Website Home

Thursday, December 29, 2016

שני חזן חושפת: "עברתי התעללות מינית במשך 6 שנים"

בצעד אמיץ, חושפת לראשונה מלכת היופי לשנת 2012, הדוגמנית שני חזן, את ההתעללות המינית שעברה בתור ילדה ונמשכה שש שנים נוראיות.

בכתבת השער, שתתפרסם ביום ראשון הקרוב במגזין "מנטה", מספרת חזן בגילוי לב לעיתונאית חגית גינזבורג על הטראומה. "עברתי התעללות מינית כשהייתי ילדה, מגיל 8 ועד גיל 144, על ידי מישהו שהכרתי. זה גרם לי להמון דיכאונות, לא רציתי לאכול, לא רציתי להיות בכלל. אף אחד גם לא ידע, והתביישתי בזה". משתפת חזן.

חזן בת ה-24 שפרצה לחיינו כשקטפה את תואר מלכת היופי, הספיקה מאז להפתיע את כולם כשחשפה כישרון שירה על בימת "האקס פקטור" ולככב בשלל קמפיינים.
בראיון היא מספרת כי "בתור ילדה קבעתי לעצמי לו"ז של איש עסקים, רק לא להיות בסביבה שבה אני מרגישה את העצב והריקנות".

"היום אני מוקירה את הרגעים האלה, את התהומות האלה", היא מספרת ומוסיפה, "בזכות החוויות הנוראיות והקשות שעברתי בחיים אני יודעת מה להגיד לנערות כמוני, שיעזור להן לסלול לעצמן את הדרך החוצה".
ויש גם מסר אופטימי מפיה של חזן: "יכולתי לבחור בהרס העצמי. הרי בשנייה הקולות האלה יכולים להוריד אותך. היום אני בוחרת להדליק אור ולצאת משם".

מסתמן: הסדר טיעון עם הרב מצגר

סוף לפרשת הרב מצגר? לאחר סאגה ארוכת שנים במישור המשפטי, מסתמן הסדר טיעון עם הרב הראשי האשכנזי לשעבר יונה מצגר - כך דווח הערב בערוץ 2.

במסגרת הסדר הטיעון, הרב מצגר צפוי להודות בקבלת שוחד ולהישלח לכלא לשנים בודדות. כתב האישום 
צפוי לייחס לו קבלת שוחד של למעלה מעשרה מיליון שקלים במשך יותר מעשור שנים.

לפני כחודש וחצי דחה שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה יועד הכהן, את בקשתו של הרב יונה מצגר למחוק את כתב האישום נגדו בטענה של "הגנה מן הצדק". כתב האישום נגד הרב מצגר כולל עבירות של לקיחת שוחד, גניבה בידי מורשה, הלבנת הון ועוד.

בבקשה שהגישו סנגוריו של הרב בשמו נטען כי יש למחוק את כתב האישום בעילה של "אכיפה בררנית", זאת לאחר שנגד יתר המעורבים בפרשה לא הוגשו עד עתה כתבי אישום.

השופט משה יועד הכהן דחה את טענותיו של הרב מצגר להגנה מן הצדק - וציין כי הרב ויתר המעורבים אינם שייכים לאותה קבוצת שוויון, ועל כן מתן יחס שונה לחשודים האחרים ולרב איננו נחשב לאכיפה בררנית וממילא אין מקום ל"הגנה מן הצדק".

Tuesday, December 27, 2016

המשטרה: אלון קסטיאל יואשם באונס

המשטרה הגישה הבוקר (שלישי) לבית המשפט הצהרת תובע נגד יזם הנדל"ן ואיש חיי הלילה אלון קסטיאל, זאת בחשד למעורבות במספר מקרי אונס. מעצרו של קסטיאל הוארך בארבעה ימים ובמשטרה מתכוונים להגיש את כתב האישום נגדו עוד השבוע.

הצהרת התובע הוגשה כשבוע וחצי לאחר שקסטיאל עומת עם שתיים מהמתלוננותנגדו. מחוץ לתחנת המשטרה בה נערך העימות התייצבו כ-200 מפגינות, שבאו להביע את תמיכתן במתלוננות. "זה לא סיפור של האמת שלי מול האמת שלו", טענה זוהר להט, אחת המתלוננות נגד קסטיאל. "יש אמת, אמת אחת, וזהו".

אחת המפגינות סיפרה אז לחדשות 2 Online שלהט טענה אחרי העימות ש"קסטיאל שיקר במצח נחושה". "אנחנו לא שייכות לשום ארגון, מדובר בהתארגנות ספונטנית", אמרה מארגנת המחאה. "ראיתי שחלק מהמתלוננות כתבו בפייסבוק שיבואו לתמוך בהן - אז באנו", הסבירה מפגינה אחרת. י
קסטיאל נעצר בחשד לביצוע עבירות מין חמורות, כשהסעיף המרכזי הוא החשד לארבעה מעשי אונס. במהלך הדיון שהתקיים לפני כשבוע וחצי בנוגע להארכת מעצרו של קסטיאל, סיפרו החוקרים כי 12 נשים כבר הגישו נגדו תלונה על תקיפה מינית, אך הוא בחדרי החקירה דבק בגרסתו כי הכל היה בהסכמה.

המרד הקדוש: בן האדמו"ר שעושה מהפכה חסידית


הוא גדל באחת החסידויות המחמירות ביותר, בנו של האדמו"ר - אבל הנפש של מענדל ראטה חיפשה
 אחר החסידות של פעם. בדרך הוא נאלץ להתרחק מסביבתו, הועף מהישיבה, התחתן והתגרש - אבל הוא נחוש לחולל את המהפכה שתחזיר את החסידות לחסידים. כל האמצעים - גם האייפון והפייסבוק - .כשרים, עם שיעורים שהוא מעביר ברשת, וקליפ חסידי יפהפה

מורד מבפנים: מענדל ראטה, בנו של האדמו"ר מ"שומרי אמונים" - מהחסידויות הקיצוניות ביותר - נזרק מהישיבה, התחתן (והתגרש) - והחליט להחזיר את תנועת החסידות לשורשים. בגיל 25 הוא נחשב ל"כבשה השחורה" של משפחתו – כנינו של מייסד החסידות הקיצונית "תולדות אהרן" (האהרל'כים, בעגה המקומית).

ראטה גדל בבני ברק, ובהמשך - באשדוד, שם מכהן אביו כמנהיג החסידות, צאצא לזרם השולל מכל וכל את קיומה של מדינת ישראל. ועל אף שנולד למשפחת אדמו"רים, חיפש לו הנער הצעיר אדמו"ר אחר, "משהו לנשמה" בסביבה המחמירה שהקיפה אותו.

בגיל 15 התחולל השינוי הראשון. "נחשפתי לקסמו של רבי שלמה קרליבך, 'הרבי המרקד' של ה'הִיפִּים'", הוא מספר. "עד מהרה הבנתי שאני לא שונה מ'היפי', ושעולם הערכים שלנו זהה: חזרה לחיק הטבע, אהבת כל אדם באשר הוא - וראיית הטוב שבו, מימוש עצמי וחיפוש רוחני עצמאי. כל אלה דיברו ומדברים מאוד אל נשמתי הפנימית". 

"חיפשתי לי אדמו"ר שימלא לי את החסר, כי רבי שלמה כבר מזמן לא חי, אך לא מצאתי את עצמי בשום מקום. מה שכן, הבחנתי שבין רעיון החסידות שהגה סב-סבי, ה'בעל שם טוב', לבין החסידות בת ימינו - קיים מרחק עצום של שמים וארץ".

אבא לא התלהב, בלשון המעטה

כבר כנער צעיר התבונן מענדל ראטה בצער בהתרחקות של אבותיו מהרעיונות המקוריים של החסידות, ואת הביקורת הוא לא חוסך: "בעוד זו המקורית הייתה דומה לחיפוש הרוחני החופשי של ה'הִיפִּים' - זו של ימינו הפכה לבדלנית, שמרנית וסגפנית. לא היה לי את האומץ לצאת חוצץ כנגד החצר שממנה הגעתי, אבל התחלתי להתקרב לחב"ד ולברסלב שנחשבות לפתוחות יותר".

המהלך שלו - נער צעיר מול הממסד המחמיר - לא עבר בקלות, שלא לאמר - חולל שערורייה. "כל העולם עמד נגדי - המשפחה, הישיבה, הקהילה", הוא מספר, "הלכתי בדרך עצמאית ועם הלב שלי בלבד, אך נשארתי מחובר למשפחה. זה לא סוד שהם לא מתלהבים ממה שהפכתי להיות", הוא מוסיף, "אבל הם לא ניתקו איתי את הקשר. לכתחילה הם כנראה היו רוצים לראות אותי ממשיך כאדמו״ר ולא ככוכב רוקנ'רול, אבל הם מכבדים את הדרך שבחרתי".

עם אביו האדמו"ר היו העניינים מסובכים מעט יותר: "הוא לא רצה אותי ככה, ולקח שנים רבות שהוא התחיל להבין קצת. היום הוא שומע מאנשים שמתחזקים ברשת דרכי, אז הוא אומר לפעמים: אולי מהשמים הזיזו אותך לשם. באופן כללי, אבא לא זורם עם כל הסגנון, אבל היום אנחנו בקשר טוב. בהתחלה היה קשה מאוד. היום זה יותר קל, אבל עדיין לא מובן".

