"משאלת החיים של שולם פישר הייתה להשיג את שופרסל"

לפני כמה עשורים התדפק בחור ישיבה על דלתות הבתים בבני-ברק והציע להם שירות של החלפת חיתולים. הימים היו ימי טרום החיתולים החד-פעמיים, וכיבוס חיתולי הבד הייתה מלאכה קשה. אותו בחור אסף את החיתולים המלוכלכים, הסיע אותם על קטנוע והחזיר אותם נקיים לאחר שכובסו בביתו. מאוחר יותר הוא החל לייבא לארץ חיתולי פמפרס ולשווק אותם לבתי-מרקחת, זמן רב לפני שהם היו למצרך שגרתי בכל בית. בשלב הזה הקטנוע הוחלף בטנדר. לבחור הזה קוראים שלום פישר, או כפי שהוא מכנה את עצמו, שולם פישר.

פישר (54) הוא האיש שחתם בערב החג על רכישת השליטה בשופרסל יחד עם מתיו ברונפמן וליאו נואי, לפי שווי של 5.26 מיליארד שקל. "כששולם רוצה משהו, הוא יעשה הכול כדי להשיג אותו ומשאלת החיים שלו הייתה להשיג את שופרסל", אומרים מכריו, וזה אולי מסביר את מחירה הגבוה של העסקה.

מחלון משרדו שבקומה ה-27 ברחוב יהודה הלוי בתל-אביב, נשקף קו החוף של תל-אביב, אך על הקיר עצמו תלויה תמונת שמן ענקית של שוק מחנה יהודה בירושלים. "זה אני", הוא נוהג לומר למבקרים במשרדו, כמי שרוצה להדגיש את היותו אדם פשוט, איש מן השורה.

"הוא self made man, אדם שבנה את עצמו בעשר אצבעות. ברמה העסקית, יש לו ראייה ארוכת-טווח, שכל מי שבסביבתו לא מסוגל לראות. הוא רואה מעבר לאופק, לטווחים שאיש עסקים רגיל לא רואה, וזו תכונה נדירה", אומר אדם שעבד לצדו.

אם עסקת הרכישה של שופרסל תושלם כצפוי, פישר יהפוך לאיש החזק בשופרסל. ברונפמן השאיר מאז ומתמיד את עסקי הקמעונאות לפישר, וליאו נואי מתעניין בעיקר בנדל"ן. עד כה שימש פישר כיו"ר משותף של שופרסל, יחד עם רפי ביסקר, אבל השפעתו הייתה מינימלית.

אף שמקורבים לו מעידים כי "בשופרסל לא ספרו את שולם", נראה כי לא צפויות דרמות. "עד היום אפי רוזנהויז (מנכ"ל שופרסל - א"ח) דרך על שולם. מה שאמר, הוא אמר הפוך. הוא דיבר אליו בזלזול. מצד שני, שולם יודע למחול על כבודו כשהוא צריך מישהו, ואפי הוא מספר אחת", אומר גורם המכיר את השניים.

"הקב"ה מזווג זיווגים"

זמן לא רב אחרי מיזם החיתולים, עבר פישר למיזם הבא: מסעדה הונגרית בשם "המסעדה של יצחק". יצחק היה יהודי הונגרי ערירי, ופישר נכנס לנעליו במסעדה ששכנה ברחוב יבנה בתל-אביב.

"זו הייתה מסעדה יהודית ישנה עם שניצלים, צ'ולנט, מסעדה מזרח אירופית של פעם. במסעדה ישבו כל מנהלי הבנקים שפעלו בסביבה. שולחן מיוחד הוא הקדיש תמיד לנזקקים, ובימי שישי הוא גם היה מצייד אותם באוכל הביתה. שולם היה המלצר, מפנה השולחנות, הכול", מספרים מכריו

זו הייתה תחילת הדרך. מאז הוא רכש (42%) חברת ביטוח עם שותף, ומכר לו את חלקו מאוחר יותר בעקבות סכסוך. ב-1992 הוא הקים מפעל לנרות ואיחד אותו מאוחר יותר עם מפעל "נר ציון" שרכש. כשראה שעסקי הנרות צורכים כמות גדולה של אלומיניום, המשמש בסיס לנר, הוא הקים את מישרים תעשיות אלומיניום.

