בשבועות האחרונים עבר הרחוב החרדי טלטלה. פרשת עלילת האונס בילדה בת 5 במודיעין עילית, שבדתה רכזת הגנים בעירייה על מנת לעורר מודעות לתופעת עברייני המין במגזר, הציפה את הנושא אל פני השטח. לפני שבועיים עצרה המשטרה פדופיל חרדי שהתעלל בעשרות ילדים. מעשיו היו ידועים לרבנים מהעדה החרדית, והם טיפלו בו בסירוס כימי. בשבוע האחרון נעצרו שבעה חשודים נוספים, רובם חרדים, בחשד לפדופיליה.
אבל למרות ריבוי המקרים המגיעים למשטרה לאחרונה, קשר השתיקה בעדה החרדית סביב פרשיות של התעללות מינית בנשים וילדים עדיין רחוק מלהתמוסס. ברשויות האכיפה והחוק הבינו שכדי להתמודד עם התופעה צריך קודם לעבור את משוכת רב הקהילה, שלא פעם אוסר על הקורבנות להתלונן. במשטרה החלו לשתף פעולה עם רבנים, ולאחרונה אף פורסם כי שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, צבי גורפינקל, פנה בצעד חריג למנהיגי החברה החרדית ודרש מהם שלא לטפל בעצמם במקרים של פגיעות מיניות. הדרישה הזאת הגיעה על רקע הכרעת הדין של צעיר מבני ברק, שהורשע בביצוע מעשה מגונה בנער בן 14 בתוך מקווה בעיר, אך רבני הקהילה החליטו שלא לערב את המשטרה בעניין.
יצחק קדמן, ראש המועצה לשלום הילד, אמנם נתקל במקרים רבים של רבנים שהורו לציבור שלהם להתלונן, אבל גם ברבנים שהשתיקו מקרי אונס. "פנה אליי אדם שהחבר הכי טוב שלו לן אצלם בבית ופגע מינית בילדה שלו. הוא התקשר כדי להתייעץ, ואמרתי לו 'אתה חייב ללכת למשטרה'. הוא אמר לי שהוא לא יכול לעשות את זה בלי לקבל אישור מהרב שלו, וביקש שאדבר עם הרב. הרמתי טלפון לרב, סיפרתי לו את הסיפור והוא הורה לו מיד ללכת למשטרה. מצד שני, פנתה אליי פעם רופאת משפחה משכונה חרדית בירושלים וביקשה את עזרתי. היא אמרה לי שאישה חרדית הגיעה אליה וביקשה שהיא תבדוק את הילדה שלה. היא לא אמרה לה מה הבעיה, רק רמזה ש'משהו לא בסדר עם הילדה'. הבדיקה גילתה שהילדה עברה אונס, והרופאה אמרה לאישה ללכת להתלונן במשטרה. האישה הלכה לשאול את הרב, וכשהיא חזרה לרופאה היא אמרה שהיא בשום אופן לא יכולה להתלונן כיוון שהיא לא קיבלה את אישור הרב. בסופו של דבר פנינו למשטרה בעצמנו, אבל היה כאן קושי רציני של שיתוף פעולה ומתן עדות".
הרב מרדכי בלוי, יו"ר משמרת הקודש והחינוך (משמרת הצניעות) בבני ברק, מאשר שלא בכל מקרה הרב מפנה את הקורבן למשטרה. "הרגישות במגזר החרדי היא גבוהה ביותר בנושא המשפחתי, ויש לזה השלכות אמיתיות לגבי הילדים – קבלתם למוסדות חינוך יוקרתיים ובעיקר נושא השידוכים", הוא מסביר. "הרבנים ניגשים לכל תלונה שמגיעה אליהם בנחישות וברגישות, ולא כל מקרה מופנה למשטרה. אם מתברר לרבנים מעל לכל צל של ספק שמדובר במעידה חד פעמית, האיש מוזמן לרבנים ותחת אזהרה נשלח לטיפול פסיכולוגי וטיפול מקצועי אחר. במידה שמדובר בפושע מועד, הרבנים פונים למשטרה, מוסרים את כל המידע כדי שיהיה בקלות אפשרות לשים אותו מאחורי סורג ובריח".