"גם אבא שלי מקרב רחוקים, אבל הוא שובר אייפונים בחדר קבלת הקהל. אני עובד בדיוק הפוך", ראטה מחייך. "למדתי עם הזמן איך להישאר מחובר, למרות שאנחנו לא בדעה אחת. הים אבא שלי אומר לאנשים שנכנסים אליו: 'הקב״ה נתן לרבי מענדל כשרונות מיוחדים לקרב יהודים לאביהם שבשמים, וברוך ה' שהוא זוכה לדבר עם צעירי הצאן בשפתם".

במקום פאב - בית מרזח יהודי חסידי


ראטה הצעיר נהג לצאת עם חסידי ברסלב להתבודד בלילות בשדה או ביער, "וכך מילאתי מקצת מהכמיהה לחוות את הטבע", כדבריו. "בשורה התחתונה לא התחברתי אליהם, בעיקר כי לא מצאתי רבי רוחני שמדרבן את חסידיו למימוש עצמי ומתן ביטוי לכישרונות - ערכים שהחסידות בת ימינו מדכאת במכוון".

"לא יכולתי לסבול גם את ההטפה החרדית לניתוק מהעולם, כאשר האמונה שלי היא שהדרך היותר נכונה להיות יהודי, היא דוקא מתוך חיבור מלא לעולם - מתוך התמודדות אמיצה עם האתגרים שהעולם מציב לנו היום. לברוח זו לא חוכמה, וגם כבר לא אפשרות. אם התרבות העולמית איננה מתאימה לגמרי להשקפת עולמנו, אזי יש לתת לה אלטרנטיבה. במקום מועדון ופאב - בית מרזח יהודי חסידי, קולנוע יהודי חסידי, תיאטרון יהודי חסידי..."

"אנחנו חייבים לתת במה לאמנות, למוזיקה, למשחק, לריקוד. בעולם שבו גדלתי, לא מצאתי מענה לכך. רעיונות כמו 'מימוש עצמי' ובמה לאמנות, מוזיקה ומשחק - נתפסים כביטול תורה, במקום להיתפס כביטויי הנפש והרוח".

בדרכי שלי

באומץ ובניגוד לכל המוסכמות החברתיות, ראטה הצעיר החל ללכת אחר נטיות לבו: "החלטתי לעמוד לבד על הרגליים. ללכת בדרכי ולציית אך ורק לאינטואיציה שלי, לנשמה שלי. אז קניתי גיטרה והתחלתי לנגן ולשיר, ואף לערוך מסיבות עם חבריי. במקביל, התחלתי לערוך עיתון ישיבתי שהתפרסם וחולק במספר ישיבות על ידי כמה מחבריי. הפכתי עד מהרה ל'שנוי במחלוקת'. הרבה בחורים הטיפו נגדי, אך מצד שני מצאתי גם הרבה מעריצים שהתחברו מאוד לסגנון, ואמרו שזה בדיוק מה שחיפשו".

בחסידות, כמצופה, לא ממש אהבו את ה"מורד" הצעיר, שירש את תכונות המנהיגות של אבותיו. "תוך זמן קצר נזרקתי מהישיבה, עד שהתחייבתי לחדול מהפצת העלון ומקיום מסיבות השירה. במילים אחרות, לסגור את הבסטה".

בגיל 23 נישא ראטה בשידוך, "אך הנישואין לא החזיקו זמן רב, והתגרשנו כעבור חצי שנה. יום אחרי הגירושין החלטתי שהגיע הזמן לצאת אל העולם. נסעתי לאמריקה והגעתי אל הישיבות החסידיות שם. התחלתי להופיע עם הגיטרה ולהציג את רעיונותיי ביתר שאת ועוז דרך המוזיקה, הסיפור והתורה החסידית המקורית. ראיתי שצעירים רבים מגיבים בהתלהבות, ואפילו אנשי חינוך מתחברים לרעיונות".

אם המסלול של ראטה מזכיר רבי מוזיקאלי אחר, זה לא בכדי. קרליבך, כזכור, היה ה"אדמו"ר" הראשון שהוא אהב באמת. "חצי שנה הייתי שם, עם הצעירים, שר ומדבר איתם. חזרתי לארץ והתחלתי לתעד את הפעילות שלי בצורת קליפים מוזיקליים".

בקליפ האחרון שהוציא ("מענדל מיט (עם, ביידיש) חברים") תיעד ראטה רבע שעה של קומזיץ עם בחורי ישיבה צעירים בחיק הטבע, ביער, ועל שפת הים סביב למדורה. "כוונתי הייתה להטמיע את הרעיון של התועלת הרוחנית שיש בשילוב של מוזיקה - טבע - ושיח פתוח ומשותף".

נאמן לדרכו, מתחזק ראטה עמוד בפייסבוק, מהלך המשול בחסידות הקיצונית להתפקרות. הוא מעביר ברשת שיעורי חסידות על פי ספרו של הרבי מאיז'ביצא, "מי השילוח", "ספר חסידי בן 140 שנה המדבר על רעיונות כמו מימוש עצמי והליכה עצמאית אחר הלב", מתבודד בחורשות, ומצלם סרטונים כשהוא מלווה בגיטרה.

"לשמחתי החל העניין לצבור תאוצה, והתחלתי לנצל את המדיה כדי לבצע 'ריסטארט' לתנועת החסידות; שחזור ואתחול מחדש. ראיתי את הביקוש העצום לתוכן פנימי ואמיתי, וראיתי את המיאוס בעולם השקרי שאיננו נותן את המענה הרוחני הנכון".

"בקיץ האחרון החלטתי שבשביל לחזור באמת אל שורשי החסידות המקורית, אני חייב להתנתק מכל התעשייה שסביבי ופשוט לחזור אחורה בזמן, אל העבר. נסעתי לחיות קצת באוקראינה, ערש החסידות, כדי לשאוב השראה מהחיבור עם הטבע והעיירה הטיפוסית... הסתובבתי בכפרים ובעיירות שנראה שהחיים בהם נעצרו אי-אז לפני 300 שנה".

אנחה שבוקעת את כל הרקיעים

הביקור הזה הוליד את הקליפ היפהפה "מנחה" ("מִנְחֶה", במלעיל, בעגה האשכנזית, כאן בבכורה), המביא את סיפורה של העיירה היהודית והדמויות הטיפוסיות בה הממהרות לתפילת מִנחה. בקליפ - כולו ביידיש - השתתפו לא פחות מ-50 שחקנים ששחזרו את היהודים הפשוטים הזונחים את עבודתם כשהם ממהרים להספיק את תפילת המנחה, והוא מבוסס על אמרתו של מייסד החסידות, הבעל שם-טוב, שהאנחה בוקעת את כל הרקיעים. "אמרה זו משקפת את הלך רוחו של הבעל שם-טוב, שראה את האור והקדושה בכל יהודי הכי פשוט, וידע להעריך נכונה את הפנימיות של אדם שלפעמים איננה ניכרת כלפי חוץ".

עכשיו הוא מתכוונן לפרויקטים הבאים, שבהם סרט סביב חייהם של בחורי ישיבה שעזבו את הישיבה ומחפשים את דרכם, ברגע שיימצא תקציב, כמובן. "הקב"ה עזר לי עד היום להגשים הרבה מחלומותיי. למדתי שצריך להעז לעשות דברים גדולים. אני מאמין שמיום ליום אגשים את כל חלומותיי ושאיפותיי".

מיליון ש' תמורת מעצר בית של מאיר אברג'יל

מיליון שקל תמורת שחרור למעצר בית: בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה היום (ג') למאיר אברג'יל להפקיד עד יום ראשון הקרוב מיליון שקל בבית המשפט, וכן שלושת המפקחים שהסכימו להשגיח עליו בביתו יחתמו גם הם על ערבות בסך מיליון שקל כל אחד, זאת כדי שישוחרר בימים הקרובים. השופט בני שגיא החליט כי אם התנאים הללו יושלמו, אברג'יל ישוחרר למעצר בית בפיקוח איזוק אלקטרוני.

אברג'יל, בן 62, הוא נאשם מרכזי בפרשה 512 ואחיו של העבריין יצחק אברג'יל. בדיון הקודם קבע השופט שאפשר לשחררו בכפוף לעמידתו בתנאי הפיקוח וכעת נקבע שישוחרר סופית בקרוב אם יופקד הכסף. הפרקליטות התנגדה לשחרור וביקשה עיכוב ביצוע של ההחלטה כדי לשקול לערער לבית המשפט העליון. לכן, בינתיים שגיא עיכב את החלטת השחרור עד יום חמישי הקרוב.

אברג'יל שוהה במעצר זה שנה וחצי. פרשה 512 היא פרשיית ענק שקשורה לפעילות בעולם התחתון, ובעיקר בארגונו של העבריין יצחק אברג'יל, ובין היתר עוסקת הפרשייה בשורת רציחות, עבירות סמים ואלימות חמורה.