במסגרת פעילותו בענף התעשייה הוא הכיר את מתיו ברונפמן, יהודי קנדי שהחזיק מפעלי נרות בארה"ב. בשנת 2001 איחדו השניים את פעילותם התעשייתית והפכו לשותפים עסקיים לכל דבר ועניין. לימים יצקו השניים את הפעילות התעשייתית לתוך החברה הציבורית פאלאס תעשיות (בהמשך מוזגה החברה לתוך ישראלום).

על השותפות הזאת בין איש עסקים חרדי לאיש עסקים חילוני אמר פעם פישר: "הקב"ה מזווג זיווגים". לפי עדותו, בינו לבין ברונפמן שוררת "אהבה ואחווה".

כסאח עם ויסמן

קפיצת המדרגה העסקית הגדולה של פישר הייתה בשנת 2003, כאשר קבוצת ברונפמן-אלון - הכוללת את ברונפמן ופישר מצד אחד ואת קבוצת אלון של שרגא בירן ודודי ויסמן מהצד האחר - רכשה את קו-אופ, לימים רבוע כחול. אז גם נחשף לראשונה לתקשורת וזכה לכינוי "איש עסקים חרדי מסתורי". מי שהכיר בין הצדדים הוא רו"ח שלמה זוהר, שלימים מינה אותו ברונפמן ליו"ר בנק דיסקונט.

"לצורך הרכישה גירד פישר מכל אחד מיליון, 2 מיליון. גירד מהרבה אנשים מיליונים בכל מיני הלוואות פרטיות. הוא החזיר הכול והוא לא חייב כסף לאף אחד", מספר מכר שלו.

בימים ההם הפכה רבוע כחול לרשת השיווק המצליחה בישראל. היא הובילה בשיעורי הרווחיות. פישר עצמו דחף להתפתחותה של תת-הרשת שפע שוק, שפעלה במגזר החרדי והגיעה למכירות של 1.8 מיליארד שקל בשיא.

"שולם דחף חזק מאוד את רשת שפע שוק ובעצם הצליח להביא אותה לשיאים מדהימים ולמספרים דמיוניים שהפתיעו את כל השוק. הוא נתן רוח גבית גדולה מאוד לגישה שאומרת שחייבים להיות חזקים בהארד דיסקאונט. בלי שהוא ידע, הוא הסביר למה חייבים להיות חזקים בכך, ולא רק במגזר החרדי", מספר מנהל לשעבר ברבוע כחול.

למרות ההצלחה, כעבור זמן לא רב, לעו היחסים עם דודי ויסמן על שרטון.

"בהתחלה היה רושם שהאווירה מאוד מאוד טובה עד שכל אחד מהם הכיר את הצד השני והבינו שהם כנראה לאורך זמן לא יכולים להסתדר. לויסמן ופישר הייתה השקפת עולם שונה מבחינה אסטרטגית. פישר האמין שצריך להיות תחרותיים וצריך להילחם על כל דבר, וויסמן חשב אחרת. שנית, ויסמן קנה מאחורי גבו את רשת AM:PM שעובדת בשבת, ולפישר היה קשה לחיות עם זה", מספר אדם שעבד עם השניים.

"הם לא הסתדרו מהרגע הראשון", מעיד אחר, "הם לא ראו עין בעין את ניהול העסק. לאורך כל הדרך הם היו בכסאחים אדירים ומתוקשרים, ועסקת AM:PM הייתה בסוף, ואפילו לא בטוח שהיא הייתה הקש ששבר את גב הגמל".