בעבר התפרסמו מקרים שאדם שסרח הוגלה אל מחוץ לעיר, זו עדיין שיטה קיימת?
"במקרים מסוימים הרבנים ממליצים לאדם לשנות מקום מגורים. אם הוא התחיל עם ילדים או עם ילדות מקווים שהנטיות שלו, לאחר הטיפול שיינתן לו, ישתנו. הוא נמצא במעקב צמוד של רבנים ואם המעשה לא חזר לעצמו ובא לציון גואל".
30 פניות בחודש
הכל התחיל בשיחת טלפון תמימה שקיבלה בן זאב מחברה שלה. אותה חברה סיפרה על בחורה חרדית מבני ברק, שהותקפה מינית בילדותה על ידי בעלה של אחותה, והחליטה לספר את סיפורה. אותה בחורה ידעה היטב מה מצפה לה בבית כשתחליט להוציא את הסוד החוצה, וכך באמת היה. "כולם כעסו עליה, ממש השתוללו", מספרת בן זאב. "אמרו לה שהיא ממציאה ושהיא לא יודעת בכלל מה זה. אבל היא הייתה נחושה. היא הרגישה שהעבר שלה מפריע לה בשידוך, היא הייתה מאוד עצורה וחששה מכל קשר עם גבר. היא הרגישה שאם היא לא תעשה משהו, היא תגרור את ההתעללות הזאת איתה כל החיים".
בן זאב חברה לעו"ד רבקה שוורץ, עורכת דין פלילית בעלת משרד עצמאי בירושלים, ויחד הן הקימו את "מן המיצר" – סיוע וליווי משפטי לנפגעי עבירת מין במגזר החרדי. הן מלוות את המתלוננים והמתלוננות בכל ההיבטים המשפטיים של הגשת תלונה, יושבות בדיונים של בית המשפט ותומכות בשעות הקשות, הכל ללא תמורה כספית. "למשפחה מאוד קשה לבוא עם המתלוננת ולשמוע מה שיש לה להגיד על דוכן העדים", היא מסבירה. "היה לנו מקרה של אישה נשואה שעברה אונס. שיפוצניק שעבד אצלה בבית שם לה סם אונס במשקה, וכשהיא התעוררה משינה היא הבינה שמשהו קרה לה, אבל לא זכרה כלום. היא הקיאה כל הזמן, חשה סחרחורות קשות וכשהגיעה לבית חולים התברר שהיא נאנסה. ההורים שלה ובעלה לא סיפרו את זה לאף אחד, אפילו האחיות שלה לא ידעו מזה. היא הלכה להעיד לבד".
ומה עם בעלה?
"הוא תמך בה, אבל לבית המשפט היה לו קשה לבוא".
בן זאב ושוורץ הקימו את העמותה רק לפני מספר חודשים, אבל מאז שהשמועה על זוג עורכות הדין שעוזרות לקורבנות תקיפה מינית התפשטה ברחוב החרדי, הטלפון שלהן לא מפסיק לצלצל. "חשבנו שנצטרך להקדיש לזה רק כמה שעות בחודש, אבל כמות הפניות עולה כל הזמן", אומרת בן זאב. "רק החודש קיבלנו כ-30 שיחות. לא בכל המקרים אנחנו יכולות לסייע. למשל הייתה מישהי שסיפרה שחברה של הבת שלה חזרה מבית הספר, ומישהו משך לה את תיק האוכל ולקח אתה הצידה. היא לא ידעה לתת לי פרטים ולא יכולתי לעשות עם זה כלום, אבל אנשים שומעים עלינו והם מרגישים שיש כתובת, יש מי שיכול לעזור".
מי פונה אליכן?