לפי האישום נגד מאיר אברג'יל, הוא ניהל ופיקח על הפעילות הכלכלית בארגון של אחיו בתחום הסמים, והכספים שעליהם פיקח שימשו גם למימון עבירות אלימות. מיוחס לו היותו מנהל בארגון פשיעה, ייצוא וייבוא מסחר ואספקת סמים במסגרת ארגון פשיעה, עשיית פעולה ברכוש אסור, וגם מעורבות ברצח שבה ניסה ארגונו של אברג'יל, לפי האישום, לחסל את העבריין זאב רוזנשטיין בלב תל אביב לפני יותר מעשור. ניסיון החיסול הזה גבה את חייהם של שלושה אזרחים ועשרות נפצעו. על כך נאשם אברג'יל בסיוע לרצח האזרחים שנרצחו בפיגוע, וכן סיוע לפצוע ולחבל באזרחים שנפצעו.

האירועים המדוברים אירעו לפני יותר מ-13 שנה, וכמה מהנאשמים בפרשה כבר שוחררו למעצר בית. המשפט העיקרי בפרשת צפוי להיפתח בקרוב, והוא כולל מאות עדים ואלפי עמודי חומרי חקירה. את האישום הגישו פרקליטות מחוז תל אביב ופרקליטות מחוז מרכז, ובראש צוות התביעה עומד עורך הדין ניסים מרום.

עורכי דינו של אברג'יל, משה יוחאי ויוגב נרקיס, מסרו בתגובה: "לאור הראיות בתיק ותפקידו בתיק, הסברנו לפרקליטות שיש דברים שיוחסו לו שלא מתיישבים עם המציאות בשטח ואנחנו שמחים על ההחלטה. בהליך המעצר הסכימה הפרקליטות שיש בעיות בראיות בסיוע לרצח. זה צעד משמעותי במסע להוכחת חפותו. הציעו לנו הסדר אבל החלטנו שיילחם על חפותו. בניגוד למה שנטען, יצחק ואף אחד לא הטיל וטו על ההסדר טיעון מאיר החליט לבדו להילחם על חפותו".

Monday, December 26, 2016

הקימו רשת לא חוקית לסחר באיברים תמורת עשרות אלפי דולרים

פרקליטות מחוז מרכז (פלילי) הגישה לבית משפט השלום בת"א כתב אישום נגד אלברט מרדכייב ורויני שימשישווילי בגין ריבוי עבירות סחר באיברים ותיווך לסחר באיברים, וכן קשירת קשר לעוון. כמו כן נאשם זכי שפירא בריבוי עבירות סיוע לסחר באיברים ותיווך לסחר באיברים. הפרקליטות מבקשת את מעצרם של מרדכייב ושימשישווילי עד לתום ההליכים.

לפי כתב האישום, מרדכייב ושימשישווילי היו חלק מרשת אשר עסקה בסחר באיברים במהלך מספר שנים. עד למעצרם באפריל 2014 במסגרת תיק אחר העוסק בעבירות דומות, שימשו השניים כמלווים של חולים הסובלים מאי ספיקת כליות ותורמים, במספר מדינות ברחבי העולם. מטרתם הייתה לבצע השתלות בלתי חוקיות, בהן שולם לתורמים זרים ממדינות חבר העמים תשלום כספי גבוה תמורת מכירת איבריהם.

לאחר שהוגש כבר כתב אישום בעבר נגד השניים 2015, וכן בעקבות יציאתו של בוריס וולפמן, ראש הרשת, מישראל בשנת 2014, קשרו מרדכייב ושימשישווילי קשר עם שותפיהם בחו"ל להמשיך את פעילותם בתחום הסחר באיברים וההשתלות הבלתי חוקיות.

לצורך קידום הקשר, ובמטרה להסוות את פעילותם, נעזרו השניים בחוזים משפטיים כוזבים, לפיהם החברה בה הם עובדים מספקת שירותים לוגיסטיים בלבד לחברה זרה. השניים קיימו פגישות עם חולים אשר סבלו מאי ספיקת כליות ושילמו תמורת השתלת כליה מתורם חי, במרבית המקרים, סכומים בגובה כ-180,000 דולר.

מרדכייב ושימשישווילי העסיקו את זכי שפירא כרופא אשר יבחן ויאשר את התאמת החולים לביצוע השתלות הכליה הבלתי חוקיות מתורמים חיים, כל זאת שעה ששפירא מודע לאופן פעילות הרשת ומסייע לעבודתה. עם הגעת החולה למדינת היעד בה בוצעה ההשתלה, המתין לו אזרח ישראלי החי בחו"ל, שותפם של מרדכייב ושימשישווילי  בפעילות, הפגיש את החולה עם התורם, והנחה אותם ללמוד ולשנן "סיפור כיסוי"  אודות קשר משפחתי או חברי ביניהם, וזאת לצורך אישור ההשתלה במרכזים הרפואיים השונים.

בהמשך לכך הקימו מרדכייב ושימשישווילי קונסטרוקציה משפטית פיקטיבית שהציעה שירותים, תוך שימוש במצג שווא לפיו היא מספקת שירותים לוגיסטיים לחברה אלבנית המאתרת תורמים מתוך מאגר של בתי חולים. השניים נהגו להיפגש עם חולים במשרדי החברה ולהציע להם רכישת "חבילת השתלה" הכוללת תשלום עבור כליה מתורם חי ועבור כלל השירותים הלוגיסטיים הכרוכים בביצוע ההשתלה.

תחת החברה החדשה שהוקמה ע"י השניים הוחתמו החולים על חוזה פיקטיבי בו צוין כי החברה איננה מאתרת תורמים, וכי זהו תפקידו של החולה עצמו. זאת, כאשר בפועל במועד הגעת החולה המתין לו תורם אשר אותר על ידי שאר חברי הרשת והוטס ממדינות חבר העמים לצורך מכירת כלייתו.

 
בבקשת המעצר של מרדכייב ושימשישוולי נכתב כי: "מסוכנותם של המשיבים נלמדת נוכח פעילותם רחבת היקף, המשתרעת על פני מדינות שונות ברחבי העולם, לאורך תקופה ממושכת, התחכום המלווה את פעילות חברי הרשת, ובדגש על הניסיון ליצור כסות משפטית פיקטיבית באשר לאופן פעילות הרשת במטרה להסוות את ביצוע עבירת הסחר באיברים... המשיבים צברו ניסיון רב בתחום ההשתלות הבלתי חוקיות, והמשיכו להפעיל מנגנון משומן אשר במסגרתו קשרו קשר עם אזרח ישראלי, שבקשת הסגרה תלויה ועומדת בעניינו, וחרף ניסיון העבר המשיכו לבצע עמו עבירות".


Sunday, December 25, 2016

המיליונר שחויב במזונות של 30 א' ש': "זה יצמצם עלייה מצרפת"


"השארת פסק הדין על כנו מהווה סכנה של ממש לצמצום דרמטי של עליית יהודים מצרפת לישראל. פסק הדין טומן בחובו מסר שלילי, שלפיו 'כל האמצעים כשרים' לשם השגת מטרות כספיות, והוא עלול להנחיל נורמות התנהגות פסולות ביחס לניהול הליך השיפוט בין בני הזוג" - כך טוען איש עסקים צרפתי-ישראלי, 

שחויב לאחרונה בתשלום 30 אלף שקל מזונות לשלושת ילדיו.

איש העסקים ערער על פסק הדין של בית המשפט, אשר דחה את טענתו כי הוא משתכר 6,000 שקל לחודש בלבד, וקבע כי הוא משתכר יותר ממיליון שקל נטו בחודש.
טענת איש העסקים המערער הועלתה במסגרת ערעור שהגיש על פסק דינו של השופט יהורם שקד מבית המשפט לענייני משפחה, שבמסגרתו דחה השופט את טענתו כי ברמת השתכרותו הוא אינו יכול לשלם יותר מ-2,000 שקל דמי מזונות לכל אחד משלושת ילדיו; וכן כי דירה בשווי 10 מיליון שקל, שרשומה על-שמו ועל-שם גרושתו בחלקים שווים, שייכת רק לו, היות שטרם נישואיהם חתמו על הסכם ממון הקובע  הפרדה רכושית.

השופט שקד קבע, על דרך ההערכה, כי איש העסקים משתכר יותר ממיליון שקל נטו לחודש, וחייב אותו לשלם יותר מ-30 אלף שקל מזונות לילדים וכן 10,000 שקל לחודש מזונות לגרושתו, שאינה עובדת. בנוסף, השופט דחה גם תביעות שהגיש איש העסקים להחזר כספים משותפים שהאישה נטלה לכאורה ולהכרזה כי ביתם המשותף שייך רק לו.

בפסק הדין תיאר השופט את נסיבות חייהם של בני הזוג, עולים מצרפת, שנישאו בשנת 2010, ונולדו להם 3 ילדים, בני 5, 4 ושנתיים. מאז שנישאו, האישה לא עבדה מחוץ לבית, ועסקה בגידול הילדים, בחינוכם ובטיפוחם. הבעל, איש עסקים, מנהל ובעל שליטה בחברות, מימן את כל הוצאות המשפחה, שחיה על-פי הקביעות בפסק הדין ברמת חיים גבוהה מהממוצע.

אלא שבתחילת שנת 2015 אירע משבר ביחסיהם של בני הזוג, ובפברואר עזב הבעל את דירת המגורים שלהם. עם פרוץ הסכסוך הגישו הבעל והאישה תביעות הדדיות זה נגד זו. בדיון בבית המשפט טענה האישה כי הגבר הוא איש עסקים המנהל עסקים חובקי-עולם, עתיר נכסים ובעל זכויות וכספים בשווי של עשרות מיליוני שקלים.

