Website Home

Monday, March 25, 2013

לאן נעלם הילד מ


כמעט מדי יום מתקשר ו' אל פרקליטו בארץ ישראל כדי לברר האם כבר מצאו את בנו. חמש שנים עברו מאז שראה אותו לאחרונה, וגם היום הוא כמעט לא מצליח לישון בלילות, סופר את הדקות עד שיעלה הבוקר וכבר יהיה אפשר לצלצל ולשאול.

"קשה לי מאוד לישון מרוב מחשבות על מה שעובר עליו ועל המקום שהוא מוחזק בו. אני משתדל להדחיק תרחישים רעים כדי שאוכל לשרוד ולהחזיק מעמד", אומר ו', 45, נוצרי בלגי המתגורר כיום בבריסל. "בפעם האחרונה שראיתי אותו ידעתי שמשהו הולך לקרות. משהו בלב הרגיש לי לא טוב. הרי מאז שאימא שלו חטפה אותו לישראל ראיתי אותו בסך הכל חמש פעמים, ובכל פעם הוא נהיה יותר ויותר דתי, הפך להיות מישהו אחר. בפגישה הראשונה הוא חיבק ונישק אותי, אבל בפגישה השלישית הוא כבר סירב לדבר איתי בצרפתית אלא רק בעברית. בפעם האחרונה שראיתי אותו הוא כבר נראה חרדי לכל דבר, עם בגדים שחורים, חולצה לבנה וציצית גדולה מתחת לבגדים. הוא דיבר על זה שמוכרחים להרוס את מסגד אל אקצה ולא הסכים אפילו ללחוץ לי את היד. אמר שתמיד הוא יזכור אותי כאבא שלו, אבל שעכשיו הוא אחר, נקי, ושאני לא כזה. הרגשתי שאני מאבד אותו".

הסיפור הזה דורש לא מעט הסברים, וגם כשיודעים הכל נשארים עם יותר שאלות מתשובות. ראשיתו בזוג צעיר ואוהב, המשכו במאבק גירושים מכוער, וסופו – נכון לעכשיו – בהיעלמות מסתורית של ילד ובחמש שנים של חיפושים שלא הניבו אפילו את קצה החוט הקלוש ביותר. משטרת ישראל, המוסד, השב"כ, האינטרפול ומספר חוקרים פרטיים מסביב לעולם ניסו לפצח את חידת היעלמותו של מ', בנם המשותף של ו' ורעייתו לשעבר ר', אבל איש לא הצליח לגלות מה עלה בגורלו. האם נחקרה ונעצרה, האב בטוח כי היא מסתירה סוד גדול על מקום הימצאותו, ובינתיים הפרשה הזאת רק ממשיכה להסתבך.

"יש ימים קשים מאוד שאני מיואש, ולפעמים עולות בי מחשבות שלא אראה לעולם את בני, אבל תמיד אני מנסה לחשוב מהר על משהו אופטימי כדי לקוות שאולי יהיה סוף טוב לסיפור הזה ואני והבן שלי נפגש", אומר ו'. "החשש שלי שהמצב הנפשי שלו קשה ושעושים עליו שטיפת מוח, אבל אני מקווה לטוב. כרגע, אין ברירה אחרת".

"אמא, האנשים הטובים תמיד ינצחו"

תחילת הפרשה לפני כ-17 שנה. ו', עיתונאי בלגי, מכיר דרך עבודתו את ר', אזרחית ישראלית כבת 25 שעבדה כעיתונאית בצרפת ובבלגיה לסירוגין. הניצוץ ביניהם מיידי, וכעבור זמן קצר הם כבר עוברים להתגורר בביתו של ו' בבריסל. אחרי כשנתיים הם נישאים 1998, וכעבור שנה נולד בנם היחיד מ'.

ארבע שנים ארכו נישואיהם. באפריל 2002 נפרדו. נישואיהם של השניים עלו על שרטון. ר' רוצה שבנם המשותף יקבל חינוך יהודי בעוד שהאב ו' התעקש שיתחנך ברוח הנצרות. הם מחליטים לחתום על הסכם גירושין בבית משפט לענייני משפחה בבריסל. במעמד בית המשפט טוענת ר' כי בעלה התעלל בה נפשית ופיזית – ובית המשפט פוסק שמ' יימצא בחזקת אמו, כשאביו מורשה לבקרו שמונה פעמים בחודש.