"לרוב נשים בוגרות ונשואות, שמחליטות להתלונן על משהו שארע בעברן. אלה נשים שמרגישות שהיום יש להן על מי להישען ומקבלות אומץ להתמודד. עדיין לא הגיעו הורים לילדים או מישהי שנפגעה מינית בימים אלה".
סביר להניח שאם בן זאב ושוורץ היו מקימות ארגון כזה רק לפני שנים אחדות, הטלפון שלהן לא היה מצלצל בתדירות גבוהה. עבירות מין בחברה החרדית הן בגדר טאבו שאין מדברים עליו, גם במחיר של התפשטות התופעה. חלק גדול מהמקרים מושתקים כאמור, או מטופלים בקהילה, בין אם שולחים את העבריין לטיפול נפשי או מגלים אותו לעיר אחרת. גם כשאדם שביצע פשע כבר יושב בכלא ומרצה את עונשו – מסתירים בקהילה את דבר העבירה ומספרים למשפחה ולחברים שהוא נסע לחו"ל.
אבל החומרים הנפיצים הללו, שזולגים לאחרונה החוצה מהקהילה הסגורה דרך רשויות האכיפה, שירותי הרווחה והתקשורת שמדווחת כמעט מדי שבוע על פרשת פדופיליה או הטרדה מינית – מאלצים את החברה החרדית להיערכות מחודשת. למשטרת ישראל אמנם אין נתונים ממוקדים על כמות הפשיעה המינית בחברה החרדית, אולם גורם בכיר במשטרה בהחלט מאשר שקיימת עלייה מובהקת במספר התלונות שמוגשות מהמגזר. נראה שלציבור החרדי פשוט נמאס מההשתקה. "יש עלייה מספרית בכמות התלונות שמגיעות אלינו מהציבור החרדי. זאת בעקבות שיתוף פעולה שלנו עם ראשי הקהילות. אנחנו מדברים יותר עם ראשי העדה החרדית ובהחלט יש יותר פתיחות מצדם מאשר בעבר לבוא איתנו במגע", אומר הבכיר.
"כשנחשפה הפרשה במודיעין עילית, גם אם היא התבררה כלא נכונה בסופו של דבר, אי אפשר היה להתחמק מלשמוע על זה", אומרת בן זאב. "דיברו על זה תחת כל עץ רענן, ברחוב, בבית הכנסת, בבית הספר. אנשים מתעניינים בזה, הם מחפשים מענה, אם תעשי סקר קטן אקראי ברחוב תראי שזה נושא מאוד חם. אנשים רוצים שינוי".
אחד השינויים המפתיעים הוא העובדה שגם גברים חרדים מוכנים להיפתח ולספר על הטרדות שעברו. שרה זלצברג, דוקטורנטית באוניברסיטה העברית שחוקרת את נושא הפגיעות המיניות במגזר, נדהמה מרמת שיתוף הפעולה של הגברים שהתראיינו למחקר שלה. "הצלחתי לאתר 40 גברים חרדים שנפגעו מינית ורצו לספר על כך", היא אומרת. "הם שיתפו פעולה בצורה מדהימה ואמרו שאין להם אפיקים אחרים לדבר על זה. אחד מהמרואיינים, למשל, סיפר כי כבר פתח בהליך משפטי אבל אבא שלו עצר אותו ומנע ממנו לפתוח את הסיפור, בעיקר בגלל שהאחיות שלו עדיין לא נשואות והוא עלול לפגוע בהן".
המהפכה השקטה של המגזר
אחת הפרשיות שסימנה את נקודת השבר ברחוב החרדי, והביאה לרצון לבקוע את חומות השתיקה, היא חשיפת פרשת הפדופיליה הגדולה והקשה בתולדות המדינה בשכונת נחלאות בירושלים בשנת 2011, שהסירה את הלוט מעל רשת של עשרות פדופילים שפעלה ללא מפרע בשכונה במשך שנים. הפרשה הניבה אמנם רק שלושה כתבי אישום, אולם התיאורים הקשים והמספר הגדול של הילדים שנפגעו, הכניסה הורים רבים במגזר להיסטריה. "החברה הייתה תמימה, היא לא הבינה מה קורה לה", אומר איש חינוך חרדי בכיר. "פתאום החלו להבין את ממדי התופעה והבינו שמשהו צריך להשתנות. צריך לעבוד עם גורמים מקצועיים ולגשר בין החברה החרדית לרשויות החוק והרווחה".