בתי המשפט מחייבים במזונות פנטסטיים

מנגד, הבעל טען כי הוא משתכר בסך-הכול 10,000 שקל לחודש כמשכורת חודשית, וברשותו הכנסה נוספת בסך 4,000 יורו מעבודה בחברה זרה. בהמשך טען כי הכנסתו ירדה לאחר תחילת ההליכים המשפטיים ל-5,700 שקל לחודש בלבד.

בפסק הדין המקורי נדהם השופט יהורם שקד מהפער בין היקף הנכסים וההכנסות של האיש לעומת הצהרותיו בבית המשפט, ולמעשה קבע כי האיש שיקר לבית המשפט, הגם שניסוחיו של השופט היו עדינים יותר.

שקד ציין כי איש העסקים הוא בעלים של חברות שמוערכות בשווי של עשרות מיליוני שקלים; בעלים של חשבונות בנק שיתרתם יותר מ-7.5 מיליון שקל; מכוניות יוקרתיות; בעל עסק של מעבדות באירופה, אשר הניבו בשנת 2014 רווחים של כ-1.8 מיליון אירו; בעלים של 4 דירות בפריז, אשר שוויין הוערך על-ידו בחצי מיליון אירו; בעלי 50% של מעבדה דנטלית שמניבה לו כ-300 אלף אירו בשנה; וכן של חברה צרפתית, שהכנסותיה בשנת 2013 היו 11.7 מיליון אירו, ומתוכם רווח נקי של 1.3 מיליון אירו.

שקד ציין עוד כי "המשפחה חיה ברמת חיים השמורה רק לבעלי יכולת כלכלית מוגברת, ובין המצב השורר בפועל לבין הצהרותיו של האיש "המרחק רב ועצום", והוסיף כי "האיש כשל במתן הצהרה כנה ואמיתית בדבר הכנסותיו, ולא נותר לי אלא להעריכן".

בנסיבות אלה העריך בית המשפט את הכנסותיו של האיש בכמיליון שקל נטו לחודש לפחות.
בערעור שהגיש איש העסקים לבית המשפט המחוזי, באמצעות עורכי הדין איתן ארז ואטי אברהמי-ארז, נטען כי "התוצאה הישירה של פסק הדין (שזכה לפרסום נרחב בתקשורת) היא שכל ישראלי שפוי ששומע עליו לא ירצה להביא ילדים לעולם, ביודעו שחרב של 10,000 שקל לחודש לילד מתהפכת מעליו. לחלופין נהיה עדים לקביעות מראש של סכומי מזונות בהסכמי ממון". 

עוד נטען כי פסק הדין מרתיע עלייה לארץ. "תוצאה מיידית של פסק הדין היא פגיעה קשה בעלייה של יהודי צרפת ארצה. פסק הדין התפשט בצרפת ובקרב יהודיה כאש בשדה קוצים, וכל יהודי צרפת השוקלים לעלות ארצה יודעים שבתי המשפט בישראל מתעלמים מהדין הצרפתי החל על הסכמי ממון שנכרתו שם ואף מחייבים במזונות בסכומים פנטסטיים", נכתב בערעור.

באשר לקביעת היקף נכסיו של המערער, נטען בערעור כי פסק הדין מפרט את נכסיו בצורה שגויה לחלוטין וכולל כפילויות מביכות של נכסים. "כך למשל רווחי מעבדה בצרפת נמנית פעמיים, וכך גם נכס של חברת סם רוז בע"מ (אשר המערער בעל מניות בה) נמנה גם הוא פעמיים; למרבה הצער, גם משכנתאות וחובות של עשרות מיליוני שקלים 'זכו' להתעלמות של בית המשפט קמא, אשר התייחס לנכסים בשוויים ברוטו, כאילו אין חובות, משכנתאות ומסים", נכתב בערעור.

עוד בהקשר זה, המערער ובאי-כוחו רומזים בערעור כי השופט שקד "כשל" לאותה טעות מביכה ומפורסמת של הכדורגלן אלון מזרחי, שאמר בעבר "בשנה הבאה אשחק או באירופה או בספרד". בערעור צוין כי בית המשפט הסיק בטעות מסקנה, שלפיה למערער רווחים הן בחברות באירופה והן בחברה בצרפת, כאשר הרווחים שעליהם הצהיר המערער בתצהירו התייחסו אך לרווחים של החברה הצרפתית.

בערעור נכתב כי "תשומת-לבו של בית המשפט הנכבד לא הופנתה לעובדה הגאוגרפית שצרפת שוכנת ביבשת אירופה, ולכן התייחס להכנסות אותה חברה פעמיים, כאילו מדובר בשתי חברות שונות".
עוד מעלה המערער טענות על כך שפסק הדין התעלם מאינספור "עבירות פליליות" שביצעה האישה נגד המערער, כגון תלונות שקר, עדות שקר, גניבת סמארטפון, השמצת הבעל כחולה נפש על לא עוול בכפו, פברוק תמונות של תינוקם של בני הזוג ועוד.

הערעור מסתיים בפרק שבו מבקשים המערער ובאי-כוחו, עורכי הדין ארז ואברהמי-ארז, "למחות על צורת ניהול הדיונים" על-ידי השופט שקד. לדבריהם בערעור, "המערער ופרקליטיו נותרו עם תחושות קשות מדרך ניהול ההליכים בבית המשפט קמא. המערער ופרקליטיו חשו שוב ושוב חוסר נוחות במהלך הדיונים".
עוד נטען, בין היתר, כי "בית המשפט קמא העליב את פרקליטי המערער, באומרו להם באולם בנוכחות הלקוח שלהם ש'אתם לא מהתחום'". זאת, אף שבפועל הם טיפלו והופיעו ב-35 השנים האחרונות ביותר מ-100 תיקי מעמד אישי ועיזבונות, בהיקף כספי של מאות מיליוני שקלים.

לדבריהם, כאשר העלו באי-כוח המערער עניין זה בפני בית המשפט בדיון, ניתנה החלטה שנפתחה בשורה הבאה: "לא לבית משפט להחליט בעניינם של תחושות של פרקליט זה או אחר...".

חשד: מאמן קבוצת כדורגל לנוער הטריד מינית בת 14 שמשחקת בקבוצתו

מאמן קבוצת נוער בכדורגל נעצר בחשד לביצוע מעשים מגונים בנערה בת 14 שאימן. מעצרו התאפשר לאחר שהנערה הגיעה לתחנת המשטרה והתלוננה.
המאמן נעצר ביום שישי, ואמש (שבת) הוארך מעצרו בבית משפט השלום בתל אביב עד מחר. לבקשת עורך דינו, בית המשפט הורה על איסור פרסום שמו או כל פרט מזהה אחר שלו. במסגרת המשך החקירה, נבדקת האפשרות שהטריד נערות נוספות.

עדויות נגד חיים יבין: "ליטף לי את הישבן"

אחרי הראיון שעורר סערה - מגיעות התלונות נגד חיים יבין: שתי נשים שעבדו בעבר ברשות השידור סיפרו על הטרדות לכאורה מצדו של מגיש החדשות לשעבר. "כשראיתי את הכתבה אמרתי 'או-הו, לא יותר טוב אם הוא היה סותם את הפה, הבנאדם?'", סיפרה אחת מהן. "כשהגעתי לרשות והוא התחיל לחזר אחריי זה ממש הצחיק אותי - כי זה מר טלוויזיה, ועם כל הכבוד הוא יכול להיות אבא שלי. בפעם הראשונה שהוא ראה אותי, הוא אמר 'או, לך חיכיתי. אותך חיפשתי'. בפעם אחרת הוא ליטף לי את הישבן ברוב חוצפתו בזמן שאיפרתי אותו. קפצתי אחורה ואמרתי 'תעיף את היד'".

עוד עובדת לשעבר סיפרה כי "מישהי נכנסה עם סוודר מאוד צמוד והוא אמר 'אוי, זה עושה לך ציצים מאוד יפים'. למזלה היא לא שמעה את זה כי היא הפעילה את הפן. ואני אמרתי לו, 'מר יבין, ההערות האלה לא מקובלות עלי'. הוא די החוויר, 'מר טלוויזיה'. מאז הוא היה קורקטי מאוד. לא הייתה אחת שלא חטפה ממנו הערה או נגיעה. הוא היה מלטף ישבנים לבנות, ומישהי אמרה לו שכדאי שהוא יזהר לפני שהיא תתלונן".

יבין ספג במהלך סוף השבוע האחרון ביקורת ציבורית רבה בעקבות דברים שאמר בראיון למוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות". במהלך השיחה התייחס יבין לסוגיית ההטרדות המיניות - והיחס המשתנה אליהן. "פעם הייתה אווירה הרבה יותר חופשית", אמר. "אם היית אומר משהו, או טופח או מחבק או אפילו מנשק - זה היה דבר חצי לגיטימי. היום כולנו היינו מואשמים בהטרדה. אבל אהבתי יותר את התגובות של הנשים אז. אם היית צובט מישהי בתחת היא הייתה מורידה לך סטירה. היום רצים לעורך דין. אני בעד שתיתני סטירה ונגמור את העניין... דה באסטרדס צ'יינג'ד דה רולס (הממזרים/ות שינו את הכללים)".