במרץ 2004 מחליטה ר' לעזוב את בלגיה באישור בית המשפט ועוברת יחד עם בנה להתגורר בפריז, בסמוך לבני משפחתה. האב ממשיך לבקר את הילד, אך במקביל ממשיך לנהל מערכה משפטית במטרה לקבל את החזקה עליו. בינואר 2006, אחרי שבית המשפט בבלגיה מקבל את ערעורו ומורה על העברתו של הילד לחזקתו, מגיע ו' לצרפת – אך לא מוצא לא את האם ולא את הילד. הוא שוכר את שירותיו של חוקר פרטי, שמצליח לגלות כעבור מספר שבועות ש-ר' עזבה את המדינה, ושהיא מתגוררת עם בנם בבית הוריה בעיר אופקים.

באמצעות עו"ד אד פרידמן דורש ו' מבית המשפט המחוזי בבאר שבע להורות על החזרתו של מ' לבלגיה, וזאת בהתאם לעקרונות אמנת האג, האוסרים על חטיפת ילד מהמדינה בה נולד. השופטים הנחרצים מורים על ר' להחזיר את מ' לזרועות אביו, והערעור שהיא מגישה בנושא לבית המשפט העליון נדחה. השופטים קובעים שר' חטפה את הבן מבלגיה לישראל, ופוסקים כי תשלם לאב 700 שקלים פיצוי על כל יום נוסף בו היא ממשיכה להחזיק בו.

נכון להיום חובה של ר' ל-ו' עומד על 150 אלף שקלים. פסיקת בית המשפט מעולם לא יצאה אל הפועל, שכן יום לפני המועד האחרון בו נקבע כי עליה להחזיר את הבן לאביו, אבדו עקבותיו של מ'. ילד המחלוקת נעלם מבלי להותיר רמזים.

"הייתי בבית, דיברתי בטלפון, ואז דפקו על הדלת", שחזרה ר' בפני חוקרי המשטרה, בתמלול המוצג כאן לראשונה. "אמרתי לילד לא לפתוח, אבל כשקמתי ראיתי שהוא כבר לא שם. פחדתי נורא, הייתי בלחץ גדול מאוד. יצאתי לרחוב למטה וראיתי שהוא לא שם. חזרתי הביתה, ואז הטלפון צלצל ממספר חסוי. שמעתי את הקול שלו והוא אמר לי 'אמא, אל תדאגי האנשים הטובים תמיד ינצחו', וסגר את הטלפון. וזהו, יותר לא שמעתי ממנו. למחרת הלכתי לתחנת המשטרה באופקים לספר שהוא נעלם ואז חקרו אותי ונעצרתי".

עם מעצרה, הציגה ר' לשוטרים גרסה אחרת וטענה כי "הילד ירד החוצה לשחק בחצר ופתאום נעלם". רק עם חקירתה במשטרה הוסיפה את סיפור הפעמון בדלת. כשהחוקרים ביקשו לברר האם יש לה מושג היכן נמצא בנה מאז שנעלם, ענתה ביובש: "אני לא חטפתי אותו, אין לי מושג היכן הוא נמצא. אני דואגת לו מאוד, אבל בטוחה שמטפלים בו כראוי. באותו היום שהוא נעלם, הוא ירד לטייל בערב בחוץ ומאז לא ראיתי אותו. אין לי מושג היכן הוא נמצא".

החוקר: איך את יודעת שמטפלים בו כראוי אם את טוענת שאת לא יודעת היכן הוא נמצא?

ר':" זה הלב שלי, לב של אמא מרגיש הכול. אני לא יודעת איפה הוא. הוא בסכנה".

החוקר: את רוצה להגיד לנו היכן החבאת את הילד?

ר': "אני רוצה לשמור על זכות השתיקה. אני מאמינה מכל הלב והנשמה שלי שהילד שלי יהיה בסכנה אם זורקים אותו מישראל לאבא שלו בבלגיה".