מאבק מאחורי הקלעים

כך או כך, בינואר 2007 יצאה קבוצת ברונפמן-פישר מרבוע כחול ומכרה את מניותיה לקבוצת אלון. במארס 2007 חצתה הקבוצה את הכביש אל האויבת המרה של רבוע כחול ורכשה 19.8% ממניות שופרסל, תמורת 214 מיליון דולר. העסקה שיקפה לשופרסל שווי של 4.54 מיליארד שקל, גבוה ב-30% מהשווי בבורסה.

"בהתחלה, בקבוצת אלון לא ספרו את ברונפמן-פישר. זה הרגיז את שולם. כמה חודשים אחרי שמכרו את המניות ברבוע, הם קנו מניות בשופרסל ויכול להיות שזה היה לשולם על הקנה כבר כשחשב למכור את המניות של רבוע כחול", מספר מכר.

פרק נוסף במערכת היחסים הסבוכה נרשם בתחילת 2008. אז הכריזו החרדים חרם על רשת שפע שוק בעקבות הפעלת סניפי AM:PM בשבת. בשל עיתוי החרם, שנה וחצי לאחר רכישת רשת המרכולים על-ידי קבוצת אלון, חשדו בקבוצת אלון כי מי שעומד מאחוריו היא קבוצת אי.די.בי, המחזיקה בשופרסל, עם דחיפה של שולם פישר. ההאשמות, שנאמרו תחילה שלא לציטוט, הפכו לגלויות כאשר קבוצת אלון פרסמה מודעות בעיתונים שבהן

הפנתה אצבע מאשימה כלפי יו"ר קבוצת אי.די.בי, נוחי דנקנר, ובעיקר נגד קבוצת ברונפמן-פישר, שרקחו לדעתה את החרם.

רשת שפע שוק ספגה מכה אנושה. המכירות צנחו, הרשת איבדה מחזור מכירות של מאות מיליוני שקלים ונאלצה עם הזמן להסב חלק גדול מהסניפים. מאז לא הצליחה רבוע כחול לשחזר את ההצלחה בפעילותה במגזר החרדי והחרם ממשיך לתת אותותיו גם כיום.

בכל אותו זמן, המשיך פישר את מנהגו לצלצל לויסמן בערב שבת ולאחל לו שבת שלום. השיחות היו קצרות במיוחד, והמאבק המשיך להתנהל מאחורי הקלעים.

אחרי קמפיין נוסף נגד שפע שוק, החליטו ברבוע כחול להפסיק את רכישות הסחורה מפאלאס תעשיות, המייצרת נרות, כלים חד-פעמיים ומגבונים, וגם את ייצור המותג הפרטי של הרשת, שנעשה באותה חברה.

המכירות של פאלאס לרבוע כחול היו משמעותיות, ובקבוצת ברונפמן-פישר חיפשו מוצא. בסופו של דבר, אחרי גישור בין הצדדים, המשיכה פאלאס לספק לרבוע כחול סחורה, אבל ההזמנות צומצמו מאוד.

"יודע להגיד לא"

פישר הוא אדם חרדי, שמוריו הרוחניים הם האדמו"ר מערלוי ורבי חיים כהן מגבעתיים, המכונה "החלבן". עם שניהם הוא נוהג להתייעץ תכופות. למרות זאת, אחד ממכריו מעיד כי "שולם קשור לכל הרבנים. הוא הולך לכולם".

פישר עצמו למד בישיבה של הרב ערלוי, ובנו נשוי לאחת מנכדותיו. את סוף השבוע האחרון, לאחר חתימת העסקה לרכישת שופרסל בילה פישר בדירתו בירושלים, הסמוכה לדירתו של הרב ערלוי. ליאו נואי, השותף לעסקת רכישת שופרסל, אף הוא חסיד של האדמו"ר מערלוי.