הדברים עוררו תגובות זועמות ברשת. "דבריו מקוממים, ופוגעים קודם כל בדימוי שלו עצמו", נכתב באחת מהן. "בוא נסגור את הדיל הבא: אתה לא תצבוט בתחת ואנחנו לא נלך לעורך דין", כתבה מגיבה אחרת. ל-ynet נודע כי מאז פרסום הראיון, שתי נשים פנו למרכזי הסיוע לנשים שעברו תקיפה מינית והתלוננו על התנהגות בלתי הולמת מצד מגיש החדשות לשעבר. "מי לא נתקלה בהתנהגויות האלה - הוא נגע ודיבר", סיפרה בכירה לשעבר ברשות השידור.

בעקבות הפרסומים האחרונים, יבין מסר היום ל-ynet: "אני מכחיש את כל הסיפורים האלה. לא היה ולא נברא. בראיון ל'ידיעות אחרונות' הצבעתי על טרנד שהיה אז. טוב מאוד שהדברים השתנו מאז. אני חי ומכבד ודוגל בשוויון מלא בין נשים לגברים עם כל הזכויות. אם פגעתי במישהו או במישהי - אני מתנצל".

Friday, December 23, 2016

נגידי עולם התורה הפסידו מליונים רבים בהונאת 'פלטיניום'

התמוטטותה בחודשים האחרונים של קרן ההשקעות הניו יורקית 'פלטיניום' בהנהלתו של איש העסקים החרדי מריו הוברפלד, מעוררת סערה בקרב רבים מכלי התקשורת הכלכלית בארצות הברית, זאת לאור העובדה שהקרן ניהלה ומחקה בסופו של דבר הון בסך של למעלה ממיליארד דולרים וכן בשל ההקשרים לפרשות השוחד בין עסקני הציבור החרדי לקציני משטרת ניו יורק שחלקם התרחשו בחסות הקרן.
בימים האחרונים נעצרו בכירים בקרן ונראה כי מדובר בהתמוטטות כלכלית שעלולה להזיק יוכל הנראה כבר כבר הזעיקה ופגעה בעולם התורה.
מדיווח בעיתון היוקרתי 'וול סטריט ז׳ורנל' עולה כי בין המשקיעים המרכזיים בקרן פלטיניום היה גם הנגיד המיליארדר שלמה רכניץ מלוס אנג׳לס שנחשב לאחד מגדולי תומכי עולם הישיבות בארץ ובתפוצות.
על פי הדיווח, הטייקון החרדי השקיע בקרן עשרות מליוני דולרים וכעת על רקע ההפסדים הוא קיצץ בתרומותיו. 
על פי הדיווח מקורביו סיפרו כי בעבר היה תורם לישיבת מיר בירושלים 5 מליון דולרים מידי שנה בשנה וכעת בשנה האחרונה קיצץ בינתיים את תרומתו למיליון דולר בלבד.
בנוסף הארגון התורני הידוע בארה"ב 'תורה ומסורה' השקיע מליון דולר בקרן וכעת איבד אותם. אחד מראשי הארגון שמנהל מאות בתי ספר יהודים בארה״ב היה שכן בבניין במנהטן עם מריו הוברפלד והשתכנע להשקיע את כסף המוסד בקרן לאחר שהאחרון תרם לקרן והמליץ להשקיע רק דרכה.
בנוסף מציין העיתון כי בין המשקיעים ניתן למנות את אנשי העסקים החרדים רובי שראן, ראלף הרצקה ועוד תורמים גדולים לעולם התורה והישיבות שאיבדו סכומים גדולים.
שראן עצמו אמר בראיון כי שמע את השם של הקרן אולם הוא אינו מכיר מקרוב את כלל השקעותיו וכי מדובר בהחלטות של מנהל הכספים של החברה שבבעלותו.

Wednesday, December 21, 2016

משה קצב שוחרר מהכלא

הנשיא לשעבר משה קצב שוחרר אחר הצהריים (רביעי) מכלא מעשיהו. רעייתו גילה ליוותה אותו בצאתו ואף חתמה על תנאי השחרור שלו.

מוקדם יותר הודיעו לקצב מנהל האגף התורני בבית הכלא והעובד הסוציאלי של הכלא על שחרורו המיידי.

קצב נכנס לתהליך השחרור - שכלל מספר תחנות מעבר עד שהגיע למפקד בית הסוהר שם נמסרו לו תנאי שחרורו, עליהם נדרש לחתום.

במקביל, גם נפגעות העבירה קיבלו עדכון על ההחלטה על ידי קצינה של שירות בתי הסוהר.

מוקדם יותר, הודיעה פרקליטות המדינה לוועדת השחרורים כי לא תעתור לבית המשפט המחוזי נגד החלטת הוועדה, והוא ישוחרר לביתו עוד היום.

לאחר התייעצות שנערכה עם כלל הגורמים המעורבים בעניין בפרקליטות, החליט פרקליט המדינה לאמץ את המלצת כל הגורמים הללו שנמסרה לו, לפיה אין מקום להגשת עתירה.

נציין כי עתירות נגד החלטות של ועדת השחרורים מוגשות רק כאשר הפרקליטות סבורה שההחלטה הינה בלתי סבירה באופן קיצוני או שההחלטה הינה בלתי חוקית.

לאחר לימוד החלטת ועדת השחרורים ונימוקיה, הגיעה הפרקליטות למסקנה כי נוכח הפסיקה הנוהגת בבית המשפט העליון, להערכתה אין סיכוי ממשי שעתירה שכזו תתקבל שכן אין בה חריגה קיצונית ממתחם הסבירות. על כן הוחלט שלא להגיש עתירה נגד החלטת ועדת השחרורים.

המסקנה שלא מדובר בהחלטה בלתי חוקית או החורגת ממתחם הסבירות באופן קיצוני מבוססת על כך שקצב התנהג בכלא ללא דופי, על כך שכבר ריצה חלק מתקופת השליש, על כך שהוא עבר הליך טיפולי בחודשים האחרונים בבית הסוהר, על המלצת הגורמים הטיפוליים בשב"ס ועל ההגבלות המשמעותיות שהוטלו עליו בהחלטת הוועדה ושיחולו עליו בתקופת שחרורו ברישיון.

נזכיר שגם הפרקליטות עצמה הודיעה לקראת הדיון בוועדה כי אם קצב ימשיך בטיפול, והוא ימשיך להניב תוצאות חיוביות, היא תשקול בחיוב להסכים לשחרורו המוקדם בעוד שישה חודשים.

הפרקליטות הביעה עמדתה בוועדה כי העדר נטילת האחריות מצד קצב על מעשיו והעובדה שהטיפול שהוא משתתף בו החל רק לאחרונה, מצדיקים אי שחרורו לעת הזו. אולם הוועדה החליטה, כאמור, אחרת ובמכלול הנסיבות לא נמצא שיש סיכוי ממשי שעתירה נגד החלטת הוועדה תתקבל.

"מובן שאין בהחלטה זו כדי להקל ולו במעט מחומרת מעשי האסיר, שבגינם דרשה הפרקליטות עונש מאסר משמעותי ביותר, שאכן הוטל עליו. טיפול הפרקליטות והמערכת המשפטית בעניינו של הנשיא לשעבר קצב הוכיח כי במדינת ישראל חל העיקרון של שוויון הכל בפני החוק במלוא עוצמתו. בהקשר זה, דין אחד לאדם 
הפשוט ביותר ולנשיא המדינה", אומרים בפרקליטות.

מי מחסל את בתי הכנסת של יהדות פולין?

רק קשיים כספיים שבהם נתקל הבעלים החדשים של בית הכנסת הגדול בפוזנן שבפולין, מעכבים לעת עתה את הדחפורים מלעלות על המבנה ההיסטורי ולהרוס אותו עד היסוד. אולם בעוד כשלוש שנים, אם לא יחולו עיכובים נוספים, במקום כבר יעמוד מלון חדש ומפואר שיתהדר בבריכת שחייה מחוממת. זו לא תהיה הפעם הראשונה שבשטח בית הכנסת מוקמת בריכת שחיה: ב-1941, כשהגרמנים כבשו את פולין, הם הקימו בו בריכה להנאתם. אלא שהפעם, את האור הירוק לפרויקט השאפתני נתנו נציגי הבעלים החוקיים הקודמים של בית הכנסת: כמה מבכירי הקהילה היהודית בפולין. 

בחודשים האחרונים סוערת הקהילה בעקבות מה שחלק מחבריה מתארים כמכירת חיסול של נכסיה - שחלקם הצליחו לשרוד את השואה - והחלפתם במרכזי בילוי ובתי מלון נוצצים  שמקימים יזמים מקומיים בעלי כיסים עמוקים. המקרה של בית הכנסת בפוזנן אינו יחיד, אך לאור העבר המפואר שלו ושל הקהילה היהודית בעיר, הריסתו הצפויה מעוררת גל מחאה יוצא דופן בקרב רבים מיהודי פולין. לפוזנן, שיהודים התיישבו בה לראשונה כבר במאה ה-13 ובשלב מסוים היו כמחצית מתושבי העיר, מעמד מיוחד בהיסטוריה העשירה של יהדות פולין ובית הכנסת העתיק שלה נחשב אחד מנכסי המורשת האחרונים שנותרו לקהילה. 

