Website Home

Friday, March 25, 2011

"אהובתי הערבייה חשובה לי יותר מהמדינה"

אילוסטרציה. "ראשה מוותרת על הרבה יותר ממה שאני מוותר"
















הוא יהודי מעיר בצפון, היא מוסלמית מיישוב סמוך. הוא קצין קרבי במילואים, היא סטודנטית לתואר שני. הקשר האינטימי שלהם הוא סוד כמוס, עניין של סכנת נפשות. אחרי שלוש שנים של מפגשים חשאיים, הם מתכננים להשתקע בחו"ל ולהתחתן שם. "אם המשפחה שלה תגלה, יהרגו אותה במקום"

"אין אף אחד שיכול להגן עליי. המקסימום שהמשטרה יכולה לעשות זה לעצור את מי שיהרוג אותי", כך סיפרה השבוע בת זוגו המוסלמית של יהודי תושב האזור

צחי וראשה (שמות בדויים), הם זוג יוצא דופן. צחי, שעובד באחד מהמפעלים באזור, גדל בעיר יהודית באזור והוא משרת כקצין קרבי במילואים, ואילו ראשה גרה ביישוב ערבי סמוך. זוגות ישראלים, בהם הגבר מוסלמי והאישה יהודיה, אינם בגדר תופעה נדירה, אולם המודל הזוגי שמורכב מגבר יהודי ואישה מוסלמית רחוק מלהיות דבר שבשגרה.

על מנת להיפגש עם השניים נדרשו אלתורים והכנות שלא ביישו מבצע צבאי, בכלל זה מסרונים מוצפנים. לאחר אין סוף תיאומים חשאיים, נפגשנו בדירתו של צחי, באחד המושבים בצפון. להצטלם לכתבה הם סירבו בתוקף.

למרות העובדה שהשניים התגוררו במרחק שלא עלה על מספר קילומטרים בקו אווירי זה מזו, פגישתם הראשונה התרחשה דווקא במהלך לימודיהם באוניברסיטה. "צחי התיישב לידי. החלפנו כמה משפטים בסוף השיעור, אחרי שבוע הוא שאל אותי אם הוא יוכל לקבל את הסיכומים שלי כשיחזור מהמילואים".

מנקדות מבטו של צחי, הימים הראשונים של היכרותם נראים אחרת. "אפילו לא ידעתי שהיא ערביה", משחזר צחי, "מכיוון שאין לה בכלל מבטא. זה נשמע מוזר, אבל גם לא שאלתי לשמה".

עברה תקופה קצרה, צחי שב משירות המילואים, והשניים התקרבו יותר. ראשה עזרה לו להשלים את החומר וכשהגיעו מבחני הסמסטר הם למדו לקראתם יחד. מיד אחרי חופשת הסמסטר נפרד צחי מחברתו הקודמת, ובאחד הלילות הארוכים הללו מצאו עצמם, ראשה וצחי, במיטה. "לא חשבתי שזה יקרה עד שזה באמת קרה", מחייך צחי, "ראשה היא בחורה ערביה שצריכה לשמור על כבוד המשפחה וקשה לחשוב על סיטואציה כזו. אחרי הפעם הראשונה שלנו, לא ממש ידעתי איך להתנהג".

"צחי לא ממש הבין עד כמה מסוכן המצב בו נמצאנו", אומרת ראשה לא כל העסקים במשפחתי חוקיים, ואחת מבנות הדודה של אמי נרצחה על רקע חילול כבוד המשפחה. לא מדברים על זה אצלנו, כמובן, אבל התעורר חשד לפיו היא מנהלת קשר רומנטי עם מישהו, אז היא הורעלה ונקברה בשדה מרוחק".

'מה, חסרות יהודיות?'

מאוחר יותר נפגשו השניים לשיחה במהלכה הסבירה ראשה לצחי את כללי הזהירות שעליהם לנקוט. צחי, כמו חייל טוב, הקשיב והפנים. "זה הזכיר כללים של בטחון שדה בצבא", מספר צחי, "היה חסר רק שהיא תגרום לי לצעוק שלוש פעמים 'הוראות אלו נכתבו בדם'. דבר ראשון הפסקנו לשבת יחד בשיעורים, היה אסור לי לדבר איתה או אפילו להסתכל עליה בזמן שהיינו בקמפוס. רק מיסרונים היה מותר לשלוח לה. אגב, מספר הטלפון שלי היה מוצפן אצלה כמספר של חברה שלה. בערב היא הייתה מגיעה אליי ולא פעם נשארת לישון, אבל לי היה אסור להגיע אליה".

המפנה, לדבריו, חל עת קיבל החלטה לשלוח לה מיסרון בו כתב שהוא אוהב אותה. "זו הייתה הפעם הראשונה בה אחד מאיתנו אמר זאת", הוא נזכר, "עד לאותו רגע חשבתי רק על הבעייתיות מצד המשפחה שלה ופתאום קלטתי שגם למשפחה שלי יהיה מאוד קשה. אמנם אף אחד לא ירצח אותי אבל אני בא מבית מאוד מסורתי וימני וידעתי שלא יקבלו את זה בקלות. כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה איך אני מספר להורים שלי על ראשה".

הראשונים להם סיפר צחי היו צחי אחיו ואחותו. "חשבתי שהם יקבלו את זה הרבה יותר קשה", הוא אומר, ומציין כי תגובתם

נסכה בו אומץ לספר להוריו, שמצידם הגיבו מאוד קשה. "הם אמרו לי דברים בסגנון 'מה, חסרות יהודיות?, יהרגו אתכם, הילדים שלך לא יהיו יהודים', אבל למען האמת, לא היה להוריי שום סיכוי בשיחה הזו", הוסיף.

כשצחי וראשה נשאלים על נושא הדת הם מתחילים לצחוק. "הילדים שלנו יכירו את כריסמס יותר טוב מאת הרמאדאן או את פסח". גם הסכסוך הישראלי־פלסטיני אינו מטריד אותם.

צחי: "אני לא פוחד שיהרגו אותי אבל אני מודע לסכנה שראשה נמצאת בה. אני מקפיד על כל כללי הבטיחות שקבענו ולא סוטה מהם במילימטר. מאוד חשוב לי שנעבור בשלום את החודשים הספורים שנותרו לנו בארץ על מנת שנוכל באמת להיות יחד".

No comments:

Post a Comment