מעצר בית אצל אורי זוהר

מיד לאחר המעצר החלו במשטרה לתחקר את בני המשפחה של האם ולתשאל שכנים וחברים בניסיון לדלות מידע על היעלמותו של מ' ועל מקום המצאו. אלא שהמשימה התבררה כמורכבת במיוחד: למרות שההיעלמות התרחשה בלב יישוב, לא נמצא איש שראה את הילד ולא היה שום תיעוד של פעולותיו בדקות ובשעות שלאחר מכן.

ו' ההמום, שציפה לפגוש את בנו בבריסל, הגיש נגד ר' תלונה במשטרת מרחב הנגב. חוקרי היחידה המרכזית במרחב עקבו אחר האם במשך כמה ימים לפני שנעצרה, ביצעו האזנות סתר לטלפון הסלולרי שלה ולזה שבבית הוריה, וכן ערכו איכונים על הטלפון הסלולרי של מ' בניסיון לאתרו, אך לשווא. בחקירתה של ר', ניסו החוקרים להבין מדוע לקח לה יותר מ-24 שעות עד שהתלוננה על כך שבנה בן התשע נעלם מעל פני האדמה.

"אבל הוא לא היה לבד. הוא אמר שיש מישהו שדואג לו", השיבה. "הוא הרגיע אותי שהוא במקום טוב ובטוח, שהכול בסדר איתו... הוא אמר לי שאם ימצאו אותו הוא יתאבד. הוא לא רוצה לחזור לאבא שלו בבלגיה. אני לא משקרת".

פרקליטות מחוז דרום לא השתכנעה מהסבריה של האם והגישה נגדה כתב אישום חמור אשר ייחס לה עבירות של חטיפה והפרת הוראה חוקית. במשך מספר שבועות הייתה נתונה במעצר בית בביתו של הבדרן לשעבר הרב אורי זוהר בירושלים, אשר הסכים להיות ערב לה (זוהר: "זה נכון שהיא הייתה במעצר בית אצלי ואצל אשתי. אני לא בקשר איתה היום. אין לי מושג מה קורה עם הילד").

במהלך המשפט יוצגה ר' על ידי עו"ד ציון אמיר, אחד מעורכי הדין היקרים בארץ, שטען כי בידי המשטרה אין כל הוכחה לכך שמרשתו חטפה את בנה או יודעת היכן הוא נמצא. השופט יורם צלקובניק השתכנע והחליט לזכות את ר' מעבירת חטיפה, למרות שהדגיש כי אינו מאמין לה שאינה יודעת דבר על מקום הימצאו. הוא רמז בהכרעת הדין כי גורמים נוספים פרט לאם היו מעורבים בהיעלמותו של הילד, אך בסופו של דבר הרשיע אותה אך ורק בעבירה שולית של הפרת הוראה חוקית וגזר עליה שנת מאסר בפועל.

"הגרסה של הנאשמת לעניין נסיבות ההעלמות של בנה הקטין תוך אובדן שליטה על הנעשה עימו אינה סבירה ועדות הנאשמת בעניין זה לא עוררה אמון כלשהוא", הדגיש השופט. "מכלול הנסיבות מעלה, כי התנהגותה של הנאשמת הייתה 'מכוונת מטרה' להוצאת הילד מרשות אביו. בנסיבות אלו גרסת הנאשמת בעניין היעלמותו הפתאומית של הילד בנסיבות מעורפלות אינה יכולה להתקבל על הדעת".

פרקליטות המדינה הגישה ערעור לבית המשפט העליון בעקבות זיכויה של ר' מעבירה של חטיפת בנה, ובמשך כשנתיים וחצי המשיך המשפט להתנהל במקביל למאמצי החיפוש הקדחתניים. אל משטרת ישראל הצטרפו במהלך השנים האחרונות האינטרפול, המוסד, השב"כ ועשרות חוקרים פרטיים ברחבי הגלובוס, שעשו מאמצים משמעותיים כדי לאתר את הילד, ללא הצלחה. ו', אביו של מ', השקיע גם הוא מאות אלפי שקלים מכיסו ומכיס משפחתו בשכירת שירותיהם של חוקרים פרטיים בניסיון לאתר קצה חוט שיוביל למציאת מ', אך שום דבר לא השתנה.