לפני מספר חודשים יצא ספר ילדים חדש, חריג מאוד בנוף ספריית הספרים הביתית שמיועד לחברה החרדית ומדריך ילדים איך להישמר מפגיעות מיניות ומפדופילים. בספר "מוטב להיזהר כדי לא להצטער", שיצא בהוצאה פרטית ובשיתוף פעולה של רבנים מכל הזרמים מובאים איורים של ילדים וילדות בלבוש חרדי עם הנחיות ברורות כיצד להיזהר מפדופילים: "לאף אחד אין זכות לגעת באזורים הפרטיים בגופכם", נכתב בספר או "אף פעם לא ללכת לשום מקום עם אנשים זרים". בקרית ספר חילקו לתלמידים צמיד יד שנושא את הכתובת: "לברוח, לצרוח, לספר להורים", המאפשר להעלות לדיון נושאים שמעולם לא נפתחו בעבר במשפחות חרדיות.
"השינוי הוא חלק משינוי רחב יותר שעוברת החברה החרדית", מסבירה זלצברג. "אמנם התהליך נמצא לגמרי בראשיתו, אבל יש מגמה כללית של פתיחות בזרם המתון של החברה החרדית. בתחום התעסוקתי, הפוליטי, ביחס לצבא ועוד. הזרם המרכזי של הציבור החרדי נמצא במגמה של פיוס עם החברה הכללית. הדרך עוד ארוכה, אבל יש מהפכה שקטה, בפירוש. מה שכן, אי אפשר להתעלם מכך שהמגמה החותרת להשתקה עדיין שולטת בכיפה".
"יש היום הרבה יותר נכונות לשמוע ולקבל דברים מבחוץ", מאשרת בן זאב. "בחברה החרדית מבינים היום שאפשר לחיות על פי ההלכה ועדיין להיות בקשר עם העולם. ושאי אפשר יותר להסתגר. יש אינטרנט, רשתות חברתיות, המידע זורם. אי אפשר באמת להסתיר".
האינטרנט הוא סממן משמעותי בשינוי. אם בעבר חל טאבו מוחלט על סיקור ואזכור של פרשיות מין, הרי שהיום יש באתרי החדשות החרדים סיקור קבוע של חשיפות של המשטרה. "אתר כיכר השבת לקח את הנושא הזה כאג'נדה", אומר ישראל כהן, כתב בכיר באתר. "לשים מראה מול אנשים, להביא לידיעתם את הסיפורים האלה. כמובן שהכל נעשה בצורה נקייה, אנחנו לא נגיד את המילה 'אונס', אבל נגיד 'התעללות'. רק השבוע העלינו ידיעה על מלמד שתקף ילדים בבית"ר. הסיפור במודיעין עילית, לפני שהתברר שהוא מעשייה, התפרסם רק אצלנו".
יש אייטמים שלא תעלו?
"בוודאי, לא נעלה את האייטם על גדעון סער, למשל, כי אנחנו לא מחפשים את הצהוב והרכילותי. אנחנו מחפשים לטפל בבעיה".
"יש אנשים שהתנגדו לזה בהתחלה, אבל עכשיו הם מבינים שזה בא ממקום שמנסה לתקן והם מתחברים לזה".
