האם היועמ"ש נתן יד לספין של הרב פינטו

כמו על כל הפרשות הציבוריות בעשור האחרון, גם על פרשת הרב-ניצב השתלטו סוללות יחצנים. הרב פינטו פועל עם אוגדה, וניצב מנשה ארביב פועל עם יחידת קומנדו יעילה. אחד מרגעי השיא של יחידתו היה השבוע, כשזו דאגה לפרסם בדיקת פוליגרף פרטית שלו בדבר חשדות שטרם הואשם בהם - הוא בסך הכל שמע עליהם ממדליפים ורכילאים. פנטסטי. גם המשטרה לא נחה לרגע ושולחת תדיר את דובריה השונים אל הכתבים והפרשנים. התוצאה היא שהציבור לא מוצא, כך נראה, את ידיו ורגליו - מי הרע, ומי הרע יותר בסיפור הזה? והאם יש גם טובים בטעות?

  

במשטרה, וגם בפרקליטות, מותחים ביקורת רבה על האופן שבו ניהל היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין את המשא ומתן עם פרקליטי הרב בשלב הסדרי הביניים. זה התבטא בהסכמתם של היועץ ובכירי הפרקליטות שלא לפרסם את ההחלטה העקרונית להגיש כתב אישום בכפוף לשימוע נגד הרב, זאת בתמורה למידע הראשוני הנוגע לארביב.

"קודם כל היו מודיעים על ההחלטה לציבור, ואז הולכים למשא ומתן", אומרים בכירים ברשויות אכיפת החוק. "היועץ המשפטי לממשלה נתן לרב פינטו להשתלט על דעת הקהל".

ביקורת נוספת נגד היועץ היא על ההסכמה להתנות את חקירתו של ארביב באזהרה במסגרת הסכם בין הצדדים. "איך אפשר לחתום על הסכם?" תוהים ברשויות אכיפת החוק, "בלי שאנחנו יודעים משהו על גרסת ארביב?"

יש אמת בביקורת, ואפשר אפילו להניח שלולא היה זה החבר והעמית הוותיק של וינשטיין, עו"ד אלי זהר, שמייצג את הרב פינטו, ספק אם הרב היה מגיע עם היועץ להסדר הביניים הנדיב. עם זאת, חשוב להבהיר: בניגוד לספינים המופצים בשלושת השבועות האחרונים אין מה להשוות בין חשד נגד ניצב במשטרה, במיוחד כזה המוביל את היחידה המשמעותית והרגישה ביותר במשטרת ישראל, ובין רב המחלק את זמנו בין אשדוד למנהטן, יהיה פופולרי וכריזמטי ככל שיהיה. העובדה שאנשים עם מוח בין שתי אוזניהם הולכים אחריו בעיניים עצומות לא הופכת אותו לאיש ציבור.

כמו כל דבר בחיים, הכל שאלה של פרופורציות: אם מה שיישאר נגד ארביב הוא כמה לינות בודדות בחינם במלון ניו-יורקי, הרי שאז קשה לראות איך מידע כזה מבטל לחלוטין את כתב האישום נגד הרב (המדבר על שוחד העולה על מאה אלף דולר) ; אך אם מדובר בטובות הנאה שמסתכמות בשווי משמעותי, למשל כזה העולה על מאה אלף שקל (אפשר כמובן להחליט על סכום אחר כשובר שוויון), הרי שלדעתי אין כל ספק לאיזה תיק יש ערך ציבורי רב יותר.

החשש של וינשטיין הוא שבסוף יתבזה-יסגור את התיק העיקרי נגד הרב ולא יצליח להוכיח את החשדות נגד ארביב. מאידך, אם לא יגיע להסדר עם הרב, מה יעשה עם המידע שקיבל נגד ארביב?

בשלושת השבועות האחרונים שמענו לא פעם כי האופציה המועדפת על היועץ המשפטי לממשלה ועל המפכ"ל היא להראות לארביב את הדלת החוצה בהליך מנהלי. גם זה לא פשוט. מבדיקת הפוליגרף שהשבוע נתן לה פומבי אנחנו למדים כי ארביב מכחיש באופן טוטלי שקיבל טובות הנאה כלשהן מהרב ושלוחיו, לרבות לינה בבתי מלון. אז אם הוא מכחיש הכל, על סמך איזה מידע בדיוק אפשר יהיה להעיף אותו מהמשטרה?

 הרי צריך לפחות ראיות מנהליות, וללא הסדר לפרקליטות אסור להשתמש באף ראיה שניתנה לה מעורכי הדין של הרב. התסבוכת לא פשוטה, וההתמודדות איתה תקועה. מי ייתן שעל מדרונות השלג בשווייץ, שם נמצא כעת פרקליט המדינה החדש שי ניצן, יעלו במוחו רעיונות יצירתיים.