לבסוף, בשבוע האחרון – יותר מחמש שנים אחרי שנעלם הילד – קיבלו שופטי בית המשפט העליון את הערעור של הפרקליטות, הפכו את החלטת המחוזי בבאר שבע והרשיעו את ר' בעבירה של חטיפה, הוראה חוקית והוצאת קטין ממשמורת. אלא שלמרות השמחה היחסית, לכולם כאן ברור שהפרשה הזאת רחוקה מלהיגמר.

"הגענו אל סופה של הדרך המשפטית בעניינו אך לא אל סיומה של פרשה כאובה זו", ציינה שופטת ההרכב, דפנה ברק-ארז. "הוא עודנו גדל כיתום או אסופי, רחוק מחיק אביו ומחיק אימו גם יחד".

ביישוב בדרום או בכלל בבלגיה?

נכון להיום, פרשת היעלמותו של מ' עדיין רחוקה לפיצוח. למעשה, במשטרה מספרים השבוע שאפילו אין כאן קצה חוט ממשי. "פרט לגרסת האם אין לנו בעצם הרבה", מודה גורם בכיר במשטרת מרחב הנגב. "אין עדים שראו את החטיפה, ולא נראה שאף אחד מבני המשפחה יודע היכן הוא נמצא. יש לנו חשד שהאם או קרובי משפחה מקבלים מסרים בצורה כזו או אחרת על מה שקורה עם הילד, פשוט משום שלא הגיוני שילד נעלם לחמש שנים ואף אחד לא בקשר איתו. גם בבית המשפט וגם בחקירות האם לא נראתה מודאגת יותר מדי, מה שמחזק את החשד שמישהו מזין אותה במידע על מצבו".

כיום נמצא התיק בטיפולה של יחידת ההונאה של משטרת מחוז ירושלים – יחידה שעוסקת בעיקר בלכידת עברייני הונאה, ורחוקה באמצעיה מיחידות איכותית דוגמת 'להב 433'. לצד משטרת ישראל, מעורבת בפרשה גם משטרת בלגיה, שנציגיה הגיעו לפני כמה חודשים לישראל כדי לקבל עדכונים בעניין. לבלגים מעורבות משמעותית קודמת בפרשה: לפני כשנה, בצעד מפתיע ביותר, טענה לפתע ר' כי הילד בכלל נמצא בבלגיה. שירותי הביטחון של שתי המדינות ערכו אז בדיקות DNA לילד בלגי שנחשד כי הוא מ' הנעדר, אך התוצאות לא הראו התאמה.

"בבלגיה לא מבינים איך בישראל, שיש לה את הצבא החזק ביותר, את השב"כ ואת המוסד, לא מצליחים למצוא ילד בן 14 במשך חמש שנים", אומר ו', ששהה בישראל כמה פעמים במסגרת ההליכים המשפטיים שניהל נגדו גרושתו. "שם היו הופכים עולמות במקרה כזה, אבל פה הכל מתנהל על מי מנוחות. אני מקווה שמדינת ישראל סוף סוף תתעורר ותשקיע את האמצעים כדי לאתר את בני לפני שיהיה מאוחר. אני יודע שהנשיא פרס ביקר בבלגיה השבוע, ושהוא הבטיח לעזור. אני מקווה שהסיוע שלו יוביל למציאת בני".

"לצערי, משטרת ישראל זלזלה בתיק הזה מהתחלה ולא התייחסה אליו ברצינות רבה. כאילו שלא מדובר בילד שנחטף, אלא סתם בחפץ", מוסיף עו"ד אד פרידמן המייצג את האב. "בכל מדינה נורמאלית סיפור כזה היה מסעיר את ראשי המדינה, אבל לא בישראל. בבלגיה זועמים על הנושא, והשגריר הבלגי בישראל אמור להיפגש עם נשיא המדינה ולבקש ממנו לטפל בפרשה באופן אישי. יכול להיות שהפרשה הזו תגרום למשבר דיפלומטי בין שתי המדינות".

נכון להיום, ההערכה בקרב חוקרי הפרשה היא ש-מ' חי, ונמצא בקהילה חרדית-דתית בידיעת אמו. "החשד שלנו שגורמים חרדיים בארץ מחזיקים ב-מ' תחת שמירה, ושהם דואגים שיקבל עד גיל 16 טיפולים רפואיים תחת זהות בדויה", מספר גורם במשטרה. "על פי אמנת האג, בגיל 16 כבר לא ניתן יהיה לכפות עליו לחיות עם אביו באירופה, ואנחנו מאמינים שהם מושכים זמן עד אז. אנחנו משקיעים באמצעים משוכללים כדי לאתר את הילד וממשיכים לתחקר חשודים גם באירופה".