ב-1997 העביר הפרלמנט בוורשה הצעת חוק שקבעה כי רכוש יהודי ציבורי שנותר בפולין  יועבר לידי הקהילה היהודית במדינה, וזו תהיה אחראית לניהולו. בעקבות ההחלטה ההיסטורית הקימו ראשי הקהילה את "הוועדה לשימור המורשת היהודית בפולין", ומאז היא משמשת הגוף המנהל של אותו רכוש. לאורך השנים החליטו ראשי הוועדה, שאמורים היו לשמר את המורשת היהודית בפולין, דווקא למכור רכוש יהודי רב שהופקד באחריותם. ברוב המקרים התואנה למכירת הרכוש ההיסטורי היא חוסר יכולת כלכלית להחזיק בו או לשפץ אותו. 

בין היתר נמכרו בשנים האחרונות מבנים רבים - ובהם בתי כנסת, מקוואות, בתי מדרש ואפילו בתי קברות יהודיים. לאן הופנה הכסף הרב שזרם ממכירת אותם נכסים? סביב השאלה הזו קיים מעטה כבד של ערפל וחוסר שקיפות. ראשי הקהילה מסרבים באופן עיקש לחשוף לאן זרמו מיליוני האירו - כך על פי הערכות - שהתקבלו מהעסקאות. 

בראש הקהילה בפוזנן עומדת כבר שנים ארוכות אליציה קובוס, אישה שנחשבת לבעלת השפעה וקשרים עם השלטונות. חברים בקהילה שהתראיינו לאפליקציית החדשות 360, אך חששו להיחשף בשמם, טענו כי קובוס "לא בוחלת בשיטות כדי להרתיע את מתנגדיה". חלקם טענו שהיא אף אינה נרתעת מלאיים על יריביה כי תתנכל להם בדרכים שונות. אולם גם אם יש ממש בטענות לכוחניות של קובוס, היא אינה יכולה לעשות ככל העולה על רוחה על דעת עצמה, אלא זקוקה לשיתוף פעולה מצד בכירים אחרים בקהילה. ואלה, כך מתברר, אינם מהססים לבחון את ערכם של נכסיה ההיסטוריים של הקהילה היהודית על פי שוויים הנדל"ני. 

כך, למשל, במכתב שהפיץ הרב הראשי של פולין, מיכאל שודריך, לראשי הקהילות במדינה ושהגיע לידי אפליקציית החדשות 360, הוא אוסר לכאורה על מכירת בתי קברות יהודיים, אפילו אם הם נטושים וכבר אין בהם קברים. במכתב טוען שודריך כי אדמת בית הקברות עצמה היא קדושה. אולם לטענת אחד מבכירי הקהילה שהעביר את המסמך, "הדברים שהרב שודריך דרש מראשי הקהילות לא מנעו ממנו להרים את ידו שלו עצמו בעד מכירת בתי קברות, כאשר הנושא עלה להצבעה". פנינו לשודריך שוב ושוב על מנת לקבל את תגובתו להאשמות החמורות הללו, ואף העברנו לו אותן ככתובן וכלשונן כדי לאפשר לו להביא את גרסתו לדברים, אולם הוא בחר להתעלם מפניותינו החוזרות ונשנות. 
"למה לך לחזור אל העבר?"
ב-2010, שמונה שנים לאחר שקיבלו לידיהם בחזרה את בית הכנסת העתיק בפוזנן, החליטו ראשי הקהילה היהודית להעבירו לידי חברת הנדל"ן שתקים את המלון. לדעת כמה מחברי הקהילה, זו הייתה עסקה אחת יותר מדי. הם החליטו שלא להשלים עוד עם ההתנהלות הזו, ויצאו למאבק. 

גרז'ינה בנשקייביץ', תושבת פוזנן שעבדה שנים ארוכות כעיתונאית בכלי התקשורת האלקטרוניים בפולין, היא אחת מחברי הקהילה הבודדים בעיר שאינם חוששים לדבר לציטוט, גם אם עליה לשלם על כך מחיר. אמה איבדה את כל משפחתה הקרובה בשואה, ומאז ניסתה בנשקייביץ' לאתר את מעט בני המשפחה המורחבת שנותרו בחיים. לטענתה, כשפנתה בנושא לקובוס, זו סירבה לסייע לה. "היא אמרה לי: "עזבי את זה, בשביל מה את צריכה לחזור אל העבר? רק תכתבי ותדווחי על הקהילה היהודית בטלוויזיה וזה הכול". 

בנשקייביץ' מספרת כי לאורך השנים טענו חלק מראשי הקהילה שאי אפשר להחזיר את הבניין לשימושו המקורי כבית כנסת, בגלל הבריכה שבנו בתוכו הגרמנים. "זה פשוט שקר", טוענת בנשקייביץ', "קובוס ניסתה להשתיק את העובדה שהמבנה הוא בית כנסת עתיק. היא רצתה למכור אותו כדי שייהרס וייבנה במקומו בית מלון". עוד מספרת בנשקייביץ' כי באחד מחגי החנוכה ביקשה להציב סמוך לבית הכנסת חנוכייה גדולה כדי לקיים במקום טקס הדלקת נרות פומבי, אולם קובוס מנעה זאת. בעקבות המקרה הזה פרסמה בנשקייביץ' עצומה להצלת בית הכנסת, שעליה חתמו לדבריה כ-400 מתושבי העיר. 
כששאלתי אותה בנושא מכירת בית הכנסת היא אמרה שהיא 'לא רוצה שום יהודי בסביבה', ושהיא 'רוצה להשקיט את הנושא'", מספרת בנשקייביץ'. "לאחר מכן ביקרתי בישראל והבאתי לה חוות דעת מהרב ניסים קרליץ, מבכירי פוסקי ההלכה החרדים, בנושא מכירת בתי כנסת. בתגובה היא פשוט צרחה עליי ש'הלכת ליהודים המסריחים האלו'. כל כך הרבה שנים חלפו והיא עדיין ממשיכה במעשיה. היא מוכרת נכסים יהודיים, למרות שזה הורס אנשים והופך את החיים היהודיים לבדיחה. אין לי יותר כוחות להתמודד עם זה". 

קובוס עצמה סירבה להתראיין לכתבה, אולם הפנתה אותנו לדוברת שלה, אילונה קוזין. "בבית הכנסת יש 1,200 מקומות והיום לא תמיד יש מספיק מתפללים כדי להשיג אפילו מניין", אמרה. "מספר המקומות בבית הכנסת בפוזנן אינו רחוק ממספר היהודים שרשומים כיום בכל הקהילות בפולין. לכן, אם אתה חושב שיש למישהו מיליוני דולרים כדי לקיים את בית הכנסת כפי שהיה בעבר, כשבהווה הוא עומד ריק, הרי שזה מדע בדיוני". 

קוזין הוסיפה כי "בזמנו הוקמה עמותה שהייתה אמורה להפוך את מבנה בית הכנסת למרכז בינלאומי לסובלנות, אולם למרות המאמצים הרבים שהשקיעה הגברת קובוס היא הייתה רחוקה מאוד מגיוס הסכום שנדרש למטרה זו. נכון, לפעמים אולי עושים טעות פה ושם, אבל מי שלא עושה לא טועה, ולכן כדאי שכל המעלילים על קובוס יבחנו את טוהר ליבם וכוונותיהם". 
מנהל החברה נעלם
לא ברור על מה מתבססת טענתה המרכזית של קוזין, שלפיה התחזוקה השוטפת של בית הכנסת מצריכה תקציב של מיליוני דולרים ולכן לא הייתה ברירה אלא למכור את המקום. 

נוסף על כך, עד שנת 2003 קיים תיעוד מדוקדק של תרומות על סך מאות אלפי דולרים שהועברו לקהילה היהודית בפולין מטעם ארגונים שונים בעולם, למטרה המפורשת של שימור מבנים ואתרים היסטוריים. ב-2003 נקטע לפתע התיעוד. או שכל הארגונים החליטו להפסיק בבת-אחת את התרומות לצורך השימור, או שמישהו בקהילה פשוט החליט שהשקיפות בנושא אינה משרתת אותו. 

ב-2012 חתמו ראשי הקהילה על הסכם החכרה של בית הכנסת ל-50 שנה עם איש עסקים פולני בשם קשישטוף, אך נאלצו לבטל אותו לאחר שהתקשורת המקומית חשפה את עברו המפוקפק ואת החשדות כי הוא מנהל קשרים עם הפשע המאורגן בפולין. אולם למרות העיכוב הזה נדמה שראשי הקהילה נותרו נחושים להיפטר מבית הכנסת תמורת תשלום. זמן קצר לאחר מכן נחתם הסכם חדש, הפעם עם חברת בנייה פולנית בשם "קפיטל 2". 

העיתון הנפוץ בפולין, "גזטה ויבורצ'ה", פרסם תחקיר גדול שלפיו "קפיטל 2" היא חברה ייעודית שהוקמה במיוחד לרכישת בית הכנסת. זאת ועוד, העיתון טען כי החברה הוקמה על ידי קבוצת משקיעים בשיתוף פעולה עם ראשי הקהילה היהודית בפוזנן. על פי רישומי רשם החברות בפולין איש מראשי הקהילה אינו מחזיק ישירות במניות בחברה, אולם בתחקיר שערך העיתון נרמז כי קיים חשש שהם תוגמלו בדרך כלשהי בעבור קידום העסקה. 