כאיש עסקים, הוא חריג בנוף. הוא מדבר בגובה העיניים, חביב על הבריות, מדבר בטונים נמוכים ולעולם אינו מנהל מאבקי כוח ומריבות אלא בוחר לסיים שותפויות בדרכי שלום. כחרדי, הוא נמנע ממגע פיזי עם נשים, אבל אם אישה תושיט לו יד, הוא ילחץ את ידה כדי לא להעליבה.

"שולם הוא אחד שעושה עסקים הרבה עם הבטן. הוא מבין ויודע מספרים בצורה מדהימה", מעיד אדם המכיר אותו היטב, "הוא יודע לקרוא דוחות וזוכר אותם. יש לו זיכרון פנומנלי. הוא בחור ישיבה, לא למד באקדמיה, ולמרות זאת, הוא מבין לעומק את הדוחות וזוכר את הפרטים בצורה בלתי רגילה.

"הוא מנהל עם הרבה רגש. הוא יעדיף להימנע מעימות ישיר ויעשה כל מאמץ כדי לא לעשות רע לאף אחד. בסוף הוא גומר עם כולם יפה. הוא אחד שלא משאיר פצועים בשטח. הוא לא עצלן במילימטר. לא פוחד ללכלך את הידיים בעבודה, יודע לרדת לפרטי-פרטים. הוא לא שומר מרחק, לא עם העובד הבכיר ולא עם העובד הכי פשוט. הוא מאוד בגובה העיניים. נעים עם הבריות.

"למרות זאת, הוא יודע להגיד לא. הוא גם יודע לתת מכה על השולחן. יכול להגיד, 'רבותיי, עד כאן', יודע לקבל החלטות אמיצות, יש לו את זה. הוא יכול להגיד לספק בצורה עדינה, 'אני לא רוצה לראות אותך יותר. אם אתה רוצה בכללים שלי - בבקשה. אם לא - בוא ניפרד כידידים, ותקבל מה שמגיע לך'. הוא יודע לחתוך. הוא גם יודע להתנצל, לבקש סליחה".

מנהל שעבד עם פישר מוסיף: "הצד הכי חזק של שולם הוא נדבנות בהיקפים נדירים, גם כשאין לו. הוא פותח את ידו, והוא גם מאמין שזה חוזר אליו עשרת מונים. זה נושא שמאוד בולט אצלו. הוא מחזיק בחורי ישיבה, ובכל פעם שיש צרה - אם זה ניתוח דחוף או אלמנה זקוקה - הוא עושה זאת תמיד בהיקפים אדירים. באיזשהו שלב הוא גם לקח ילד תחת חסותו, ואצלו תחת חסותו זה כולל הכול".

לא הכול הצליח בדרך לצמרת: ההשקעות הכושלות של פישר

ההשקעה ברבוע כחול והאקזיט בעקבותיה אפשרו לברונפמן-פישר את הכניסה לשותפות בשופרסל. אבל לא כל ההשקעות של הקבוצה צלחו. כך למשל ההשקעה בחברת אולימפיה, שעסקה ביזמות נדל"ן במזרח אירופה. בתקופת הגאות, בשנת 2007, רכשה הקבוצה באמצעות ישראלום מניות אולימפיה בהיקף של 170 מיליון שקל - ושנה מאוחר יותר היא מכרה את מרביתן תמורת כ-25 מיליון שקל בלבד.

חברת ישראלום, שאליה מוזגה גם הזרוע התעשייתית של ברונפמן-פישר, פאלאס תעשיות, סיימה את המחצית הראשונה של 2011 עם הפסדים של 39 מיליון שקל וגירעון של 4 מיליון שקל בהון העצמי. ישראלום גם מחזיקה במחצית מהנדל"ן של איקאה בנתניה. הנדל"ן של איקאה בראשון-לציון מוחזק על-ידי חברת אירוס הגלבוע, שישראלום מכרה אותה לבריטיש ישראל בסוף 2009, בעת שהייתה בשליטת לואי נואי, השותף לרכישת שופרסל.