העונש לפדופיל החרדי: גירוש מתחומי העיר

בנו של רב ידוע נחשד בביצוע מעשים מגונים בנערים אותם הדריך, אבל בישיבה העדיפו לטפל בכביסה המלוכלכת בבית ולא התלוננו במשטרה

מקרים של חשדות כבדים למעשי פדופיליה מגיעים באופן כמעט אוטומטי לחקירת משטרה, אבל כשמדובר בבנו של רב חרדי בכיר וידוע בבני ברק, זה אינו מובן מאליו. הוריו של הצעיר, הנמצא בשנות ה-20 לחייו, דחפו אותו להתחתן ועודדו אותו לעבור לגור לשכונה חרדית בנתניה, שם הוא מצא עבודה כמדריך בישיבה.

כעבור זמן שמעו הורים לתלמידים בישיבה בנתניה כי המדריך המסור מפגין חיבה אסורה כלפי הילדים. ועדה שהורכבה ממספר רבנים החליטה כי במקום לדווח למשטרה כנדרש בחוק, יש להציג לצעיר אולטימטום ולפיו עליו לעזוב את העיר בתוך שעות ספורות.

הצעיר העדיף כמובן לעזוב את העיר ולא להיות מוסגר למשטרה וכעבור זמן קצר עבר לגור בבני ברק. בחסידות שבה עבד הצעיר בנתניה ניסו בתחילה לטעון בפני כתב "מעריב" כי היתה רק תלונה בודדת על הצעיר מאחד ההורים ולטענתם "מנהלי הקהילה אמרו שלא הגיעה אליהם שום תלונה. תוך יומיים הבחור הודיע לעבודה שהוא עוזב ואחרי יומיים עזב את הקריה. זה בכלל לא הגיע לדיון רציני בעיקרי המקרה".

לאחר שנציג החסידות אומת עם פרטי האירוע המלאים, הוא הודה כי גם במקרה הזה, כמו גם במקרים חשובים נוספים, בכירי החסידות היו מעורבים ושותפים לקבלת ההחלטות. ראוי גם לציין כי בכירים בחסידות זו הפעילו לחץ כבד בניסיון שלא לחשוף את שם החסידות ואת מעורבותו של בכיר בחסידות בקבלת ההחלטה לגרש את הצעיר מנתניה מבלי לפנות לרשויות החוק וזאת על אף החשש שהצעיר ייפגע בעתיד בצעירים נוספים.

"סובל מבעיה"
על השאלה האם בחסידות לא חששו מפגיעה בילדים נוספים בעתיד בשל ההחלטה שלא להסגיר את הצעיר למשטרה, השיב נציג החסידות ל"מעריב" כי המקרה הזה נחשב כקל יחסית מאחר ולא היה מדובר בעשרות צעירים שנפגעו אלא רק בבודדים וכי המגע בין המדריך לבינם כלל "נגיעות בלבד" ולא יחסים מלאים.

אשר לחשוד בפדופיליה – הוא עצמו העדיף שלא להתראיין
מעריב, אולם ביקש למסור תגובה באמצעות ידיד של המשפחה בתגובה הודה הצעיר כי הוא אכן גורש מהקהילה החסידית שבה הוא חי ועבד בנתניה. לטענתו הוא אכן "סובל מהבעיה" והוא מטופל בתקופה זו על ידי ארגון "שלום בנייך" המסייע לצעירים חרדים שמתלבטים לגבי זהותם המינית. לטענת הצעיר, בשל הטיפול הוא איננו מהווה כיום סכנה לילדים הרבים שיש בבני ברק.


עמותת "שלום

בנייך" הוקמה לפני מספר שנים כדי להתמודד בצורה רצינית עם בעיית עברייני המין בחברה החרדית. את העמותה הקים דורון אגסי, עובד סוציאלי שבמסגרת עבודתו בבני ברק, כמנהל פנימייה לילדים בסיכון, זכה להכרה ולהערכה מצד רבנים חרדים בכירים, למרות שהוא עצמו איננו חרדי, אלא חובש כיפה סרוגה.

אגסי יזם הכשרה של מטפלים חרדים המטפלים בצעירים חרדים הפוגעים מינית, מחנכים אותם להתנהגות מינית נאותה ודורשים מהם להתעמת עם האחריות שלהם כלפי עצמם וכלפי החברה. בנוסף לכך, אגסי דואג לטיפול פסיכולוגי מלווה ובמקרים מסוימים גם לטיפול בתרופה המדכאת אצל הפדופילים את היצר המיני.


"פצצה מתקתקת"


לד"ר יצחק קדמן העומד בראש המועצה לשלום הילד, יש מילים טובות הן על אגסי והן על העמותה. "הם עושים עבודה מאוד טובה וטוב שהם קיימים", אומר ד"ר קדמן ומוסיף "אגסי הוא איש מקצוע, שבעמל רב הצליח להביא לידי כך, שגם רבנים במגזר החרדי מבינים שאי אפשר יותר לעצום עיניים. יחד עם זאת, אני חושב שכל ניסיון להסתיר דברים, לכבס כביסה מלוכלכת בבית, הוא ניסיון חמור שנועד לכישלון. יש חובה חוקית לדווח ועבריין מין חייב לעמוד לדין. אלא שבגלל קשר השתיקה בציבור החרדי, בני ברק הפכה לבירת הפדופיליה של ישראל. העיר היא אבן שואבת לעברייני מין, שמשערים ויודעים שיש סיכוי נמוך להיתפס במקום בו יש קשר שתיקה וקשר של השתקה. לכן לשלוח לבני ברק אדם שפגע מינית, זה כמו לשלוח פצצה מתקתקת למקום שבו אפילו לא יודעים לרדת למקלט".

אגסי בתגובה: "אנחנו אנשי חוק, אנחנו פועלים רק על פי חוק, לא נוכל לעזור לאף אחד אם לא נפעל פי חוק ואני גם לא מוכן לשבת בכלא בשביל עבריין מין. בארץ יש אלפי פדופילים מוכרים, ועוד אלפים שאינן מוכרים ואשר מהווים סכנה לעשות אלפי ילדים. למרות שבשנים האחרונות חל עלייה בהיקף הדיווח, לא רק בציבור החרדי אלא גם בציבור החילוני יש רבים שלא מדווחים כי ב-80 אחוז מהמקרים הפוגע מוכר לקורבן מאחר ומדובר בבן משפחה או אדם מתוך הקהילה.

"חשוב להבין – פדופיל הוא אדם אובססיבי, מסוכן לחברה המהווה פצצה מתקתקת. אלא שיש אנשים שרוצים להגיע לטיפול, אבל הם לא יגיעו אליו אם הם יודעים שהם ידווחו למשטרה. המהלל שאני רוצה להוביל הוא פטור של המטפלים מחובת הדיווח ומסע ציבורי הקורא לאנשים אלו לקבל טיפול כי חלקם מכירים במצבם ומוכנים לעבור טיפול כדי להפסיק ולפגוע בילדים. אני לא מדבר על פטור מהעמדה לדין, אם יתלוננו נגדם ברור שיש להעמיד אותם לדין, אבל אסור להמשיך במצב בו רבים נמנעים מלקבל טיפול בגלל החשש המטפל ידווח עליהם אוטומטית לרשויות החוק".