כדי לברר אם יש בסיס לחשדות החמורים שהועלו ב"גזטה ויבורצ'ה" ניסינו לפנות לאלכסנדר גלינסקי, מבעלי "קפיטל 2", אך הוא התחמק ממתן תשובות לפניית 360. גלינסקי ביקש "לחזור בתוך כמה ימים", אולם לאחר מכן נעלם והפסיק לענות לפניותינו. גם כל הניסיונות האחרים של 360, של חברי הקהילה היהודית בפוזנן ושל עיתונאי "גזטה ויבורצ'ה" לקבל תגובה מגלינסקי או ממי מהמעורבים האחרים בהחכרת בית הכנסת, עלו בתוהו. איש לא היה מוכן לחשוף לאיזו חברת מלונאות הוחכר בית הכנסת על ידי "קפיטל 2", תמורת איזה סכום, מדוע הוחלט להרוס את המבנה העתיק, ובעיקר לאן הופנה הכסף הרב שהתקבל מהחכרתו. בינתיים, השעון מתקתק ועבודות ההריסה עלולות להתחיל בכל יום - ברגע שיימצא פתרון לקושי הכלכלי של היזמים. 
"הרב הראשי" הנוצרי
ימים ספורים לאחר שסדרת השאלות בנושא הופנתה מטעם אפליקציית החדשות 360 אל הנוגעים בדבר, פנתה אלינו עיתונאית פולנייה, שעובדת כבר כמה שנים עבור הקהילה היהודית, והציגה את עצמה כ"סטודנטית לתואר ראשון שמכינה עבודת מחקר על תחקיר שבוצע בעבר על ראשי הקהילה". היא ניסתה לדלות פרטים, מבלי לדעת שזהותה האמיתית מוכרת לנו. בין היתר היא אף תהתה אם התחקיר נערך בתשלום. 

זמן קצר לאחר מכן הגיעה לידי 360 הקלטה מטקס קבלת שבת שנערך בפוזנן, שבו טוענת נשיאת הקהילה קובוס כי ניסתה לגייס כספים כדי להציל את בית הכנסת, ולאחר מכן תקפת בחריפות את בנשקייביץ' ואמרה: "מבחינתי היא מתה". 
סימן נוסף להתנהלות הבעייתית של ראשי הקהילה היהודית בפולין בכלל, ובפוזנן בפרט, אפשר למצוא גם בסיפור המדהים שתפס את הכותרות במדינה ביוני השנה. לפני כמה שנים הופיע בפוזנן חרדי לבוש שחורים ובעל פאות ארוכות, שהציג את עצמו כ"רב יעקב בן-ניסטל". הרב המסתורי סיפר לראשי הקהילה כי הוא ישראלי שהתגורר כל חייו בחיפה, בנו התגייס לצה"ל וכעת הוא מבקש לשמש רב ראשי באחת הקהילות היהודיות בפולין. קובוס וחבריה אימצו בשמחה את הרב החדש שהגיע מישראל, וזה החל לייצג אותם באירועים רבים. בתוך זמן קצר הכירו כולם את בן-ניסטל כרב הראשי של פוזנן, וראשי הקהילה התגאו ברכש החדש שלהם. 

אלא שאז עשה הרב הנכבד טעות גורלית: נישא על גלי הפופולריות שלו, הוא התראיין לרשת טלוויזיה גדולה בפולין. זמן קצר לאחר מכן התקבלה במשרדיו של עיתון מקומי בפוזנן שיחת טלפון מאדם בעיר צ'חאנוב, שטען כי "הרב בן-ניסטל מפוזנן שהתראיין לטלוויזיה הוא בכלל שכן שלי, פולני קתולי ששמו יאצק נישצ'וטה שאין לו שום קשר ליהדות". בדיקה מהירה של העיתונאים בפוזנן אימתה את זהותו האמיתית של הרב המתחזה. זמן קצר לאחר התפוצצות הפרשה נעלם נישצ'וטה כאילו בלעה אותו האדמה, והותיר את ראשי הקהילה עם מבוכה אדירה שזכתה לפרסום ברחבי העולם. 
כמה שווה בית כנסת עתיק?
ההתנהלות הבעייתית שמאפיינת את ראשי הקהילה בפוזנן אינה מקרה יחיד – מדובר בבעיה רחבה הרבה יותר. כך, למשל, ב-2006 נמכר בית הכנסת העתיק "יד חרוצים" שבעיר רימנוב על ידי הוועדה לשימור המורשת היהודית בפולין. הקונה היה יהודי חרדי בשם אברהם רייך מארה"ב. כמה שווה בית כנסת עתיק, ששימש קהילה גדולה שנכחדה בשואה? על פי חברי הקהילה היהודית, לא הרבה. לטענתם, בית הכנסת נמכר לרייך תמורת סכום מגוחך של כ-5,000 דולר. 

לאחר שקיבל את הבעלות על המבנה העניק רייך, שעומד בראש קהילת "מנחם ציון" החרדית בניו- יורק, את המפתח לבית הכנסת לתושב מקומי נוצרי בשם ווייצ'ך ביאלאס. מאז, לטענת אנשי ארגון יוצאי רימנוב בישראל, בית הכנסת נעול כדרך קבע, ורייך אינו אומר אמת כשהוא טוען שפותחים אותו לכל מי שמבקש להיכנס. לדבריהם, מניסיונם למדו שבית הכנסת סגור על מנעול ובריח ונפתח רק למען קבוצות שרייך מביא למקום - בעיקר קבוצות חרדים מארה"ב שמגיעות לביקורים באזור. בנוסף קיבל אותו ביאלאס מהוועדה לשימור המורשת היהודית גם את המפתחות לבית הקברות היהודי הסמוך לבית הכנסת. כך שולט היום, למעשה, אדם לא יהודי על שני המקומות החשובים ביותר ליהדות בעיר רימנוב. 
מלכה שחם-דורון, אחת מראשי ארגון יוצאי רימנוב בישראל, מספרת: "בעקבות המצב הזה יצרתי קשר עם מוניקה קראבצ'יק, יו"ר הוועדה לשימור המורשת היהודית בפולין. התלוננתי בפניה שבכל פעם שאני מגיעה לרימנוב ומבקשת להיכנס לבית העלמין היהודי כדי לבקר בקברי משפחתי, המקום נעול. כבר הייתי מוכנה לשלם סכום סמלי על מנת שיאפשרו לי להיכנס לבית הקברות, אבל אפילו ההצעה הזו לא התקבלה. זה כואב לי מאוד". 

שחם-דורון הציגה מכתב ששלחה לקראבצ'יק לפני מספר כמה שנים ביחד עם חבריה, לאחר שנודע להם על מכירת בית הכנסת: "אנו, ניצולי שואה מרימנוב, מבקשים לדעת מדוע נמכר בית הכנסת בסודיות כזו. מדוע לא פורסם דבר לפני מכירתו, מתי הוא נמכר בדיוק ובאיזה מחיר? כמו כן אנו מבקשים לדעת מה נעשה עם הכסף שהתקבל תמורת מכירת בית הכנסת, ומדוע לא סיפרת לנו על הכוונה למכור אותו כאשר נפגשנו איתך ועם אברהם רייך לפני מספר כמה חודשים?". קראבצ'יק השיבה כי "בית הכנסת נהרס במהלך מלחמת העולם השנייה ומאז הוזנח במשך 60 שנות הקומוניזם בפולין. הקהילה היהודית במדינה לא יכלה לשפץ אותו ללא סיוע חיצוני. כאשר בדקנו אפשרות לשיפוץ ב-2005 הארגון היחיד שהביע עניין היה קהילת 'מנחם ציון' מברוקלין". 

אולם בפועל הפכה עסקת הרכישה את בית הכנסת ובית העלמין לנחלתו הפרטית של רייך, אשר ממרחק של אלפי קילומטרים יכול לעשות במקומות הקדושים ברימנוב כרצונו. ווייצ'ך ביאלאס, אותו תושב רימנוב הלא יהודי שקיבל לאחר העסקה את האחריות לניהול בית הכנסת ובית העלמין, קובע לפי הוראותיו של רייך מי מיוצאי רימנוב יזכה להיכנס למקומות הקדושים ומי יישאר בחוץ. 

בשיחה עם 360 טען ביאלאס כי האשמה בסיפור מונחת בכלל על כתפי חברי קהילת יוצאי  רימנוב בישראל. לדבריו, "בשלוש השנים הראשונות שלאחר מכירת בית הכנסת פתחתי להם את דלת הכניסה. אבל בשנים שלאחר מכן הם לא יצרו קשר עם רייך, שהוא הבעלים של בית הכנסת כעת, אלא עם ראש העיר ועם אנשים אחרים שאינם קשורים לנושא. אני ממלא אחר הוראותיו של רייך - אם יאמר לי לפתוח את בית הכנסת לאנשים מסוימים, אפתח אותו. הם לא יכולים לדרוש להיכנס לבית הכנסת בלי לפנות לבעליו החוקיים של המקום", אמר ביאלאס. 
"כמו חורבן בית שלישי"
שחם-דורון דוחה את הטענות על הסף. היא מספרת סיפור שונה לחלוטין שבו העניין כולו נסוב סביב כסף בלבד. "כאשר פנינו לרייך הוא ביקש מאיתנו תשלום עבור הכניסה לבית הכנסת וגם מימון של כרטיס טיסה מארה"ב בשבילו. לא הצלחנו לאסוף מספיק כסף וגם חשבנו שאנו זכאים להיכנס לבית הכנסת של אבותינו ללא בקשת רשות מרייך, שאינו מוכר לנו כלל. גם אנשי הדור הראשון שלנו ניסו לדבר איתו, אבל ללא הצלחה. 