עושה רושם שהמצב בישראל הרבה יותר טוב יחסית למתרחש בימים אלו בקהילה היהודית בניו יורק. התקשורת שם מדווחת לאחרונה על מאמצי הקהילה להסתיר ולהטיל איפול על פרשיות מין – עד כדי העלמת הוכחות והשתקת עדים. לאחרונה הוגשו כתבי אישום כנגד ארבעה חרדים מחסידות סאטמר, באשמה שהתקשרו לנערה שהגישה תביעה על מעשה מגונה נגד חסיד בשם נחמיה ווברמן, והציעו לה ולבן זוגה שוחד של 500 אלף דולר בתמורה לביטול התלונה. הם אף איימו עליה ושיבשו עדויות נגדה. נחמיה ווברמן, דמות ידועה בחסידות סאטמר, חשוד בביצוע של 88 מעשים מגונים. הנערה התלוננה כי ביצע בה מין אוראלי בכפיה כשהייתה בת 12.
קשר השתיקה, מתברר, מקבל שם חיזוק מהממסד המשפטי. לאחרונה התפרסמה כתבה בניו יורק טיימס, שלפיה התובע המחוזי של ברוקלין, צ'רלס היינס, הגיע להסדר עם עסקנים חרדיים וראשי ארגונים במגזר, שבמסגרתו יועברו תלונות על הטרדות מיניות והתעללויות בילדים רק לידיעתם של רבנים מקומיים, והם אלה שיכריעו אם לדווח על המקרים למשטרה.
"למה ליצור כתם על הילדה?"
גם אם מתחילים להרגיש את תחילתו של שינוי, החברה החרדית בישראל עדיין מסוגרת ושמרנית ברובה, ורוב הנפגעים חוששים להתלונן. מכתב שהגיע בשנה שעברה למשרדי המועצה הלאומית לשלום הילד חושף מציאות קשה: "יש בעירנו לצערי הרב המון מורים וגברים שמרשים לעצמם לפגוע בילדים קטנים ואף אחד לא פוצה פה", כותבת אישה חרדית. "אין לאנשים אומץ ללכת למשטרה, למרות שניסיתי להפציר בכמה נשים שיעשו כך. הן מצידן חוששות שיסולקו מהקהילה. למשטרה אין טיפת מושג מה קורה במגזר השמרני הזה, אנשים חולים מנצלים את מעגל השתיקה ונותנים ליצרם דרור על חשבון ילדינו הרכים".
גם בן זאב לא מצליחה תמיד לשכנע את הנפגעות שמגיעות אליה להתלונן. "הגיעה מישהי שסיפרה שבנערותה תקף אותה קרוב משפחה שגר בסמוך. היא לא סיפרה על זה לאף אחד, אבל הרגישה שהיא צריכה לטפל בזה. בינתיים היא החליטה לא להתלונן מפחד מהקושי שכרוך בזה".
מה את אומרת במקרה כזה?
"אני לא יכולה להיות צעד אחד לפני המתלוננת, אני תמיד במקום שלה. אמרתי לה שתעזוב את כל המילים היפות על כך שאם היא לא תתלונן הוא ימשיך לעשות את זה. זה חשוב, אבל לא רק זה. אמרתי שאם היא לא תתלונן היא לעולם לא תהיה מאושרת. זה יפריע לה כל החיים. אבל היא עדיין חוששת".
מה בעצם החשש הגדול ביותר?
"הבעיה של הקורבן היא שגם אם יאמינו לה, היא תסבול כי היא מסומנת. ילדה שיודעים שעברה משהו, מסתכלים עליה אחרת. והיא לא מבינה 'למה מדברים עליי? למה מסתודדים? למה אין לי חברות?'. והורה שיודע שהבת שלו הותקפה, מתחיל לחשוב שאולי עדיף לו בשקט בשקט לפתור את הבעיה. למה לי ליצור כתם על הילדה ועל המשפחה? הבת שלי אולי נפגעה, והיא תקבל טיפול, אבל למה אני צריך להפוך את זה לאישיו ולגרום לה נזק? הוא אומר 'אולי בסוף מישהו יתפוס אותו, אבל למה זה צריך להיות על הגב של הבת שלי?'. האבא הזה צריך להבין שאולי הבת של השכנים פחות חשובה לו, אבל יש לו עוד ילדה ועוד ילדה, ומי ערב שזה לא יקרה להן?"
No comments:
Post a Comment