בשבת, לא נשלח אותו לבית הכלא".

אולם חסידים שהתראיינו לכתבה, מעידים על קיומן של יחידות אכיפה שלוחות רסן. "יש לא מעט גברים, בעיקר בוויליאמסבורג, שמחשיבים עצמם כמשטרת האל", אומר יוסף רפפורט, עיתונאי חסידי, " אנשים שמתערבים בענייניהם של אחרים, קנאים שמינו עצמם לאוכפי מצוות, וזה מה שהם עושים. הם נחשבים למשוגעים, אבל אף אחד לא רוצה להתעסק איתם".