הסבא-רבא שלי, אברהם סטארי, החזיק את בית הכנסת הזה מכספו הפרטי, וכיום אני לא יכולה להיכנס לשם. העובדה שרייך קנה לעצמו את המבנה לא אומרת דבר מבחינתנו. כאשר רייך יגיע לעולם שלמעלה הוא יגלה להפתעתו שאין כיסים בתכריכים, וכל אנשי רימנוב שנשרפו, נטבחו ונרצחו בידי הנאצים יעמדו מולו כקטגורים וישאלו אותו מדוע לא נתן לילדיהם ולנכדיהם להיכנס לבית הכנסת שלהם". 
"בנוסף", ממשיכה שחם-דורון בלהט, "אני רוצה לשאול: מדוע ווייצ'ך ביאלאס מונע מאיתנו להיכנס לבית העלמין ולהתפלל על קברות אבותינו? מדוע הוא מחזיק את המפתחות לשני מקומות כל כך קדושים בעבורנו ואין מי שיכול לתת לנו את המעט הזה - להיכנס אליהם בימי הזיכרון של רימנוב?" לדבריה, בסופו של דבר נאלצו חברי הקהילה להרים ידיים והחליטו על פתרון דרמטי מבחינתם - לבנות בית כנסת חדש בעיר. שם, הם מקווים, יוכלו סוף סוף להתפלל בשקט. "חורבן בית המקדש השני בירושלים קרה בגלל כוהנים ואנשי  דת שאיבדו את ערכיהם. הם שילמו מחיר מלא על כך ואני מקווה שגם אלה שנוהגים באותו אופן בימינו יקבלו את המגיע להם", אומרת שחם-דורון בעצב. 

אגניישקה טראצ'בסקה היא מפיקת סרטים מהעיר קרקוב שמתמחה בתיעוד העולם החרדי בישראל ובתפוצות. במשך שנים היא מתעדת את גורלם של מבנים יהודיים רבים שנותרו בפולין מאז מלחמת העולם השנייה. כאשר נפגשנו ברובע היהודי בקרקוב היא פצחה במונולוג כואב שנמשך בשטף במשך דקות ארוכות. "אתה יודע מה הכי כואב לי? שהמבנים היהודיים הללו היו צריכים להיות שייכים לכולם: לך, לי ולקהילה. אלא שהם הפכו להיות פתאום רכוש פרטי של מישהו שיכול לעשות בהם מה שהוא רוצה. ירצה לשנות את הייעוד שלהם? אין בעיה, מותר לו. ירצה להרוס אותם? גם כן מותר לו". 
לדבריה, "אברהם רייך הוא איש נחמד שאף אירח אותי בביתו לפני שנים רבות, אבל הוא אדם ללא אמצעים כלכליים. הוא פשוט ביקש להקים לעצמו קהילה חרדית בארה"ב שהוא יעמוד בראשה, ולכן רכש את בית הכנסת ברימנוב כסמל סטטוס. בדרך זו הוא ביקש להרשים יוצאי רוסיה לשעבר, חרדים, שהוא ביקש לצרף לקהילה שלו. אני לא מצליחה להבין איך ראשי הוועדה לשימור המורשת היהודית בפולין מכרו את בית הכנסת ללא סעיף בחוזה שקובע כי הוא יישאר פתוח וכל מי שמבקש לבקר בו יוכל לעשות זאת ללא בעיות", אומרת טראצ'בסקה. 

רייך עצמו דוחה את הטענות בתוקף. לטענתו בית הכנסת פתוח לכל מי שמבקש לבקר בו, והבעיה נעוצה בעובדה שאנשי רימנוב לא יצרו איתו קשר ישירות. "אני לא מאמין שזה נכון שלא אפשרו להם להיכנס לבית הכנסת. אני אישית הוריתי לפתוח את הדלתות לכל מי שמבקש לבקר במקום. אם לא אפשרו להם הם היו צריכים ליצור קשר איתי, לא עם כלי התקשורת. הם מעולם לא יצרו איתי קשר וביקשו להיכנס לבית הכנסת. אם היו עושים זאת, הייתי בודק מה הבעיה והם היו נכנסים בקלות. כל מי שיוצר איתי קשר ומבקש לבקר בבית הכנסת, אנו פותחים בפניו את הדלתות". 
הוא הוסיף כי "הבעיה היא לא שהם אינם יכולים להיכנס לבית הכנסת. הבעיה האמיתית שלהם היא עם העובדה שהקהילה שלנו בניו יורק רכשה את המקום. הם פשוט לא מוכנים לקבל את זה, אך מדוע הם לא קנו את בית הכנסת? אני הייתי היחיד שהציע לרכוש את בית הכנסת ועשיתי זאת. הם היו יכולים לעשות זאת בעצמם אבל הם לא התעניינו בכך, ועכשיו הם לא מוכנים להשלים עם המצב החדש". 

לטענת רייך הוא השקיע בשנים האחרונות 200 אלף דולר בשיפוץ בית הכנסת, לרבות בניית גג ורצפה חדשים. "אנו נותנים למבקרים מזון ושתייה בחינם. הבניין היה מוזנח לחלוטין והרשויות כבר תכננו להרוס אותו", הוא אומר. 

תמורת איזה סכום רכשת את בית הכנסת? 
"אני חושב שזה לא עניינו של אף אחד". 

אתה יכול להתחייב שאם ייצרו איתך קשר ישירות, תתאפשר לחברי ארגון יוצאי רימנוב בישראל כניסה לבית הכנסת? 
"כמובן. לא תהיה שום בעיה". 

אולם שחם-דורון טוענת בתוקף כי רייך אינו דובר אמת. "פנו אליו הרבה מאוד אנשים. גם חברי הארגון שלנו, גם ראש העיר של רימנוב ואפילו הכומר המקומי. כלום לא עזר", היא אומרת בזעם. 

אנשי הוועדה לשימור המורשת היהודית בפולין השיבו בתגובה לפניית 360 כי "ראשית, בית הכנסת ברימנוב לא נמכר לאדם פרטי אלא לקהילת 'מנחם ציון' מניו -יורק. הוא נמכר למטרות פעילות דתית. אברהם רייך הוא רב קהילה ידוע בניו -יורק, והיה לו תפקיד מכריע בגיוס התרומות ובשיפוץ בית הכנסת, אשר היה הרוס בזמן המכירה. אנו גאים בכך שהצלחנו לעודד יהודים יוצאי פולין לסייע ולטפל במורשת היהודית של פולין". 

בנוגע לטענות של שחם-דורון על כך שהיא וחבריה אינם יכולים להיכנס לבית הכנסת ולבית הקברות שבו קבורים אבותיהם, בוועדה טענו כי "אנו לא מודעים לקיומו של ארגון יוצאי רימנוב בישראל והם מעולם לא יצרו איתנו קשר". אולם באופן תמוה, כמעט באותה נשימה הוסיפו כי "נציגים שלנו נפגשו בינואר השנה עם מלכה שחם-דורון, מארגנת ימי הזיכרון של קהילת יוצאי רימנוב, ודנו איתה בשיתוף פעולה מלא - לרבות כניסה לבית הקברות המקומי". 

מדוע הפקדתם את המפתח לבית הקברות היהודי בידי אדם מקומי, לא יהודי, ולא אפשרתם עד היום ליהודים יוצאי העיר להיכנס ולבקר בקברי אבותיהם שנמצאים במקום? 
"מר ביאלאס הוסמך על ידינו לטפל בבית הקברות והוא עושה זאת בהתנדבות. בית הקברות פתוח לכולם, ועל פי הידוע לנו מעולם לא נמנעה כניסה אליו מקבוצה ישראלית או  פולנית כלשהי. המקום ידוע כאטרקציה תיירותית מקומית ורבים מבקרים בו, בעיקר בעונת הקיץ ובתקופת העלייה לרגל לקברי צדיקים. אם מישהו טוען שהוא נתקל בקושי להיכנס אליו, אנא העבר אלינו את פרטיו ואנו נוודא שהוא יוכל להיכנס לאתר". 

בעקבות התחקיר פנתה שוב שחם-דורון לאנשי הוועדה לשימור המורשת היהודית, וביקשה לוודא שהיא וחבריה יוכלו להיכנס לבית הכנסת ולבית הקברות היהודי במהלך כנס הזיכרון שלהם באוגוסט. במכתב התשובה שנשלח אליהם התחייבה יו"ר הוועדה לאפשר לחברי הארגון לבקר בשני האתרים, ואף הוסיפה כי "נשמח לשתף פעולה באופן מלא וכן ללמוד על ארגון יוצאי רימנוב בישראל, על מנת להבטיח שיתוף פעולה שוטף בעתיד". 

ועם זאת, עד עתה לא התקבלו תשובות לשאלות הקשות באמת: מדוע מעדיפים עסקני הקהילה היהודית בפולין למכור מבנים בעלי ערך היסטורי, ומדוע הם מסרבים להסיר את מעטה החשאיות מעל השאלה להיכן זורמים סכומי הכסף הגדולים שמתקבלים מהעסקאות הללו?