"אני בטוח שהוא בישראל", אומר ו'. "אמרו לי שיכול להיות שהוא הוברח לאלסקה, להוואי, שהוא מתגורר בקהילה יהודית בארגנטינה או בצ'ילה או בקהילה חרדית בניו יורק, אבל אני מאמין שהוא לא עזב את הארץ".

לדבריו, המידע האחרון שהגיע לידיו מדבר על כך שבנו מוחזק בקהילה דתית קיצונית בדרום הארץ ושהוא לומד בישיבה חרדית. "אני מקווה שהמשטרה תכנס לשם עם כוחות גדולים ותמצא אותו, יכול להיות שזה לא מאוחר", הוא אומר. "הבעיה היא שהמשטרה, מסיבות פוליטיות כאלה ואחרות, חוששת לפעול נגד האמא או נגד גורמים חרדיים שהיא נמצאת איתם בקשר, אלה שמממנים לה את ההגנה המשפטית היקרה הזאת במאות אלפי שקלים".

כעת, בהוראת שופטי העליון, הוחזר התיק לשופט צלקובניק בבית המשפט המחוזי בבאר שבע למתן גזר הדין. התביעה דורשת להטיל על ר' עונש מאסר לתקופה ארוכה ולהורות על כך שגם בסיומה יוצמד לרגלה אזיק אלקטרוני ושהיא תמשיך לשהות במעצר בית מחשש שתמלט מישראל. ו', בכל מקרה, יסתפק בכך שתפתח את הפה ותספר לו מה קרה לבנו.

"יש לי פחד שיקרה לו משהו, שהחרדים יפגעו בו, אבל אני משתדל לא לחשוב על זה", הוא אומר. "כל יום שעובר קשה לי מאוד בלעדיו, וההורים שלי והמשפחה מנסים לתמוך ולעזור. אני אהפוך אהפוך עולמות ואעשה את הכל כדי למצוא את הבן שלי, לא משנה כמה זמן זה ייקח. אני פשוט לא ארים ידיים".

תזכורת: הסיפור המוזר של הילד יוסל'ה שומכר

המקרה של הילד מ' מזכיר מאוד את פרשת חטיפתו של הילד יוסל'ה שומכר, שהסעירה את מדינת ישראל הצעירה בשנות השישים.

שומכר עלה לישראל בגיל 5 מברית המועצות לשעבר יחד עם הוריו. אביו ואמו התקשו בתחילה להתאקלם בארץ, וכשמצבם הכלכלי התדרדר מסרו בלית ברירה את יוסל'ה לסבו החרדי שהתגורר בירושלים. כעבור כחצי שנה, כאשר מצבם השתפר, פנו לסב וביקשו לקבל חזרה את בנם – אך זה סירב באומרו שעל הילד לגדול כחרדי ולא חילוני. מאוחר יותר טען בפני השופט כי בתו ובעלה מבקשים לחזור לרוסיה, וכי נכדו עלול להתבולל.

לאחר שסירב למסור לידיהם את הילד, הגיעו הוריו הזועמים של שומכר לבית הסב כדי לקחת אותו בכוח, אך גילו שנעלם. משטרת ישראל חיפשה אחר שומכר בכל פינה, אך כל מאמצי השוטרים עלו בתוהו. לבסוף התברר כי הילד הוסתר על ידי הסב במושב חרדי סמוך לקרית מלאכי, וכי הרבנים המקומיים היו מעורבים בהברחתו לחו"ל כשהוא מחופש לילדה. קודם הועבר לעיר אנטוורפן בבלגיה ומשם הוברח לקהילה החרדית של יהודי סאטמר ברובע ברוקלין בניו יורק.

הפרשה זכתה לתהודה רבה בארץ ובעולם, וראש הממשלה דוד בן גוריון הטיל על ראש המוסד איסר הראל את משימת החזרתו של הילד הביתה. סוכני המוסד מצאו אותו והצליחו להחזירו להוריו שנתיים לאחר שהוברח מישראל.

No comments:

Post a Comment